למשוב השוטף והמעצב שהמורה נותן כחלק מהדיון בכיתה יש השפעה רבה על התלמיד. כשהמשוב במיטבו הוא מקדם למידה טובה. משוב של מורה בכיתה הוא אמצעי מכוּון להשפעה על אישיותם ולמידתם של התלמידים. הוא מושפע מדפוסי ההוראה של בית הספר ומההשקפה החינוכית של המורה. משוב בכיתה שונה ממשוב בהקשרים אחרים ( מאיה בוזו־שוורץ ויורם הרפז ).

אזלת ידן של הרפורמות הפדגוגיות מתבטאת בראש ובראשונה מהתעלמות מתהליכי האינטראקציה בכיתה. הרפורמות אינן מתמקדות בהוראה ובלמידה בכיתה אלא במשתנים היקפיים כגון תכנית הלימודים , טיפוח מנהיגות שעות תגבור, הקטנת הכיתות, סטנדרים ועוד. דלת הכיתה נותרה נעולה בפני שינויים היקפיים. המאפיינים הנוכחיים של האינטראקציה הכיתתית המוכתבת על ידי המורה משקפת מאפיינים של אווירה מונולוגית – המורה מנסה להשליט סדר באמצעות דפוס היחסים שהוא מכתיב. אינטראקציה זו ממוקדת בתוצר או מוכוונת תשובה , ואינה מזמנת חשיבה עצמאית וביקורתית. המאפיינים של דיבור כיתתי ראוי יותר הם : המורה פותחת בשאלה מאתגרת , וזו מעצבת במידה רבה את המשך הדיבור שלה ושל התלמידים. לאחר הצגת השאלה המאתגרת מספקת המורה שהות לחשיבה . שהות זו עולה בקנה אחד עם הסוגיה שהועלתה ותשובות התלמידים אכן ארוכות מאלו הנהוגות בדפוס הימ"מ ( המורה יוזם, התלמידים מגיבים , המורה מעריך ) השכיח כיום בכיתות. ככלל, פעולות הדיבור של המורה מעטות ותכליתן לעודד אינטראקציה בין הלומדים. (מאיה בוזו , גל פישר) .