מטרת המחקר להבין כיצד מנהלי בתי-ספר יסודיים בישראל תופשים את השפעת הניהול העצמי על מנהיגותם. בבסיס המאמר נמצאת ההנחה כי מנהלי בתי הספר מייצגים את הממשק בין קובעי המדיניות לבין יישום המדיניות, וככאלה הם שחקני מפתח ברפורמה החינוכית. במסגרת המחקר נערכו חמישה-עשר ראיונות עומק, חצי-מובנים. עם שנים-עשר מנהלי בתי ספר יסודיים, המנהלים בתי ספר בשיטת ניהול עצמי. מתוך הממצאים עולה, שהמנהלים נמצאים בשלב מעבר של מנהיגות חינוכית וניצבים עתה בפני אתגרים חדשים. . מחקר זה מאמת את הממצאים של מחקרים קודמים ומציע שתי תובנות חדשות על תפישות המנהלים באשר לתפקידי המנהיגות שלהם. הראשונה, תפישה של שחיקה באמון בכל דרגי מערכת החינוך. השנייה, דילמה בין אוטונומיה , כוח והשחתת מידות. הטיפולוגיה שפותחה במחקר זה, במטרה לייצג את תגובותיהם השונות של המנהלים בשיטת ניהול עצמי, מספקת מסגרת קונספטואלית נרחבת לעריכת מחקרים נוספים בנושא תפישות מנהלים באשר לתפקידם כמנהיגים ( בוורלי , טופז.) .