מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

מחקר איכותי זה בוחן באילו ייצוגים של מטאפורות מחזיקים מורים וכיצד ייצוגים אלה מבטאים את עמדות המורים לגבי שינוי באמצעות רפורמה חינוכית. מחקר זה מגלה ריבוי של תפישות שליליות כלפי הרפורמות הקיימות בישראל, ומראה סתירות בין ציפיות מורים – להיות שותפים בקבלת ההחלטות, להשפיע, לקבל הערכה והכרה וכלים למימוש השינויים, לבין מה שהם חווים במערכת – שינוי כפוי ללא התחשבות והערכה. המורים אינם חשים כמעצבים-שותפים או כסוכני שינוי, תחושות שהן הבסיס להצלחה של רפורמות בחינוך. ממצא נוסף הוא השוני בין המורים בהתנסויות ובדרכי ההתמודדות (Orit Avidov Ungar).

מאמר זה עוסק בתפקיד של סוכנות המורה ובגמישות של תכנית הלימודים כמאפיינים פדגוגיים של לימוד השואה בבתי ספר ממלכתיים בישראל. מאחר שהוראת נושא זה התרחבה הן בזרם הדתי והן בזרם הכללי של מערכת החינוך דוברת העברית, הנושא טופל בדרכים שונות במונחים של שיטה, חומרים ותוכן. הדרישות המוגדרות בצורה רופפת מאפשרות למחנכים להיות סוכנים פעילים בהפיכת תכנית הלימודים לאינדיבידואלית. מוצע שהדבר יעיל כאשר פונים לנושא רגיש מטבעו הקשור לתחושת הזהות של מורים ותלמידים ולתפיסת עולמם (Cohen, Erik H., 2016).

החינוך לזהות יהודית וציונית הוא אחד מאבני היסוד של החינוך הממלכתי בישראל. לכן ראוי שמחנכים ומעצבי מדיניות החינוך יתנו דעתם לשאלות התשתית בתחום זה: מהי זהות ומהו חינוך לזהות? מהן מטרות החינוך לזהות ומהן האסטרטגיות החינוכיות שיש לאמץ כדי להשיג מטרות אלו? המאמר מציג שלוש תשובות לשאלות אלה לאור שלושה שירים של יהודה עמיחי. מכל אחד מהשירים משתמעת גישה אחרת להבנת המושג "זהות" וכן אידיאולוגיה חינוכית שונה: מן הגישה המהותנית למושג הזהות נובע חינוך המבוסס על אידיאולוגיה של תִרבות; מן הגישה ההבנייתית הרדיקלית נובע חינוך המבוסס על אידיאולוגיה של אינדיבידואציה; ומן הגישה ההבנייתית המתונה נובע חינוך ברוח "המודל השלישי בחינוך", המבוסס על סינתזה בין אידיאולוגיית התִרבות לאידיאולוגיית האינדיבידואציה. המאמר מנתח את השירים ואת פרדיגמות הזהות והגישות החינוכיות המשתמעות מהם, ובוחן את המשמעויות מרחיקות הלכת של יישום כל אחת מהגישות (אוהד דוד).

גישתו החינוכית של טרופר, כפי שהיא עולה ב"שביל בעולם", היא קודם כל הומניסטית. "ביקשנו לחנך לאהבת אדם. כל אדם באשר הוא… בלי אבל ובלי סייגים. כל אדם נברא בצלם". פעם אחר פעם טרופר פורש עשייה חינוכית שמוּנעת מתשוקה עזה לקדם צעירים, מדאגה עמוקה לשלומם ולכבודם, מתובענות מחמירה לשוויון הזדמנויות, ממחאה נגד עוולות הפערים החברתיים והנחשלות המצמיתה שאלה מולידים. רצונו כמחנך — לגעת בנפשם של התלמידים, לעורר בהם אמון וכבוד הדדי, להעצים בהם את תחושת המוגנות והמסוגלות ולעשות כל שביכולתו כדי לסייע להם "לפרוש כנפיים" (נמרוד אלוני).

הדוח מתאר מהלך לימודי שהוביל צוות מומחים בראשותו של פרופ' נח לוין-אפשטיין ועיקרו ארבע סקירות ספרות: 1. קשרים בין היבטים חברתיים-כלכליים ואי-שוויון לבין אקלים הכיתה ובית הספר וזיקתם להישגים לימודיים; 2. מגמות של בידול או שילוב בסביבת המגורים על בסיס מיצב חברתי-כלכלי של התלמידים בבית הספר; 3. חינוך בגיל הרך כאמצעי לצמצום אי-שוויון ופערים חברתיים: מחקר, מדיניות ופרקטיקה; 4. מגמות בהשקעת משאבים בחינוך לפי מעמד חברתי-כלכלי: השקעה ציבורית, השקעה של המגזר השלישי והשקעה של משקי בית. שלב ב' של הפעילות נעשה בתמיכת הכנסת ובשיתוף מרכז המחקר והמידע של הכנסת (עודד בושריאן).

נקודת המוצא של החינוך לחיים רוחניים היא ההכרה שהאתגר הייחודי והמובהק של החיים האנושיים אינו הישרדות, סיפוקים גופניים, צבירת רכוש או השגת מעמד חברתי גבוה ושלטון על אחרים (נמרוד אלוני).

במחקר של גרדנר, שנמשך על-פני תקופה של לפחות חמש שנים, נבחנים 10 קמפוסים במגוון בתי ספר ברחבי המדינה (מהחוף המזרחי לחוף המערבי). באמצעות 200 ראיונות בכל קמפוס (סה"כ למעלה מ-2,000 ראיונות) עם שחקני מפתח עיקריים כמו סטודנטים מתחילים, סטודנטים במהלך התואר, הורים, חברי סגל, הנהלה בכירה, חברי נאמנים, ומגייסים לעבודה, הוא מבקש לבחון את מטרת החינוך הלא-מקצועי, את ציפיות הסטודנטים ממנו, את יתרונותיו וחסרונותיו, את האופן בו הם תופסים את ההשכלה הגבוהה ועוד שאלות, המלמדות על המקום של "האמנויות החופשיות" (liberal arts education) במציאות ימינו (Howard Gardner).

עריכת סקירת ספרות היא תהליך מורכב, לעתים מבלבל ומפרך אשר חוקרי חינוך מתחילים, בייחוד סטודנטים לתארים מתקדמים, תופסים לעתים קרובות כמהווה אתגר. אולם, בעוד שבעבר כמעט ולא התייחסו לאתגרים אלו, לאחרונה מחלקות ובתי ספר לתארים מתקדמים מתייחסים אליהם יותר ויותר בעקבות הצרכים המתרחבים הנובעים מגידול במספר הנרשמים. כדי להמשיך לפתח ולחזק את ההיענות לצרכים שזוהו, מאמר זה סוקר ספרות מחקרית הנוגעת לאתגרים שעמם מתמודדים חוקרי חינוך מתחילים בעריכת סקירת ספרות, במטרה לסייע 'לפרוק' תופעה מורכבת זו על ידי הבנייה של סיפור קוהרנטי (Chen, Der-Thanq “Victor”; Wang, Yu-Mei; Lee, Wei Ching, 2016).

בשנת 2006, במסגרת ועידת TED, הרצה חוקר החינוך הנודע קן רובינסון על הנושא "איך בית הספר הורג את היצירתיות". בתוך זמן קצר הפכה ההרצאה לנצפית ביותר בתולדות TED, עם יותר מ־37 מיליון צפיות. בהרצאתו טען רובינסון שמערכת חינוך הממוקדת בהישגים וציונים מונעת ממרבית הילדים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם. בבתי ספר יצירתיים חוזר רובינסון אל אותה הרצאה מפורסמת ומפרט את הפתרונות לבעיה שהציג בה: מה עלינו לעשות על מנת שכל ילד, בכל בית ספר, יוכל לגלות את הכישרונות והתשוקות החבויים בו ולהפיק מהם את המיטב (קן רובינסון ולו ארוניקה).

הכותבים חקרו את הקשר בין מאפייני מועמדים, תוצאות קבלה לעבודה וביצועי הוראה לאחר מכן. הם השתמשו בנתונים מפורטים על תהליך בקשת עבודה רב-שלבי, וכן בהערכות שנתיות של כל המורים במחוז הנבדק; ההערכות התבססו על קריטריונים שונים. הם זיהו קשר בין הנתונים לבין האפקטיביות הצפויה של מורה, אך לא בין הנתונים לבין הסיכוי לקבלה לעבודה. החוקרים בחרו לנתח את התהליך במחוז זה כי: א) במחוז זה קיים תהליך בקשת עבודה מרכזי רב-שלבי הנותן מדגם רחב של מועמדים וניתן למצוא בו מגוון של מאפיינים וציונים בעקבות הערכות כתובות, ראיונות אישיים והדגמת שיעורים; ב) מעבר של כל שלב בתהליך התבסס על עמידה בסף מסוים של ציונים שעזר לחוקרים לבדוק את התהליך; ג) המחוז מבצע הערכות שנתיות של כל המורים – IMPACT – שבהן נאספים נתונים מגוונים של ביצוע הוראה (מדובר במערכת של תמריצים וגמולים על הוראה ועוד). כך יכלו החוקרים להעריך את ביצועי המורים בכיתות ובתחומי דעת שונים, ולא היה עליהם להגביל את עצמם למדגם מסוים (Jacob, B., Rockoff, J.E., Taylor, E.S., Benjamin, L., & Rosen, R).

מורים וחוקרי חינוך רבים טוענים לחשיבות הגישה של "חינוך רלוונטי תרבותית" (Culturally relevant education). בנבדל מרב-תרבותיות בחינוך צמחו שני כיוונים חשובים אחרים: האחד – מיקוד בעבודת המורה ב"הוראה נענית-תרבות" (Culturally responsive teaching); השני – מיקוד בעמדה ובפרדיגמה שנוקט המורה ב"פדגוגיה רלוונטית-תרבותית" (Culturally relevant pedagogy). חרף מתיחת קו בין הוראה לבין פדגוגיה, שני הכיוונים מדגישים צדק חברתי וכיתה כאתרים לשינוי חברתי. כסינתזה של כיווני מחקר משלימים אלה הממוקדים בהוראה אפקטיבית לתלמידים שונים, הכותבים מתייחסים למושג כולל – "חינוך רלוונטי תרבותית". הם מציגים ארבעה סמנים (Markers) של "חינוך רלוונטי תרבותית" ומנתחים על פיהם כ-40 פרסומים המפורטים בסקירה (Aronson, B., & Laughter, J).

מאמר זה יוצא מנקודת מוצא תיאורית לפיה העיסוק במשמעות החיים אינו מקבל ביטוי מרכזי בעשייה החינוכית. בהמשך לעמדתו של ויקטור פראנקל (1978), המכירה בשאיפה למשמעות כצורך אנושי בסיסי, נטען, כי אחת המטרות של העשייה החינוכית היא לעורר בלומדים את השאיפה למשמעות ולסייע להם להוביל לחיי משמעות. מתוך טעם זה ממש נגזרת חשיבות הצגתו של עולמו הפילוסופי והחינוכי-מעשי של יאנוש קורצ'אק בתכנית הלימודים בחוגים למחשבת החינוך במוסדות להשכלה גבוהה ובהכשרת מורים בישראל. פרשנות מוצלחת ומעניינת של תשתית פילוסופית זו עשויה ליצור עמדה מפורשת בשאלת משמעות החיים (נורית בסמן מור).

סקירה זו עוסקת באתיקה של מחקר מדעי בכלל ובאתיקה במחקר החינוך בפרט. לאחר הצגה קצרה של התפתחות האתיקה המחקרית, לרבות האסדרה הרווחת בתחום זה, הסקירה דנה במאפיינים של האתיקה במחקר החינוך ומאירה, באמצעות הפנייה לנוהל משרד החינוך בנושא פעילות מחקרית במערכת החינוך ולקודים אתיים בארה"ב, באוסטרליה ובבריטניה, על עקרונות וסטנדרדים אתיים, שחלים בכל הקשור למחקר בבני אדם, הנעשה בהקשר החינוך ועל סוגיות מרכזיות בתחום זה. בהמשך לסקירה העיונית, הסקירה מתארת חמישה מודלים לאישורים אתיים במוסדות מחקריים שונים, תוך התמקדות בועדות האתיקה המוסדיות בכל מוסד (דניאל שפרלינג).

חדשנות מערערת (משבשת) הוא תיאור של תהליכי פיתוח, בתחומים שונים, בינהם גם חינוך, אשר מממשים פוטנציאל לשיבוש הסטטוס קוו הקיים בשדה נתון. החדשנות המשבשת נתפסת לרוב כחדשנות פורצת דרך אשר על כן מערערת על השווקים המבוססים על הפיתוחים הקודמים. בסקירה המרתקת שנכתבה ע"י עמי סלנט יש גם התייחסות לשאלה האם התפתחות הקורסים המקוונים מסוג MOOC הם בגדר חדשנות מערערת? (עמי סלנט).

בספרו "מודרניות נזילה" (2000) מגדיר הסוציולוג זיגמונט באומן את תקופתנו באמצעות המושג מודרניות נזילה. את המשמעויות הקבועות, את הקטגוריות ואת מסגרות ההתייחסות היציבות, המוצקות, מחליפה משמעות הנמצאת כל העת בתנועה, משמעות בעלת קצוות פתוחים, נזילה כאמור. על יסוד הנחה זו נשאלת השאלה: כיצד אמורה להיראות פדגוגיה תואמת תקופה נזילה? זו סוגיית המפתח של המאמר.

שדה חקר החינוך האלטרנטיבי בישראל הוא שדה חדש יחסית. הוא מבקש להציע לנו מחקר, גם אקדמי, של המסגרות הקיימות והמציגות את עצמן כאלטרנטיביות או של מרחבי חינוך אשר מרכיבים כאלה ואחרים הבוחרים לכנות את עצמם "אלטרנטיביים" חדרו לתוכם או מתיימרים לחדור אליו. אלא שלצד "יצירתיות" ו"חדשנות" ועתה גם "משמעותיות" – הפכה גם ה"אלטרנטיביות" למילת באז בנאלית ושחוקה התובעת מאיתנו לעצור לבחון אותה (אריה קיזל).

בפרק זה מבקשים המחברים להציג כמה מן התמורות שחלו בעשורים האחרונים של המאה העשרים בחשיבה התאורטית העומדת ביסוד שיטות המחקר במדעי החברה בכלל ובחקר החינוך בפרט. לאחר הצגה קצרה של הפוזיטיביזם, לצורך הנגדה בלבד, מתארים המחברים את הגישות השונות בחשיבה הסוציולוגית שהביאו, כל אחת בדרכה, להתגבשות התפיסה הפרשנית. מהלך תאורטי זה החל כבר בראשית המאה העשרים והגיע לכלל הבשלה בשנות השישים והשבעים של אותה מאה. עם ההבשלה וההתבססות של תפיסה זו, היא התקשרה עם זרמי מחשבה דומים בדיסציפלינות אחרות וקיבלה אצל רבים את הכינוי "קונסטרוקטיביזם". מסורות מחשבה קרובות, ולעיתים מנוגדות, הביאו בעשורים שלאחר מכן להתפתחותן של תפיסות נוספות שכינוייהן הרווחים הם ה"תפיסה הביקורתית" ו"התפיסה הפוסט-מודרנית". יש המצביעים על זרמי משנה גם בתוך אלו, או אף על זרמים עצמאיים כגון פמיניזם, קוויריות ופוסט-קולוניאליזם. הכינוי הכולל לגישות השונות הללו, שמשתמשות במתודולוגיה האיכותנית, הוא ה"פרדיגמה הפרשנית במחקר חברתי" והן מבססות את רציונל השימוש במתודולוגיה זו מזוויות ראייה שונות (שמחה שלסקי ומרדכי אריאלי).

המאמר מתמקד בסקר ה-2015 Education Next על רפורמות בית-ספריות בארה"ב. הנושאים שנידונו כוללים את ממצאי הסקר לגבי עמדות הציבור האמריקני; מדידת הביצועים של בתי ספר ומורים; השקפותיו של ראש עיריית ניו יורק ביל דה בלאזיו (Bill de Blasio) לגבי מבחנים מתוקננים; והעברת הצעת החוק של האצלת הסמכות מחדש בידי בית הנבחרים (Henderson, Michael B.; Peterson, Paule.; West, Martin R, 2016).

מתברר שמנת המשכל של הציבור הרחב משפיעה על גורל היחיד, על חייו של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר מהאינטליגנציה האישית. לפי מדידה חדשה ומרתקת, כל נקודה נוספת ב־IQ הממוצע בחברה מסייעת ליחיד פי שישה ויותר מאשר אותו השיפור במנת המשכל שלו עצמו. לגילוי הזה מוקדש הספר "Hive Mind" (ובתרגום חופשי לשמו המלא: "מוח כוורת: איך ה־IQ הלאומי משנה כל כך הרבה יותר מזה שלך") של פרופ' גארט ג'ונס, כלכלן מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון ומי שנחשב לאחד מחלוצי האסכולה הצעירה של נוירו־כלכלה, שמשלבת בין תובנות בכלכלה ופסיכולוגיה לממצאים עדכניים בחקר המוח. ג'ונס טוען שאיי־קיו לאומי ממוצע הוא אחד המשתנים החשובים לגורלן של מדינות, ושגם הבדלים קטנים במנת המשכל הממוצעת בין לאומים יכולים להסביר את אי־השוויון ביניהם (שיזף רפאלי).

המאבק לשוויון ולצמצום פערים במערכת החינוך הוא אחד הנושאים המדוברים ביותר בשיח החינוכי בישראל מאז שנות השישים. אלא שבשנים האחרונות עמדו בפני משרד החינוך סוגיות הקשורות באופן ישיר או עקיף לרעיון השוויון בחינוך, ובכולן נבחר אופן התמודדות המשקף מגמות המבטלות, מצמצמות או מאטות מהלכים לקידום השוויון שנקט המשרד בעבר (נחום בלס).