דיסלקסיה התפתחותית מוגדרת ככשל מתמשך ברכישת קריאה. מדובר בקושי מתמשך ברכישת מיומנות תקינה של פיענוח מילים כתובות, לעתים קרובות חרף תמיכה שיטתית, נסיבות חיים שאינן מנבאות כישלון והיעדר חסרים חושיים חמורים (ראייה ושמיעה). מטרתו של המאמר היא לתאר את מקור הכשל ברכישת מיומנות הפיענוח של מילים כתובות, גם כאשר הללו מוצגות במבודד – כשל המאפיין את מרבית המוגדרים דיסלקטים. המאמר עוסק אפוא ב- 65% מלקויי הקריאה, שרובם לומדים במערכת החינוך הרגילה. הבעיה העיקרית בטיפול בתלמידים לקויי קריאה אינה קשורה לידע הנוגע לטיפול יעיל, אלא לאמונה שקנתה לה שביתה בקרב רבים שמכיוון שמדובר ב"פגם מוחי גנטי" אי אפשר לתקנו באופן משביע רצון. אמונה זו, המשפיעה לרעה על נכונותם של מורים והורים לפעול לשיקום הקריאה, שגויה מיסודה. מקורה הגנטי של הדיסלקסיה אינו צריך לרפות את ידינו; הוא אף יכול להדריך את הטיפול בה ( אורן לם).