המאמר מציג מודל להתערבות מערכתית בבעיות התנהגות בבית הספר בניצוחו של הפסיכולוג החינוכי. המודל מבוסס על עקרונות פסיכולוגיית העצמי של קוהוט. בחלק א', הנוכחי, המחברים דנים באמונות השגויות המרפות את ידיהם של אנשי חינוך בבואם להתמודד עם בעיות התנהגות של ילדים בבית הספר, ומציגים את עקרונות פסיכולוגיית העצמי ואת תפיסתה הייחודית בנוגע להתפתחות של בעיות התנהגות ( עירית חגי ויהודה חגי).

ליקוי במערכת המגע מקשה על תפקודו של הילד בחיי היומיום ומשפיע על הקשר שלו עם הסביבה. לילדים עם תסמונת של רגישות יתר יש סף התמודדות נמוך לגירויי מגע קל, או לגירויי מגע בלתי צפויים. תחושות רבות של מגע גורמות להם להרגיש אי נוחות, ולעיתים אף לחוות תחושת כאב, מה שגורם להם להיות פחות מרוכזים, כי אנרגיה רבה מושקעת בהגנה. הם מנסים למצוא תנוחה נוחה יותר, דבר הגורם להם להרבות בתנועה ויש המאבחנים אותם כחסרי שקט. לעיתים, עיבוד הגירוי בצורה לא נכונה גורם לילד להגיב לגירוי בצורה שונה מילד רגיל. למשל ילד שסף הגירוי שלו נמוך וקולט חיבוק יכול להגיב ברתיעה או אפילו בתוקפנות. אצל ילדים כאלה מבחינים ב: קשיי ריכוז, פעילות יתר, מתיחות, קושי לשבת ולגמור דבר שהחלו לעסוק בו, אימפולסיביות, שינויי פעולה רבים, תנועתיות ללא מטרה. או להיפך: פאסיביות עד כדי אדישות, חוסר השתתפות פעילה בנעשה וצפייה מהצד, הימנעות ממגע בצורה קיצונית (ג'רי מרקוביץ, חגי עירית).