בעשורים האחרונים נצבר מידע אטיולוגי משמעותי המקשר בין סגנונות הורות, המתאפיינים בשליטה הורית גבוהה ובהעדר קבלה הורית, לבין חרדה מוגברת בקרב ילדים. עם זאת, סקירת ספרות המחקר בתחום מלמדת כי תחום האטיולוגיה של דפוסי חרדה ספציפיים של ילדים, בזיקה לסגנונות הוריים, לא קיבל ביטוי אמפירי עקיב ומספק. המחקר הנוכחי מתמקד אפוא בבחינת הקשר שבין סגנונות הורות לבין דפוסי חרדה ספציפיים של הילדות ובניסיון לנטר את התפקיד הייחודי, שמימדים הוריים ממלאים בהקשר של חרדה מוגברת של ילדים. במחקר השתתפו 101 ילדים בני 13-11 בלא היסטוריה קלינית ידועה מבתי ספר יסודיים בחינוך הרגיל (יוסי יפה).