מחקר מקרים מרובים זה נועד לבחון מחדש את השאלה, "כיצד האמונות הפדגוגיות והפרקטיקות הטכנולוגיות הכיתתיות של מורים, המזוהות עם השימושים הטכנולוגיים שלהם, מסתדרות?" שניים עשר מורים מגן הילדים ועד לכיתה י"ב נבחרו בכוונה על בסיס הפרקטיקות הטכנולוגיות עטורות הפרסים שלהם, הנתמכות בראיות מאתרי אינטרנט אישיים ו/או כיתתיים. נערכו ראיונות מעקב כדי לבחון את ההתאמה בין הפרקטיקות הכיתתיות של המורים לבין אמונותיהם הפדגוגיות. התוצאות מצביעות על הסתדרות קרובה; כלומר שאמונות על פיהן התלמיד במרכז מחזקות את הפרקטיקות על פיהן התלמיד במרכז (אותנטיות, בחירה של התלמיד, שיתוף פעולה). יתרה מזאת, מורים עם אמונות על פיהן התלמיד במרכז נטו לגלם תכניות לימודים שבהן התלמיד במרכז למרות מכשולים טכנולוגיים, מנהליים או של הערכה. האמונות והנטיות של המורים עצמם לגבי הרלוונטיות של הטכנולוגיה ללמידה של התלמידים נתפסו כבעלי ההשפעה הגדולה ביותר עבור הצלחתם ( Ertmer, P. A., Ottenbreit-Leftwich, A. T., Sadik, O., Sendurur, E., & Sendurur, ) .

בעוד למידה מאותגרת בעיות נחשבת מזה שנים כשיטת הוראה מוצלחת ומוכחת בבתי ספר לרפואה בעולם, קיים קושי משמעותי ביישומה כשיטת הוראה חלופית בקרב מורים בבתי ספר תיכוניים ובמכללות. הקושי נובע מאתגרים רבים, בחלקם מנטאליים, איתם נאלצים מורי התיכון להתמודד במהלך יישומה של שיטת ה-PBL כשיטת הוראה חלופית המאתגרת את התלמיד ללמוד בסביבה חקרנית של חקר מקרים או סימולציה של בעיות אוטנטיות. המאמר מציע כמה הצעות פדגוגיות שנועדו לסייע למורים לאמץ את שיטת הוראה מאותגרת הבעיות בכיתה. האתגרים העיקריים שיש להציב בפני המורים הם יצירת תרבות של שיתופיות וחילופי מידע בכיתה, סיגול תפיסת תפקיד אחרת במהלך ההוראה בכיתה ומעבר להנחיה ולתמיכה בלמידה עצמית של תלמידים. המאמר החשוב מתווה את ההליכים בהם יש לנקוט על מנת להעביר את המורים מתרבת הוראה פרונטאלית לתרבות הוראה מאתגרת בעיות (Peggy A. Ertmer, Krista D. Simons)