לכאורה, אין המחקר הנוכחי אודות הנוכחות של המרצה בקורסים מקוונים, מחדש את הידע המצטבר שלנו על קורסים מקוונים. אך קריאה נוספת בממצאי המחקר מגלה כמה חידושים שכדאי להכיר בהם מבחינת גורמי הצלחה וכישלון של קורסים מקוונים. מתברר כי לסטודנטים הלומדים בקורס מקוון חשובים יותר מידת ההיענות ובהירות המטלות של המרצה מאשר מתכונת ארגון התכנים באתר הקורס. הסטודנטים מעריכים מאד את זמן התגובה של המרצה המקוון, אך (וכאן אולי החידוש) אינם מרגישים בנוח במתכונת של קורס מקוון סינכרוני שבו המרצה נמצא מנגד בזמן אמת ומעדיפים בוודאות למידה מקוונת אסינכרונית. כלומר, למרות התפתחותן הטכנולוגית המהירה של פלטפורמות מתוקשבות סינכרוניות (כגון תוכנת אלומינייט) אין הסטודנטים מייחסים חשיבות לנוכחות מקוונת סינכרונית של המרצה והם מעדיפים משוב נכון וברור במתכונת של קורס אסינכרוני בו הם לומדים בזמנם החופשי. נוכח ממצאי המחקר הנוכחי נשאלת השאלה האם לא עדיף להשקיע במיומנויות של מרצים להעברת קורס מקוון אסינכרוני מאשר להשקיע בתשתיות של פלטפורמות סינכרוניות ( Kathleen Sheridan & Melissa A. Kelly).