ההקשר שבו המחברים מצדדים ומגלם לדעתם תרבות מסוימת של הוראה – מערך מסוים של יחסי עבודה בין מורים לעמיתיהם, שקושר אותם יחד לכלל קהילה תומכת וחוקרת, המחויבת ליעדים משותפים ולשיפור מתמיד. לטענת המחברים רבים הסיכויים שמורים שלמים יופיעו, יתפתחו וישגשגו בבתי ספר שלמים, שמעריכים, מפתחים ותומכים בשיפוט ובמומחיות של כל מורה ומורה, בחתירתם המשותפת לקראת שיפור. לא ייתכנו תרבויות שיתופיות חזקות ללא פיתוח אישי מוגבר, ועל כן חייבים להימנע מלדכא אינדיבידואליות תוך כדי הדחף לסלק אינדיבידואליזם. בה בעת, אין להותיר מורים לגמרי לבדם, שכן הגירויים והלחצים של פרופסיונליות אינטראקטיבית מובנית משמשים מקור קבוע לרעיונות חדשים ולתמיכה, כפי שגם השיטה של חובת הדיווח הולמת את שיקול הדעת ואת האנרגיה של מקצוע ההוראה. (מייקל פולן, אנדי הארגריבס)