בשנת 2006, קיבלה המל"ג החלטה בדבר מדיניות הכשרת מורים בישראל ולפיה האוניברסיטאות והמכללות יאמצו מתווים זהים להכשרת מורים (אריאב וגרינפלד, 2008). המתווים המנחים נוצרו בהמשך לשתי ועדות המל"ג, שפעלו להציע אמות מידה משותפות ללימודי ההכשרה להוראה במכללות ובאוניברסיטאות. מאמר זה בוחן את תהליך הטמעת המתווים המנחים בתכניות ההכשרה, המכשירות אקדמאים (סטודנטים בעלי תואר ראשון לפחות) להוראה בבתי הספר במכללות ובאוניברסיטאות, את מידת ההלימה שלהם לתכניות הלימודים ואת עמדות בעלי התפקידים כלפיהן. המחקר מניח, שלאוניברסיטאות מאפיינים בסיסיים, שעשויים להשפיע על יישום שונה של המתווים בהשוואה למכללות (רוני לידור, נעמי פייגין, רחל טלמור, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ).

בישראל, מאז שנה"ל תשס"ט, התקיימו מספר תכניות "חלופיות" להכשרת מורים: התכנית להכשרת מורים למתמטיקה ולמדעים (תשע"א), התכנית להכשרת מורים לאנגלית (תשס"ט), התכניות להכשרת מהנדסים להוראה (תשע"א ותשע"ג), התכנית להכשרת מורים למדעים וטכנולוגיה בחטיבת הביניים (תשע"ג) והתכנית המואצת להכשרת גננות (תשע"ג), אשר נפתחה בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג להרחבת מסגרת חינוך החינם לילדים מגיל שלוש. לקראת שנה"ל תשע"ג הזמין משרד החינוך מחקר שיבחן את התכניות האלה (תכניות ההכשרה המיוחדות להוראת המקצועות הנדרשים שהתקיימו מתשס"ט ועד תשע"ג) וגם את תכנית ההכשרה החדשה המתקיימת במספר מכללות להכשרת מורים בישראל מאז תשע"א, התכנית לתואר שני בהוראה, ה-M.Teach, כחלופה לתכניות ההכשרה המסורתיות. דוח זה מציג את המחקר שנערך על כל התכניות החלופיות (נעמי פייגין, פנינת טל, רחל טלמור, אירית לוי פלדמן, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ, בתיה בר-לב).

התכנית "מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" היא תוצר עבודתן של שתי ועדות שהקימה המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). הטמעת המתווים המנחים בתכניות ההכשרה להוראה במכללות האקדמיות לחינוך ובאוניברסיטאות לוותה במחקר. מאמר זה מתמקד בממצאי המחקר על אודות אופן הטמעת המתווים המנחים בתכניות הלימודים לתואר ראשון (.B.Ed) במכללות האקדמיות לחינוך (רוני לידור, נעמי פייגין, ברברה פרסקו, רחל טלמור, חגי קופרמינץ).

המטרה העיקרית של המאמר הנוכחי היא לבחון את החידושים שבתכנית "מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל" (להלן המתווים המנחים), בראי המלצות קודמות לרפורמות ולשינויים – המלצות שהציעו חברי ועדות שניסו לשפר את תהליכי הכשרת המורים בישראל. לשם כך נערך ניתוח השוואתי של דוחות, מסמכים והמלצות אשר נוסחו בוועדות למיניהן. המאמר סוקר את ההצעות ואת ההמלצות אשר עלו בדיוני הוועדות השונות, החל בוועדה שבשנת 1937 מונתה כדי לעסוק ב"חקר שאלת בתי המדרש למורים" וכלה בהחלטותיה בשנת 2007 של המועצה להשכלה גבוהה בנושא תכנית המתווים המנחים ( רוני לידור, רחל טלמור, נעמי פייגין, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ ).

באופן כללי, נמצא שמרבית התכניות התאימו להרכב שנקבע במתווה הבסיס, תוך ביטוי של שונות בהדגשים של רכיבי התכנית השונים (למשל, מספר שעות נמוך יותר בלימודי ההכשרה להוראה בחוגים עתירי השעות בדיסציפלינות). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין התכניות בשכבות הגיל השונות, אולם נמצא כי תכניות הלימודים במגזר הערבי מכילות יותר שעות לימוד ברכיבי ההכשרה להוראה מאשר במגזרים הממלכתי והממ"ד. נמצאו הבדלים משמעותיים בהדגשים שניתנו בקורסים לששת תחומי הליבה התוכניים ( ח. קופרמינץ ב. פרסקו, נ. פייגין, ר. טלמור, ר. לידור ).