אילו אפשרויות מזמנת העמדה הפוסטמודרנית לבית הספר בימינו? המחבר מציין שהאתגר כאן עצום. הנה כמה שאלות על כושר הסתגלותו של בית הספר: האם החינוך, לצד השמרנות הבלתי נמנעת שלו (כמוסד המופקד על הידע הקנוני ועל מסירתו לדור הצעיר), יוכל להיפתח לתהליכים מערערים ביחס לידע, לסמכות, ליחסים בין בני אדם? האם היפתחות כזאת כרוכה בהכרח בווי תור על דפוסים ארגוניים ממוסדים החותרים להסדרה או לשינוי שלהם – הכיתה, מערך שיעור, תכנית לימודים, הניהול, הפיקוח? ( ישראל כ"ץ).

המאמר עוסק בהדרכה (במובן supervision ) ומגדיר אותה כשיח מקצועי העוסק בעולם דעת ספציפי, שיח שבתוכו מתקיימת למידה ויש בו הזדמנות למודרך לצאת למסע מקצועי אישי בסיועו של אחֵר משמעותי. עולה מן המאמר כי ההדרכה היא פרקטיקה פרדוקסלית במהותה; היא נעה בין קטבים שיוצרים דילמות ומתחים: בין המאמץ לשלוט לבין הצורך לוותר על שליטה; בין אישור סמכות לבין ערעור עליה; בין ידע נתון לידע חדש; בין רכישת מסורת המקצוע לבין פיתוח אישיותו הייחודית של המודרך; בין התקשרות לבין עצמאות. תפקידי ההדרכה – לקשור בין ידע למעשה, לבסס נורמות של איכות, לטפח עמדה חקרנית ויכולת להתחדש ולתמוך בעבודה הנעשית בפועל – מפורטים כולם במאמר; ולבסוף, ההדרכה מתוארת כאהבה משותפת של המדריך ושל המודרך – למקצוע ולניסיון להתפתח במסגרתו, ובתור שכזו יש בה מסירה וקבלה, דיבור והקשבה, שותפות ונפרדות ( ישראל כ"ץ).