תרבות של חקירה דרך תכנית לימודים המכוונת לעתיד

Thom Markham. " A Culture Of Inquiry Through A Forward-Leaning Curriculum", 10/01/2013. 

 המחבר Thom Markham הוא סופר ופסיכולוג ויועץ מוערך בתחומים של חינוך מבוסס חקירה, למידה מבוססת פרויקט ויצירתיות.
הוא המחבר של רב המכר "מדריך לאימון ולתכנון של למידה מבוססת פרויקט: כלים מומחים עבור חקירה וחדשנות למחנכים של המאה ה-21" (Project Based Learning Design and Coaching Guide: Expert tools for innovation and inquiry for K-12 educators)

ההבנה שעבר זמנה של תכנית הלימודים המכוונת לעתיד

במקרה של חינוך – תעשייה הטוענת שיש להתמקד בעתיד אבל נשארת מחויבת מאוד לעבר - לעובדה שהמוחות שלנו אינם יכולים לפעול מהר מדי כדי לעקוב אחר השינויים בעולם יש השלכות קריטיות.
כיצד אנו מפתחים מערכת של למידה בזמן שכל דבר שאנו מכירים לגבי למידה נמצא ברצף של שינויים.

הטיעונים הנוכחיים לגבי הסטנדרטים הממשלתיים (Common Core State Standards) מדגישים את הבלבול שלנו.
הדחף של כותבי הסטנדרטים הללו הוא דחף אצילי: למצוא תרופת-נגד לאחריותיות הצרה המבוססת על מבחנים ולרשימת התוצאות שהולידה את תכנית No Child Left Behind (NCLB) .
לפי מדד זה, הסטנדרטים הללו לבטח מהווים חלופה בריאה.

אולם, המחבר תוהה: כיצד יכולים הסטנדרטים לשרוד בעולם שבו הטכנולוגיה, טבעו המשתנה של הידע, רמה גבוהה של כאוס, וצורך דחוף לפתור בעיות גלובליות להתלכד להפרעה המאסיבית של החינוך?

מותם של הסטנדרטים האקדמיים
המחבר טוען כי מטרה טובה יותר היא לשכוח את הסטנדרטים ואת המוקד ביצירת תרבות של חקירה.
יש לשאוף למערכת לפתרון בעיות, שבה התוצאה העיקרית היא לסייע לתלמיד ללמוד לחשוב, לשתף פעולה, לתקשר ולהרגיש.

חלק מהמעבר הוא ההכרה האולטימטיבית שגמישות, אמפתיה, מטרה ומחויבות לסיבות שמעבר לעצמי חייבות להיות חרוטות במערכת.
על כן, המחבר מתאר מספר צעדים ברורים:


שש אסטרטגיות להגיב לסביבות למידה משתנות

1. היה מוכן למלא את הפער
הסטנדרטים סייעו לעין שיעור לשאלות של הגינות וליצירת מודל מנטלי משותף של מצוינות הכיתה שיש להציעו לכל התלמידים בכל מקום.
יהיה צורך להחליף זאת במחויבות חזקה יותר לצדק, הערכה מחודשת שכל ילד הרוויח את אותה נקודת פתיחה עולמית, ושכל בתי הספר חייבים לפעול לפי אותם כללים של ביצוע גבוה.

2. טפל בסטנדרטים כקווי ההנחיה של "הניחוש הטוב ביותר"
מאחר והסטנדרטים משרתים מטרה, הם לא ייעלמו בין-לילה.
השתמשו בהם כפלטפורמה, כקווי הנחיה, כהתייחסות לתכנון השיעור, וכמדד פגום מעט של מה שאנו מקווים שהתלמידים יידעו בעתיד.
כמורה, החלט על מה אתה לא מוכן להתפשר לגביו, ולמד את התוכן הזה.

3. תכנן עבור חשיבה חדשנית
כלול את הנושא "פריצת דרך" בכל רובריקה המציעה לתלמידים את החלל הפתוח כדי לסנן את הסטנדרטים דרך החשיבה שלהם וליצור תשובות מקוריות לסוגיות אותנטיות (ולכל שיעור צריך להיות הקשר אותנטי).

4. להגדיר מחדש מיהו חכם
עכשיו זה קשה יותר. במערכת הנמדדת על ידי בקיאות בתהליך, מה מגדיר מלומד?
כיצד אנו מאשרים מצוינות?
במהות, כיצד אנו נעים מבקיאות בתוכן להקפדה אישית – סוג של פוזה של מוכן לעולם שאופיינה בביטחון, בגמישות, בסקרנות, בפתיחות, וביכולת לעקוב ולשלב את המידע ואת המיומנויות ההכרחיים עבור היכולת של האדם בעבודה ובחיים?

הצעד הראשון הוא צמצום הבחינה והפסקת האובססיה לגבי מיומנויות קוגניטיביות.

5. צמצום הבחינה
השלב השני הוא להודות באמת לגבי העולם: אנו לא יודעים בדיוק איך ייראה המלומד העתידי.
אז בואו נשתמש ברובריקות הביצוע המובנות היטב שמכבדות את הילד השלם, מעריכות צמיחה בדעה ובמיומנויות כמו גם בתוכן, ונאפשר לילדים ליידע אותנו לגבי עתידם.
כך שהעריכו את הלמידה, אך בואו נצמצם את הבחינה ונפסיק את האובססיה לגבי המיומנויות הקוגניטיביות.

6. הכרה מלאה בלמידה מבוססת פרויקט
במהלך עשר השנים האחרונות, למידה מבוססת פרויקט (PBL) הפכה לתרופת הנגד להוראה ישירה – והיא עובדת.
כאשר התלמידים פותרים בעיות, משתפים פעולה למען מטרה, חוקרים סוגיות של קהילה, ומציגים את הלמידה שלהם למבוגרים, הם הופכים לחוקרים מיומנים ופעילים.
לעתים קרובות, הם הופכים למעשה לאנשים טובים יותר, מאחר שהפרויקטים המובנים היטב מאתגרים עמדות, מעודדים את הרפלקציה העצמית, ומקדמים את המודעות העצמית.

ההיעלמות של למידה מבוססת פרויקט
אבל כל הכלים של למידה מבוססת פרויקט (PBL) – שאלת הנעה (Driving Question) כדי למסגר את פתרון הבעיה, עבודת צוות מבוססת פרוטוקול, והערכות מרובות המבוססות על עירוב של תוכן ומיומנויות – עובדים היטב תחת התנאים.

הפתרון הוא להפסיק לראות את הלמידה מבוססת פרויקט (PBL) כניסיון יחידי להשביע את הרצון של האשכול האחרון של הגישות ל'פתרון בעיות' לפי הסטנדרטים.

במקום זאת, גרמו ללמידה מבוססת הפרויקט להיעלם.
בבית ספר המבוסס על חקירה, פתרון הבעיות צריך להיות כמעט בלתי מובחן מההוראה.

הפכו את שיתוף הפעולה לבסיס עבור התנהגות "מיומנת".
כבר עתה, בלתי אפשרי להפריד את מה שאתה יודע לעומת מה שלמדת אתמול ברשת.
המטרה של בתי הספר היא לשחרר את המודל של המלומד הבודד ולעזור לצעירים ללמוד לשתף פעולה בדרכים יצירתיות ואפקטיביות.

זה קריטי משום שללא שיתוף פעולה, המיומנויות האחרות של המאה ה-21 – תקשורת, חקירה ביקורתית ויצירתיות – לא ישגשגו.
המיומנויות של העתיד נובעות מתהליך פנימי והוליסטי שעדיין יש לקבוע אותו.

במלים אחרות, חוסר-שיפוטיות, פתיחות ואמפתיה הן המפתחות האמיתיים ליכולת במאה ה-21.

למידה משמעותית דורשת מעורבות משמעותית בתוכן.

ללמד תכנית לימודים "בהכוונה לעתיד"
יש לארגן את ההוראה סביב הנושאים החשובים לעתידם של הצעירים.

אל תתחילו בסטנדרטים; התחילו במה שחשוב, ולאחר מכן התאימו את הסטנדרטים להוראה, בזהירות.

קישור למאמר באנגלית

ראה גם:

האתגרים והמציאות של למידה מבוססת חקר