ספר זה הוא מסע חקירה של ההליכה לאיבוד – כהתנסות, כאירוע נפשי מכונן וכצומת של עבודה פרשנית מרובת נתיבים. דרכיו עוברות בין יצירות ספרות, קולנוע וטקסטים תאורטיים. הוא מצעיד את קוראיו לצד הגר וישמעאל האובדים במדבר והנזל וגרטל האובדים ביער, עוקב איתם אחר חוט אריאדנה בלבירינת, מובילם למעמקי השאול של דנטה ואדגר אלן פו, לשממה של מרחבי הסרט "ג'רי" ולרחובותיהן של אמסטרדם ותל־אביב לצד גיבורו של יעקב שבתאי. הפרשנות המוצגת מבקשת להאזין למשובש בסיפור השיבה, לצער האובדן שאינו ניתן להשבה ולצלקת ההליכה לאיבוד שנותרת גם לאחר החזרה הביתה. לצד זאת נבחנים בספר טקסטים פסיכואנליטיים מכוננים המעידים על חוויית התפרקות והתאיינות קדומה, המוצגת כמבנה תשתית נפשי־מיתולוגי, כחוויית יסוד, 'עמדה' חיונית בתהליך המתמשך שבו היחיד נהיה־בעולם אך גם כזו שמתמידה בפירוקו.