טקסטים גרפיים לא מילוליים [כגון תצלומים ואיורים] הם ייצוגים סמליים חיצוניים וקבועים. שימוש עקבי בטקסטים גרפיים בסיטואציות הרלוונטיות לחיי הילדים מספק הזדמנויות להעשרת אוצר המילים והידיעות ומניח תשתית לשימוש בשפה הכתובה. השימוש בטקסטים גרפיים לא מילוליים חשוב במיוחד לילדי עולים, משום שהם כלי זמין לתקשורת בין הילדים, משפחותיהם והצוות החינוכי. המאמר מציג גישה להעשרת השפה של ילדי עולים ומציע כלים לגישור בין שפת המורשת לשפה הנרכשת (עינת גוברמן וחוה תובל).

טקסטים גרפיים לא מילוליים יכולים לשמש כ"פיגומים" וכתחליפים זמינים לשפה הכתובה. ניתן לנצל אותם בהקשר של פעילות רלבנטית במסגרת החינוכית – כדי להניח תשתית ליצירה של טקסטים כתובים, כבר מן השלבים המוקדמים של ההתפתחות האוריינית (חוה תובל, עינת גוברמן).

מטרתו של ספר זה היא להסב את תשומת לבם של מחנכים, מכשירי מורים וקובעי מדיניות אל התרומה הגלומה בטקסטים גרפיים לא-מילוליים לשם העצמתם של תהליכי למידה וחשיבה, הבעה ותקשורת. הספר מתמקד בתרומתם לילדים בגיל הרך, אך יש להדגיש כי תועלת רבה במיוחד עשויים להפיק גם בעלי צרכים מיוחדים, מהגרים ומבוגרים שלא זכו להשכלה פורמלית. הגישה הפדגוגית המנחה ספר זה היא הגישה האקולוגית, הדוגלת בכך שלמידה וידע מתפתחים בהקשרים חברתיים, תרבותיים וחומריים מתוך עשייה משמעותית משותפת לבעלי רקע, יכולות או נקודות ראות שונים (חוה תובל , עינת גוברמן ) .

הפרק "ההוראה בקורסים להכשרת סייעות" מוקדש לניתוח איכותני של שיטות ההוראה הייחודיות בקורסים לסייעות בגני ילדים ומתבסס על ראיונות שנערכו על מרכזות תכניות ההכשרה של הסייעות במכללות להוראה. המחברות מתארות את האתגרים והקשיים בהפעלת קורס שכזה, הדרכים המרכזיות שבאמצעותן הותאמו שיטות ההוראה ללומדות ומידת שביעות הרצון וההערכה של הקורס ע"י מרכזות הקורס, המנהלות, המפקחות וכמובן התלמידות. בחלקו השני של הפרק מובאות בפירוט המלצות הנוגעות לעבודת הצוות במכללות ושיפור הקורס. (עינת גוברמן, חוה תובל)

המחקר המוצג מבוסס על תהליך חינוכי מחקרי המתרחש למעלה משנתיים במסלול לגיל הרך במכללת קיי. מטרת המחקר לתאר ולאפיין שיח הילדים במהלך "משחק כאילו" לאחר שהוקרא להם סיפור, ולבדוק את הזיקה בין מאפיינים אלו להתפתחות כישורים אורייניים. מאפייני השיח העולים מהמחקר יכולים לעודד את אנשי החינוך בגיל הרך להתוות תכנית חינוכית שתטפח אוריינות אצל הילדים באמצעות "משחק כאילו" בעקבות סיפור. ניתן לומר כי גישה זו, המקרבת את הילד לספר בדרך בלתי שגרתית, נותנת לו מקום והרשאה להשתמש בדמיון שלו ובאמצעותו לפתח את התחום האורייני (אסתר ורדי –ראט, חוה תובל' תמר אילון, זהבה כהן, תרצה לוין והדסה אילנברג.)

בתקופה בה מדברים יותר מדי על גן-הילדים כמכין לבית-הספר ופחות מדי על מהותה של ההוויה הגנית, יותר מדי על הוראה/למידה פורמאלית-מובנית ופחות מדי על הוראה/למידה בלתי פורמאלית וספונטאנית, יותר מדי על הוראה/למידה הממוקדת באוריינות וטיפוח מוכנות לקריאה וכתיבה ופחות מדי על טיפוח המשחק והיצירה – סבורה ד"ר חוה תובל שיש מקום לחזור ולהצביע על הקשר שבין למידה בלתי פורמאלית המתרחשת בסביבת משחק ויצירה לטיפוח ניצני אוריינות כבסיס לרכישת השפה הכתובה. היא מוכיחה במאמר זה שאין צורך לבחור בין השניים, אלא לשלב ביניהם בצורה פורייה ומבטיחה.