במסמכים נוספים שפורסמו, בשנים האחרונות, ע"י משרד החינוך עולה הדרישה כי שיטת הקריאה תהיה רכיב משמעותי אך לא בלעדי בתכנית של לימוד הקריאה והכתיבה, ותיתמך במגוון פעילויות המפתחות את הכשירות האוריינית של התלמידים. מתוך גישה שידיעת קרוא וכתוב ברמת הפענוח היא אמנם תנאי הכרחי, אך אין היא בבחינת תנאי מספיק, יש לדעתה של ד"ר מיכל רוזנברג , לטפח ולפתח אצל הילד כשירויות אורייניות בהן יבואו לידי ביטוי כשרים לשוניים, קוגניטיביים, חברתיים ותרבותיים, כבר במהלך רכישת הקריאה בכיתה א'. זאת ועוד, חשוב שתרגול הקריאה יעשה בדרכים מגוונות וחווייתיות תוך התייחסות לשפה הדבורה והכתובה כאחד, באוצר מילים הלקוח מעולמו של הילד ( מיכל רוזנברג ) .

סוגיית הוראת הקריאה בכיתה א' חזרה ועלתה שוב, לפני כשנתיים, על סדר היום הציבורי. הנושא עלה כתוצאה מחוסר שביעות רצון מהישגי התלמידים במיומנויות שפה בסיסיות: קריאה וכתיבה. מתוך כך התעוררה שוב השאלה על פי איזו גישה ובאיזו שיטה יש ללמד קריאה בכיתה א'. ומתוך גישה הרואה בקריאה חלק ממערך אורייני כולל, פיתחה ד"ר מיכל רוזנברג תכנית, אשר מטפחת בצורה שיטתית כישורים אורייניים, תוך כדי תהליך רכישת הקריאה והכתיבה, נוסף לשיטת הקריאה בה מלמדים בכיתה א'. שם התכנית: "קוראים וחושבים מחדש"- טיפוח כשירות אוריינית בתהליך רכישת הקריאה. תכנית זו זכתה להמלצה של תת הועדה לאישור תוכניות לימוד בנושא הוראת הקריאה, בראשות פרופ' רם פרוסט, כתכנית העשרה (מיכל רוזנברג)

קיימים שלושה מודלים מרכזיים המתארים את תהליך הקריאה, מהם נובעות גישות ושיטות להוראת הקריאה, כאשר כולן גם יחד חותרות לקראת המטרה המרכזית- הקניית קריאה וכתיבה. בחלקו השני מפרט המאמר את המלצות ועדה בראשות פרופ' רינה שפירא, לבחינת נושא הוראת הקריאה. וכן תוכניות נוספות של משרד החינוך להקניית הקריאה והכשירות האוריינית בכיתה א'.