תעשיה של בינוניות
Keller, B. (2013, October 21). An industry of mediocrity. The New York Times, p. A21. Retrieved October 24, 2013,
"אלו שיכולים, עושים. אלו שאינם יכולים, מלמדים. ואלו שאינם יכולים ללמד, מלמדים הוראה."
מי שטבע את הפתגם הצורב הזה היה צריך להיות בכיתה בהארלם בשבוע שעבר כאשר ביל ג'קסון (Bill Jackson) הדגים חריג לכלל. ג'קסון, מורה ותיק בן 31, לימד קבוצת תלמידי כיתות ז' עירוניים מתמטיקה של יחסים בעת ש-15 מורים צעירים צופים בתשומת לב. בפתיחה עם מתכון לרוטב סטייק – שלוש מנות קטשופ עבור שתי מנות רוטב ווסטרשייר – ג'קסון פתה את ילדיו בסבלנות לכיוון התגלויות מתמטיות, מבלי להכתיב תשובות, כשהוא מותיר שתיקות ארוכות אותן הילדים יכולים למלא.
כעבור שעה התלמידים יצאו והמורים הקיפו את השולחנות לתדרוך. על אף מעמדו כמורה מומחה, ג'קסון נראה להוט לחדד את המיומנות שלו כמו עמיתיו. מה עבד? מה החטיא את המטרה? האם יש לפצל זאת לשני שיעורים? האם התלמידים תפסו את זה? ומה זה אומר? "האם 'תפסו את זה' משמעו שהם קיבלו תשובה?" הוסיף ג'קסון. "או שזה אומר שהם באמת הבינו מה מתרחש?". בנקודה זו דבורה קני (Deborah Kenny), המייסדת של בתי הספר בזיכיון Harlem Village Academies , נטתה אל עבר מחבר הכתבה: "הדבר הזה בדיוק, זו הסיבה שאנחנו פותחים בית ספר לתארים מתקדמים".
כיצד מכשירה אמריקה את מוריה היווה נושא המטיל מורא במשך שנים רבות. ב-2005 ארתור לוין (Arthur Levine), נשיא מכללת המורים באוניברסיטת קולומביה דאז, הדהים את עמיתיו (ואת עצמו, הוא אומר) עם דוח נוקב המסיק שתכניות הכשרת מורים "נעות בטווח שבין תכניות בלתי הולמות למחרידות". בקיץ זה המועצה הלאומית של איכות ההוראה (National Council on Teacher Quality) תיארה את הכשרת המורים כ"תעשיה של בינוניות".
החדשות המעודדות הן שהאוניברסיטאות אשר במשך זמן כה רב התנגדו לבקשות להעלות את הסטנדרטים שלהן מתחילות לעבור עתה שינויים שנכפו עליהן מבחוץ. מושלים, כולל מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו ((Andrew Cuomo בחודש שעבר, מעלים נתוני כניסה למכללות חינוך ציבוריות. פילנתרופים כמו קרן המעניקים הלאומית של וודרו וילסון ((Woodrow Wilson National Fellowship Foundation, שלוין מנהל כעת, מזרימה כספים לרפורמה. ויזמים אקדמיים כמו קני קמים להתחרות בבתי הספר הממוסדים. קני החלה לבנות בית ספר לחינוך לתארים מתקדמים אשר ישולב בקמפוסים לתלמידים ממערכת הגן ועד כיתה י"ב בהארלם. הוא יצטרף לתעשייה צעירה בהיקף קטן של הכשרת מורים ניסויית.
בקרב הרפורמטורים, קיימת הסכמה כללית רחבה לגבי מה שנדרש כדי לתקן דברים. הצעד הראשון הוא להפוך מכללות למורים להרבה יותר סלקטיביות. חשיבות הסלקטיביות נראית בבירור בספר "The Smartest Kids in the World" (הילדים החכמים בעולם), האבחנה המעמיקה החדשה של אמנדה ריפלי (Amanda Ripley) לגבי הסיבה שהחינוך האמריקני מפגר אחר מדינות כגון פינלנד וסינגפור. ריפלי אומרת שהיא הייתה ספקנית בתחילה, הואיל ורוב המחקרים מצביעים על מתאם קטן בין ממוצע הציונים של המורה לבין התוצאות בכיתה. ואז היא הגיעה לפינלנד, שבה רק הסטודנטים המצטיינים מתקבלים לתכניות הכשרת המורים.
"מה שלא הבנתי היה שהצבת רף גבוה לפרופסיה שולח מסר לכל אחד אחר שהנך רציני לגבי חינוך ושההוראה היא קשה", אומרת ריפלי למחבר הכתבה. "כשאתה עושה זאת, זה הופך את זה לקל יותר לטעון שיש לשלם יותר למורים, שיש לתת להם יותר אוטונומיה בכיתה. וכדי שהילדים יאמינו בהנחת היסוד של החינוך, זה עוזר אם הם יכולים לומר שהמורים עצמם הם מלומדים במידה ניכרת".
כאשר הם מתקבלים, טוענים המבקרים, פרחי הוראה זקוקים ללימודים מחמירים יותר, לא רק של המדע והפילוסופיה של החינוך אלא של התכנים, בייחוד במתמטיקה ובמדעים, אשר בהם אמריקה נגררת אחר המערכות הטובות ביותר באסיה ובאירופה.
מחקר חדש של המרכז למדיניות ציבורית (Education Policy Center) במדינת מישיגן, המתבסס על נתונים מ-17 ארצות, הסיק שבעוד שמורים אמריקניים למתמטיקה בחטיבות הביניים עשויים לדעת הרבה על הוראה, לעיתים קרובות הם אינם יודעים הרבה על מתמטיקה. רבים מהם אינם נדרשים לקחת את הקורסים בחשבון אינפיניטסימלי והסתברות שהם קורסי חובה בתכניות הנלמדות הטובות ביותר.
מרכיב חסר נוסף, אומרים רפורמטורים, הוא התנסות כיתתית ממשוכת ואינטנסיבית תחת הדרכתם של מומחים בפרופסיה. התכנית של וודרו וילסון, שהיא בעלת דריסת רגל ב-23 אוניברסיטאות בארבע מדינות והמפתחת תכניות הכשרת מורים בשותפות עם מחוזות בית-ספריים מקומיים, דורשת מפרחי הוראה להקדיש שנה שלמה בבתי ספר ולעבוד לצידם של מורים ותיקים, ומספקת שלוש שנים של חונכות בכיתה לאחר השלמת התואר. התכנית של קני בהארלם היא לשלב את הכשרת מורים עם הקמפוסים של התלמידים ממערכת הגן ועד כיתה י"ב באופן כה הדוק כך שזה יהיה דומה להתמחות ברפואה.
סוזן פורמן (Susan Fuhrman), אשר ירשה את מקומו של ארתור לוין כנשיאה של מכללת המורים, מקבלת את הביקורות – "ישנה בינוניות רבה" – ומוסיפה שתיים משלה. מדינות מאפשרות לקבל רישיון הוראה בקלות רבה מדי, היא אומרת. בתי ספר רעים מוגנים באמצעות פוליטיקה: "קיים בית ספר לחינוך בכל מחוז בחירה, ואף אחד אינו מעוניין לסגור בתי ספר לחינוך". היא תומכת בהעלאת נתוני הקבלה ובמציאת דרכים שבהן בתי ספר לחינוך ייטלו אחריות על תוצאותיהם.
אולם פורמן מוצאת את לידת בתי הספר למורים האלטרנטיביים כ"מדאיגה". "אני דואגת מניתוק סוג זה הכשרה מהלמדנות ומהמחקר העולה" שהאוניברסיטה מציעה, היא אומרת. "זה עשוי להישמע כאילו שאני מאוימת. אני לא. אך זה רק מטריד אותי כטרנד".
ישנם 3.3 מיליון מורי בתי ספר ציבוריים באמריקה, וככל הנראה לא כולם יכולים לקבל הכשרה על ידי סטארט-אפים. העלאת הסטנדרטים של התכניות האוניברסיטאיות שלנו (בארה"ב) צריכה להיות בעדיפות עליונה. אולם סיבה אחת לבינוניות הרווחת היא שלאוניברסיטאות היה מונופול נוח ומשתלם. הגיע הזמן שמנהיגי בתי ספר לחינוך אכן ירגישו מאוימים.
תמיד אני שואל את עצמי, כיצד על הכשרת המורים בישראל לפרוץ למרחבים חדשים? והנה, נראה לי שרעיונות חדשים ורעננים עולים מהמאמר הזה, והם ראויים לדיון.מרכז המידע, יישר כוח על טרחתכם!צ"ש
תודה על מאמר מעניין ומעורר דאגה. אני מסכימה לחלוטין שיש צורך להעלות את רמת המתקבלים ללימודי הוראה. לפני שנים רבות לימדתי בתכנית מיוחדת להכשרת מורים בירושלים שקיבלה סטודנטים מצטיינים בעלי השכלה קודמת…ואחרי שנתיים, היא נסגרה בגלל חוסר בתקצוב. אני מקווה שהרעיונות העולים מן המאמר יעוררו דיון מורחב.