מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

מטרת מאמר זה היא לחשוף את הנחות היסוד הפילוסופיות, המפורשות והמובלעות שעליהן מושתת תפישת החינוך כסוציאליזציה. המאמר בוחן באופן ביקורתי את שתי המטרות המרכזיות של החינוך כסוציאליזציה: א. לשלב את הפרט ולהתאימו לנורמות ולדפוסי ההתנהגות המקובלים בחברה שאליה הוא משתייך. ב. לאמן את היחיד ולהכשירו למילוי תפקידים ( אזרחיים, משפחתיים , תעסוקתיים) , לדעת מחבר המאמר , כאשר הסוציאליזציה הופכת לאידיאולוגיה הרשמית של ביה"ס היא : 1. מדרדרת את החינוך לכיוון של "אימון" ו"תעמולה". 2. מעודדת בינוניות, קונפורמיות וחוסר סובלנות כלפי החריג והשונה. בחברה סובלנית, המורים מסייעים לתלמידים לממש ככל הניתן את הפוטנציאל שבהם ללא דגם מוכן מראש שאליו עליהם להידמות. הם לא שופטים ולא ממהרים להדביק תוויות. הם מכבדים ומטפחים את השוני כאיכות שתורמת לקהילה. במקום שבו מנסים קודם כל ל"חברת" את התלמיד אין סבלנות , אלא להפך בינוניות , צרות אופקים, תסמונת של "ראש קטן" , סטריאוטיפים מגדריים וגזעניים, עדריות ואפילו אלימות – פגיעה פיזית באנשים – שמקורה בשנאת השונה ( אבינון , יוסף).

סקירת ביקורת של ד"ר אריה קיזל אודות ספרו של פרופסור ישעיהו תדמור, חינוך כחוויה קיומית (2007). הספר הוא מסע חיפוש אחר תשובה לשאלה המרכזית – מהו החינוך הראוי במציאות הנוכחית בכלל ובמצב הישראלי בפרט. הספר הוא דין וחשבון נוקב עם התפיסה המציבה את הילד במרכז ומתנגד גם לספיחיה, לשיטותיה ולאידיאולוגיה העומדת בבסיסה. הוא מציב אלטרנטיבה ביקורתית וראויה המחזירה את ההומאניזם למרכז העיסוק החינוכי ובמיוחד את המורה העוסק בעצמו כמחנך וכאדם, בדיאלוג עם התלמיד ובקיום של שניהם כקודם למהותם. פרופסור תדמור מבסס את הספר על ספרות מחקרית והגותית עשירה ביותר. מקום מרכזי מוקדש לוויליאם ג'יימס, למרטין בובר, לעמנואל לוינס, לפאולו פריירה, ליוסף שכטר, לויקטור פרנקל, לפרידריך ניטשה ולסרן קירקגור.

אסופת מאמרים זו עוסקת בסיפורים שבני אדם מספרים על עצמם ובגישות שונות לחקירתם מפרספקטיבה איכותנית. כל המחקרים נערכו במכללה אחת להכשרת מורים, בה גם סופרו ונאספו. עיקר הדגש בספר הוא בשיטות המחקר והניתוח השונות והמגוונות שהוא מציע בניסיון להבין את הסיפורים ולתת להם פרשנות. כך נפרשת בפני הקוראים קשת של גישות מחקריות המניבות יחד תמונה מרתקת של האנשים הבונים את מערכת החינוך הישראלית. הספר נכתב ונערך על ידי קבוצה של שמונים נשים שעבדה בצוותים קטנים במשך ארבע שנים, בשיתוף פעולה מלא, תוך ניסיון להדגים עבודת נשים במיטבה. הוא נחקר בדרך שניתן להגדירה כדרך עבודה נשית ומציג תוצרים של נשים חוקרות ( אסף , מרב, הלר, ערגה, טוהר, ורד) .

צדק חברתי הינו אחד המושגים המעורר מחלוקת ורגשות חזקים בשיח על חינוך. גם השימוש הנרחב במושג בהכשרת מורים מגדיל את המבוכה וההתרגשות. אחת התוצאות עשויה להיות אי הבנה של המושג ע"י מתכשרים להוראה והעדר יכולת לפעול ברוח זו. המשגת "צדק חברתי" – אין מחלוקת לגבי ההבנה שכל אחד זכאי ליחס הוגן ושוויוני באשר לנגישות שווה של אנשים לחומר או להזדמנויות. השאלות עולות ביחס לניתוח הסיבות לאי-צדק ולאי-שוויון ולבחירת פתרונות כדי לתקנם. יש הטוענים שהסיבה של העדר נגישות שווה ניתנת להבנה באמצעות ניתוח של התנהגות הפרט וכך יש גם לפתרה – באמצעות מאמצים אינדיווידואליים. הוראה לצדק חברתי היא עשייה מורכבת בהיבט התיאורטי ובהיבט המעשי; תגובות אנושיות לאי-שוויון אף מורכבות הרבה יותר. הדרכת מתכשרים להוראה להשתמש בשתי האוריינטציות הנזכרות עשויה לקדם את האפשרות של יותר דרכים להבין למידת תלמידים וכתוצאה מכך ליותר שיטות לשפרה. הראיה הרחבה יותר עשויה להיות תנועה חיובית יותר להשבה של המושג "הוראה לצדק חברתי" ויצירה של דרך לתמיכה במורים שיבינו ויישמו הוראה יעילה יותר בהיבט החברתי ( Chubbuck, S.M).

האסופה החינוכית שהוציאה באפריל 2010 העמותה האמריקאית לפיתוח מיומנויות עתידיות (Partnership for 21st Century Skills ) היא מלאכת מחשבת של חשיבה פדגוגית שמובילי החינוך בעולם נטלו בה חלק. בקובץ המאמרים סקירות מרתקות על דרכי למידה רצויות ומיומנויות למידה שנכתבו בין היתר ע"י מובילי החינוך הבאים: Linda Darling-Hammond, Chris Dede, Rebecca DuFour, Richard DuFour, Douglas Fisher, Robin Fogarty, Nancy Frey, Howard Gardner, Andy Hargreaves,. כל אחד מן המאמרים מציע גישה חינוכית מושכלת לפיתוח מיומנויות קוגניטיביות של תלמידים ודרכי הוראה הנדרשות לכl בעתיד. אחד המאמרים המעניינים הוא "חזון סינגפור : ללמד פחות אך ללמוד יותר" ( נכתב ע"י RICHARD DUFOUR ). מאמר מעניין אחר הוא : "מודל להערכת מיומנויות למידה במאה ה21 ( Douglas reeves ). עורכי קובץ המאמרים הם James Bellanca and Ron Brandt.

המאמר עוסק בהבנת המשמעות של מתודולוגית מחקר נרטיבי כמתודולוגיה חקר של יחסים( relational inquiry) באמצעות המושג "מתחים", כשהכוונה לאינטראקציות/מתחים הנוצרים בין השותפים למחקר ומקומם. כותבי המאמר מעידים על עצמם כי כך הם מתייחסים בדרך כלל למתודולוגיה זו (Clandinin & Connelly, 2000, Craig & Huber 2007). באמצעות המחקר המהווה בסיס למאמר זה, הם מציגים את המשמעות והמהות של מחקר נרטיבי בעיניהם, את מקומו של החוקר במחקר הנרטיבי, ואת החשיבות המרכזית של מערכות יחסים שנוצרות במחקר: חוקר-נחקר, נחקרים ביניהם וחוקר-חוקר ( Clandinin, D.J., Murphy, M.S., Huber, J. & Orr, A).

את המסע בעקבות לוחמי החינוך של "הילד במרכז" יש להתחיל בסוף המאה התשע עשרה עם הופעת החינוך העברי בארץ ישראל. "ניסיונות ליישם חינוך פרוגרסיבי בארץ", מסביר פרופ' יובל דרור, היסטוריון של החינוך וראש בית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, "נעשו כבר בבתי הספר החדשים בראשית הציונות ובשלהי התקופה העותמאנית. אפשר להגדיר שלושה גלים בתולדות החדשנות החינוכית בארץ: א. בתי הספר במושבות העלייה הראשונה והשנייה ב. בתי הספר של זרם העובדים, ובמרכזם החינוך הקיבוצי, בתקופת המנדט ומעט אחריה. ג. ניסיונות חינוכיים שנעשו למן שנות השבעים של המאה העשרים". בראיון עם פרופסור יובל דרור נסקרים גם הנושאים הבאים: מה קרה לחדשנות החינוכית לאחר קום המדינה? כמו כן במאמר ראיון עם ד"ר עדנה ענבר, על פרופסור משה כספי ותרומתו לחינוך הפתוח?

בעשור האחרון מייחס המחקר החינוכי חשיבות רבה יותר ללמידת עמיתים וההשלכות של למידת עמיתים כלמידה מתווכחת יעילה וכאמצעי לשיפור הישגים בביה"ס. המאמר הנוכחי מנסה לגבש ולהבנות את הידע המחקרי והמושגי על למידת עמיתים או השפעות עמיתים בלמידה מתוך תיאוריות בתחומי מדעי החברה, עם דגש על תחומי התיאוריות הכלכליות דווקא. כמו כן , נעשה ניסיון למזג את התפיסות מתחומי הסוציולוגיה והכלכלה לידי תפיסה משולבת של למידת עמיתים והשלכותיה. לאור הבניית התיאוריות השונות המסבירות את השלכות ויעילות למידת העמיתים מגבש כותב המאמר תפיסה תיאורטית מוכללת ללמידת עמיתים בשם group-based contagion.

כבר דיווחנו בעבר על הערכת רפורמת אופק חדש , אך עתה הגיע לידנו מסמך ההערכה הרשמי של משרד החינוך ואנו מצרפים אותו כאן כקובץ. בדומה למחקרים העוקבים בשלבים אחר רפורמות בחינוך, גם במחקר זה, שבדק עד כה את שלבי ההטמעה הראשונים של אופק חדש, לא נמצא, על פי רוב, הבדל של ממש בהישגי התלמידים בין בתי ספר שברפורמה לבין בתי ספר שאינם ברפורמה. עם זאת, בבתי ספר דוברי עברית, בפיקוח הממלכתי, נמצא כי במבחן המיצ"ב במתמטיקה (לכיתות ה') יש הבדל מובהק בהישגי התלמידים לטובת בתי ספר שהצטרפו לרפורמה.

בית הספר מהווה חלק כל כך בלתי נפרד מחיינו עד שקשה לתאר אותם בלעדיו. מעטים האנשים שלא בילו בו כמה שנים, ורוב קוראיו של מאמר זה אף עובדים בו. אולם הצצה אל העבר מלמדת שלאורך רובה של ההיסטוריה האנושית היה בית הספר שונה מאוד ממתכונתו המוכרת והיה נחלתם של מעטים בלבד. הנטייה לראות את השהות בבית הספר כרכיב הכרחי בחינוכו של כל אדם היא תוצר של הדורות האחרונים. במאמר , שהתפרסם ב"הד החינוך" מנסה ד"ר טל גלעד להבין כיצד הלך בית הספר ותפס מקום כה מרכזי בתרבות של ימינו. מהסקירה הקצרה עולה שאף על פי שמוסדות שעיקר עיסוקם היה הפצת התרבות הכתובה קיימים כבר משחר ההיסטוריה, הקשר בינם ובין בית הספר המודרני רופף בלבד. ספק אפילו אם נכון לראות את בית הספר המודרני כממשיכם. מה שברור הוא שבית הספר כפי שאנו מכירים אותו היום הוא תולדה של תנאים היסטוריים מיוחדים. בית הספר במתכונתו הנוכחית נועד לענות על צרכים חברתיים, פוליטיים וכלכליים מוגדרים, ובראשם הצורך בשליטה חברתית. בית הספר הותאם לדרישותיה של החברה המודרנית כפי שבאו לידי ביטוי במאה התשע עשרה ובמאה העשרים. אולם לנוכח השינוי שחל בדרישות אלה, שינוי שאת ניצניו אנו כבר רואים היום, אין מניעה שבית הספר המוכר לנו, כמו רבים ממוסדות הלימוד שקדמו לו, יאבד את מקומו לטובת מוסד לימודי אחר שמותאם טוב יותר לצרכיה המשתנים של החברה ( טל גלעד) .

על רקע האכזבה משני המודלים של החינוך הופיעו בעשורים האחרונים מסגרות של חשיבה ופעולה חינוכיות חדשות. נכנה אותן "המודל השלישי". בשמותיהם של המסגרות הללו מופיעה לרוב המילה "קהילה": "קהילת לומדים" ( Community-of-Learners). קהילות לומדים/חוקרים/בוני ידע/מבצעים/חושבים מסוג זה הוקמו בעשורים האחרונים בכל מיני מקומות בעולם. מטרתן להיחלץ מהבחירה בין המודל הראשון למודל השני ולכונן מודל שלישי שאינו מהווה סינתזה של שני המודלים הוותיקים, אלא משהו חדש. ד"ר יורם הרפז גיבש במאמר הנוכחי הצעה ל"בית ספר חושב" ול"קהילת חשיבה" – סביבת עבודה שבה מורים ותלמידים מתמודדים עם שאלות, ממציאים פרשנויות, מעמיקים הבנות, לומדים קשה ונהנים.

ריכוז מועיל של מקורות מידע על הכנוונה עמית בלמידה , שרכיזה דינה רמות באתר האינטרנט השיטתי שלה. הילד מטבעו הינו בעל סקרנות ומוטיבציה ללמוד. הוא מסוגל לקבל החלטות ולהיות אחראי ללמידה שלו. הלמידה, על פי הגישה הקונסטרוקטיבית, מתעצמת כשהיא נובעת מעולמו של הילד וכשיש התנסות עצמית והתמודדות עם הצלחות וקשיים (גולדמן וקולא, 1992). הלמידה צריכה להיות בעלת מכוונות עצמית, המתייחסת ליכולת של הלומד לפקח באופן מודע על מחשבותיו, הרגשותיו והתנהגותו במהלך הלמידה. מושם דגש על בחירה, יוזמה, גמישות וקצב למידה אישי של הלומד. שנר (2006), הוסיף שתהליך הלמידה מתרחש בתודעתו של הלומד ותלוי בהקשר האישי-תרבותי שלו.

המאמר הנוכחי בוחן את השילוב של קורס שיטות מחקר המבוסס על מחקר פעולה במסלול תואר שני להוראה בארה"ב ומגיע למסקנה כי מורכבות הנושא יוצרת אתגר לא פשוט ללומדים ולמרצים. הסטודנטים נחשפו למתודולוגיות של מחקרי פעולה , אך לא הצליחו להפנים את חשיבות מחקר הפעולה ככלי להשבחות ההוראה. ממצאי המחקר מלמדים כי לסטודנטים להוראה לתואר שני יש לעתים התנגדות קוגניטיבית פנימית ליישום של מחקר פעולה בישום בכיתה. בחלקה נובעת התנגדות פנימית זו מחוסר הבנה של שיטת מחקר הפעולה , אבל עיקר הבעיה נובעת מכך שסטודנטים להוראה , גם בתואר שני מתקשים להפנים את חשיבות התהליך על פני התוצר ולכן הדרך שבה הם מיישמים מחקר פעולה לוקה בחסר (Jill Bryant; Alisa Bates )

במאה ה-21, אנו זקוקים לכל המיומנויות אשר הבחינו את בני המין האנושי כיוצרים ותומכים של תרבויות, כיזמים של טכנולוגיות, וכמעצבים של דרכי חיים ושלטון. מיומנויות אלה, שהן קריטיות יותר היום מאי פעם בעבר, כוללות "חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, שיתוף פעולה, יצירתיות, הכוונה עצמית, מנהיגות, כושר הסתגלות, אחריות [ו]מודעות גלובלית" (Walser, 2008: 2). לרשימה זו, מוסיף מחבר הפרק את המיומנות החשובה של החקירה ( Barell, J ) .

רשימה ממוינת יעילה ומועילה של מודלים תיאורטיים לתכנון למידה המייצגים גישות קונסטרוקטיביות, בייהווירסטיות וקוגניטיביות לצד מודלים אחרים ושונים לתכנון למידה. הרשימה המועילה נערכה ע"י הדוקטורנטית הקנדית Donna Feledichuk הלומדת באוניברסיטת קלגרי. הרשימה נאספה ונערכה מתוך הנחת יסוד כי המודלים לתכנון למידה המוצגים יוכלו לסייע ללמידה מקוונת או לתכנון למידה מקוונת אפקטיבית.

ניתוח נתונים במחקר איכותני – הוא ספר (אסופת מאמרים), משנת 2010 , המציע מגוון רחב של שיטות לניתוח נתונים שאינם כמותיים. חלק מהשיטות ידועות יותר, חלקן פותחו או עוצבו מחדש על ידי הכותבים. אלו גם אלו מתוארות בספר בפירוט, מודגמות ונדונות. הספר מאפשר לחוקרים להתעמק בשיטות השונות ולבחור את אלה המתאימות לנתונים שצברו; הם יכולים לבחור שיטה אחת בשלמותה, ליצור צרוף של שיטות, או לקבל גיבוי לעיצוב שיטה המשלבת שיטה קיימת עם חידוש משלהם. המאמרים בספר נכתבו על ידי מיטב החוקרים בישראל. לאה קסן היא פרופסור חבר לעבודה סוציאלית. חוקרת איכותנית אשר הקימה בשנת 1996 את המרכז הישראלי למחקר איכותני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מיכל קרומר-נבו היא מרצה בכירה במחלקה לעבודה סוציאלית על-שם שפיצר באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, וראש המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה באוניברסיטה זו.

ד"ר איציק ספורטא הביא לידיעתנו מאמר מעניין על מערכת החינוך בארה"ב. הכוונה "לחזרה בתשובה" של חוקרת חינוך מארה"ב, דיאן רביץ' שכתבה ספר בנושא, שהאמינה שמערכת החינוך צריך להתנהל כמו מערכת של שוק, עם סטנדרטיזציה, תשלום עבור ביצועים של מורים, אחריויות ובחירה. זה לא רק שהאמינה אלא פעלה במסגרת הממשל של בוש כדי ליישם את הרעיונות הללו. לאחר בדיקה וחשיבה היא גלתה, את מה שהיה צריך להיות ברור לה מלכתחילה, שהמערכת הציבורית כושלת ואינה דומה למערכות החינוך הטובות כמו בפינלנד ויפן. כך היא אומרת: "מדינות כמו פינלנד ויפן מאתרות את בוגרי האוניברסיטאות הטובים ביותר למשרות הוראה, מכינים אותם לתפקיד כהלכה, משלמים להם כהלכה ומתייחסים אליהם בכבוד. הם מוודאים שכל התלמידים לומדים אמנות, היסטוריה, ספרות, גיאוגרפיה, אזרחות, שפות זרות, מדעים ונושאים אחרים. הם עושים זאת כי זו הדרך לחינוך טוב. אנחנו בדרך הלא נכונה".

סקירת ביקורת על ספרו של לב ויגוטסקי , חשיבה ודיבור . ישנה הסכמה כי זהו ספרו החשוב ביותר של לב ויגוטסקי. " בספר הזה ישנה ביקורת עניינית ומעמיקה של ויגוטסקי על התיאוריות של ז'אן פיאג'ה. יפה מאוד שבהוצאה בעברית חשבו לצרף גם את תגובתו של פיאג'ה. התייחסויותיו של ויגוטסקי בתיאור התיאוריה של פיאג'ה, הביקורת עליה ואח"כ התגובה של פיאג'ה מחכימות ומעניינות. "גם התרבות והאופן שבו כל אחד מהאישים מציג את תורתו של השני וגם האופן שבו הביקורת מתבצעת כל אלה מאלפים בעיני וצריכים לשמש דוגמה ומופת". "מרתקת אותי הטענה (והפיתוח וההנמקה) של ויגוטסקי (והופתעתי שפיאג'ה נוח מאוד גם עם אותה הטענה) שמידה מסויימת של אוטיזם היא דבר נורמלי אצל כל אדם. מעניינת הטענה (שוב, שוררת פה הסכמה בין השניים) שכל התנהגות היא הסתגלות ושהסתגלות היא תמיד סוג כלשהו של שיווי משקל (יציב או לא יציב) בין הטמעה והתאמה" ( שלמה יונה) .

ספרו החדש של Ivor F. Goodson שיצא לאור ב2010 מעורר עניין רב באוניברסיטאות ובמכללות בעולם. תוך התבססות על פרויקט התיעוד המרתק Learning Lives מנסה הספר לגבש תיאוריית למידה חדשה השואבת את מקורותיה משילוב נרטיבים בלמידה. הספר מבסס את תפקיד הנרטיבים בלמידה של אנשים לאורך החיים תוך ניסיון להבין את המשמעויות של הנרטיבים ללמידה המתמשכת של אנשים. נרטיבים המשתלבים כסיפורי חיים יכולים להתוות את מהות ההבנה של אנשים טוען Ivor F. Goodson בספרו המרתק. מרבית האנשים יוצרים תובנות בלמידה מחקר מקרים וסיפורי חיים המאפשרים להם להבין טוב יותר תהליכים ביחס לעולם ובתחומי הדעת השונים. המחבר סבור כי לנרטיבים צריך להיות גם השפעה מעצבת על תוכניות לימודים בבתי ספר ולא רק בלמידה מתמשכת .

פרק זה סוקר את ארבעת המרכיבים של מסגרת החשיבה החדשנית והחדשה בסינגפור עבור מערכת החינוך שלה. מסגרת חשיבה ותכנית אסטרטגית חינוכית זו נוצרה (Singapore Ministry of Education, 2004) בשנת 2004 וקיבלה לאחרונה מעמד של תכנית אסטרטגית רב-שנתית. מסגרת החשיבה הזו מורכבת, מארבעה רכיבים נפרדים אך קשורים זה בזה. הנדבך הראשון בתכנית חינוכית אסטרטגית זו : בניית מערך גרעיני של מיומנויות לחיים (חשיבה, יצירה, פתרון בעיות), עמדות (שיתוף פעולה, מעורבות) ונטיות (סובלנות לגבי אי-בהירות, התמדה) אצל התלמידים שייצרו את דפוס החשיבה של חדשנות ויוזמה, החיוניים לשגשוג ולרווחה של האדם ושל המדינה. המיומנויות של המאה ה-21 כוללות מיומנויות גלובליות של למידה וחדשנות; מיומנויות קריירה; מיומנויות של מידע, מדיה וטכנולוגיה; ומיומנויות חיים פרקטיות (משפחה, בית ספר, קהילה, מדינה ואומה). החזון "למד פחות, למד יותר" (Teach Less, Learn More) יושם בבתי ספר במסגרת למידה מופחתת תכנים הנקראת "Teach Less, Learn More (TLLM) Ignite Schools". בתי ספר אלה מתמקדים בקידום העניין הפנימי בלמידה. אלה בתי ספר יסודיים ותיכוניים בגדלים שונים המונחים על-ידי משימות של מיומנות במסגרת של פחות תכני לימוד אך למידתם בצורה יותר מעמיקה.( Robin Fogarty and Brian M. Pete).