מחקר זה מבקש לתרום לגוף הידע בתחום החינוך החוץ־כיתתי באמצעות בחינת היווצרותה, הפצתה, והטמעתה של המדיניות הקשורה לתכנון מסלולי טיולים. הוא בוחן את מידת הקוהרנטיות של תכנון מסלולי הטיול של טיולי בתי הספר השנתיים במערכת החינוך הממלכתית בישראל, ובכלל זה את הנחיות המדיניות הנוגעות לתכנון המסלול, את השיקולים המודגשים בהן, ואת תהליך הפצת המדיניות. המחקר בוחן גם את תפיסת הקוהרנטיות של המדיניות בעיני קובעי המדיניות, מנהלי בתי הספר והמורים.