קובעי מדיניות, מנהלי בתי ספר, מורים ומורים מתחילים מחייבים ומקדמים תוכניות חונכות. עם זאת יש מחקר מועט המתעד התנסויות מורים מתחילים עם חונכיהם. הכותבים-החוקרים לקחו סיפורים של מורים מתחילים על חונכות ובדקו את מאפייני העבודה עם העמיתים המנוסים. בין היתר: האם היו להם חונכים רשמיים שמונו ע"י בית הספר או המחוז? מה היו המאפיינים של העבודה עימם? האם החונכים לימדו באותו בית ספר, באותה רמת כיתה ו/או באותו נושא? מה היה אופי האינטראקציות עם החונכים? האם החונך צפה במורה המתחיל בכיתה והאם הם דנו בהיבטים קריטיים של הוראה: קוריקולום, הוראה וצורכי תלמידים? (Kardos, S.M., & Johnson, S.M).

ממצאי המחקר הנוכחי מלמדים כי מרבית המורים החדשים פועלים בבתי הספר בתנאי בידוד, במנותק מהמורים הוותיקים וללא אינטראקציה עם קהילת מורי בתי הספר. ברוב בתי ספר אין בקרב המורים הוותיקים תחושת אחריות משותפת לקידום ביה"ס והמורים החדשים נותרים, בדרך כלל, לבדם ומצפים מהם להפגין ידע ומומחיות ברמה דומה למורים הוותיקים. המרכיב של סיוע הדדי כמעט ולא קיים. באותם בתי ספר (שהם המיעוט) בהם שוררת אווירה של תרבות מקצועית משותפת כוללנית, מסייעים המורים העמיתים למורים החדשים בהתמודדות עם מלאכת ההוראה. החוקרות סבורות כי הנשירה של מורים חדשים מושפעת יותר מהאקלים הארגוני של ביה"ס ואיכות יחסי העבודה והשיתופיות בו ופחות מהתמודדות היחידנית בכיתה עצמה (Susan M. Kardos & Susan Moore Johnson ) .