במהלך משבר הקורונה, מערכות חינוך רכשו, צרכו והטמיעו המון כלים דיגיטליים, חלקם מכורח המציאות, וחלקם האחר כגימיק או כטרנד שתאם לרוח התקופה. אבל, משבר הקורונה חלף ושכח, ואיתו פסק המימון הסיטונאי של טכנולוגיות בחינוך. כעת, המערכות נדרשות להדק את החגורה ולהיפטר מממשקים בלתי-נחוצים. לפי מחקר מטעם Learn Platform, מערכת החינוך בארה"ב משתמשת בממוצע ב-2,982 סוגים שונים של כלים דיגיטליים מדי שנה. לכן, קובעי המדיניות ומפקחי המחוזות דורשים להפחית עלויות, לזהות יישומים מיותרים ולתעדף פדגוגיה שמקדמת תלמידים ומורים בפועל. על רקע זה, המאמר בוחן ומציג אסטרטגיות לצמצום וחיסכון בממשקים טכנולוגיים בשלוש מחוזות חינוך באוקלהומה, מסצ'וסטס וטקסס.