תהליכי הפרטת החינוך בעולם הגלובלי ובישראל

מקור: מחקריה העכשוויים של פרופ' אורית איכילוב
The Retreat from Public Education
בקרוב יראה אור ספרה זה של אורית איכילוב המבוסס על סדרת מאמרים שפרסמה בנושא. מחקרה מושתת על השקפתה כי בשנות השמונים זכתה בשורת "השוק החופשי" להפוך למעין דת חילונית שעל פיה אמורים להתנהל כל תחומי החיים. הנסיגה מן האחריות הציבורית לחינוך איננה תופעה ייחודית לישראל, אלא היא מייצגת תופעה רחבה יותר של שחיקה באחריות מוסדות השלטון להענקת שירותים חברתיים כמו שירותי בריאות ורווחה, ושחיקה באחריותם להענקת שירותי תשתיות כמו תחבורה, חשמל ומים. סימנים מובהקים של שחיקה זו הם קיצוץ במימון הציבורי, העברת הענקת השירות ולעתים גם הבעלות עליו לשוק הפרטי, או החלת כללי התנהלות של שוק כלכלי על שירותים שהשיקול המרכזי בהענקתם היה שיקול חברתי-הומניסטי. קיימות הפרטה בחינוך פירושה שינוי הכללים שלפיהם מתנהלת מערכת החינוך, כולל מוסדות חינוך שאינם בבעלות ישירה של המדינה, החלת כללי השוק הכלכלי על התנהלות מערכת החינוך, ומתן קדימות לגישה העסקית-ארגונית על פני גישות פדגוגיות וחברתיות. במקביל, מצמצמת המדינה את מעורבותה ומחויבותה, בין היתר על ידי קיצוץ בתקציב החינוך.
איכילוב טוענת כי להפרטת החינוך יש מחיר חינוכי וחברתי כבדים. לפי תפישתה מוסדות החינוך הם ארגונים שמושא פעילותם הם בני-אדם ולא חומרי גלם, ותכליתם היא להחיל שינויים בתלמידים, כדי להעצים אותם, לצייד אותם בידע וכישורי חיים, ולהבטיח להם עתיד פתוח שאינו נחרץ על ידי מוצאם העדתי והלאומי, מינם, או היכולת הכלכלית של משפחתם. היא רואה את בתי ספר הציבוריים כמוסדות שאינם קיימים לשם עשיית רווח כלכלי וסבורה כי הם צריכים להיות מנוהלים בתבונה, אולם שיקול הדעת המרכזי שצריך להנחות את התנהלותם צריך להיות מושתת בראש וראשונה על עקרונות פדגוגיים, חברתיים, ואידאולוגיים המנוגדים לעתים לכל הגיון כלכלי. יתר על כן, מחקרים במדינות שנעשו בהן תמורות ארגוניות ברוח הגישה העסקית-ארגונית, מלמדים כי אין בכוחן של תמורות מסוג זה כשלעצמן לשפר את תפוקותיה של מערכת החינוך ולסייע לה לקדם את התלמידים.
חלקו הראשון של הספר דן במהלכי הפרטה בעולם הגלובלי העכשווי, בעוד שחלקו השני של הספר דן בהפרטת החינוך בישראל. בחלק הראשון מנתחת איכילוב את הגילויים השונים של הפרטת החינוך כמו יצירת תחרות בין בתי-הספר על גיוס תלמידים, שינויים בדפוסי ההעסקה של מורים ועובדי חינוך, קיצוץ בתקציבי החינוך והפיכת מנהלי בתי-הספר ממנהיגים פדגוגיים של צוות מקצועי למנכ"לים של תאגיד האמור לגייס משאבים ממקורות לא-ציבוריים. איכילוב טוענת כי הפרטת החינוך היא חלק מתופעה רחבה יותר של קריסת מדינת הרווחה. קריסה זו התאפשרה במידה רבה בעקבות תהליכים כמו גלובליזציה, ואידאולוגיות פוסט-מודרניות ורב-תרבותיות שיצרו ניכור בין המדינה לבין אזרחיה, ובין האזרחים בינם לבין עצמם. הפירוד הפנימי והניכור אפשרו לתפיסות נאו-ליברליות להשתלט על המרחב הציבורי ולהגדירו מחדש. איכילוב בוחנת את גילויי הפרטת החינוך בעיקר דרך הפריזמה של התאוריה הדמוקרטית המודרנית, ומקומו של החינוך הציבורי בדמוקרטיה. כמו כן נבחנת ההפרטה דרך הפריזמה של התפיסה הפדגוגית-הומניסטית של החינוך. לטענתה של איכילוב הפרטת החינוך היא מהלך אנטי-דמוקרטי, ואנטי הומניסטי וחברתי. זהו מהלך שיחליש את הדמוקרטיה, ירדד את החינוך, ויעמיק פערים חברתיים. איכילוב בוחנת את תהליך כינונו של החינוך הציבורי/הממלכתי בישראל ואת תהליך הנסיגה ממנו.
איכילוב טוענת כי השנים הראשונות לקיום המדינה היו מוקדשות ליצירת סקטור ציבורי חזק, תוך שהמדינה מקבלת על עצמה את האחריות למגוון רחב של שירותים חברתיים, ובכללם חינוך. יצירת מרכז שלטוני בעל סמכות היה מלווה במאבקי כוח רבים, אולם היה מעוגן בשיקולים אידאולוגיים ובראייה ערכית של תפקידה של מדינת ישראל הן כלפי אזרחיה, היהודים והערבים, והן כלפי העם היהודי בתפוצות. איכילוב מנתחת את מהות החינוך הממלכתי והאחריות הציבורית לחינוך כפי שהם מתברר מרוחם ומתהליך חקיקתם של שני החוקים הראשונים בתחום החינוך, חוק לימוד חובה - 1949, וחוק חינוך ממלכתי – 1953. חוקים אלו מבטאים את האתוס של אחריות ציבורית בחינוך כפי שנתפס בשנים הראשונות לקום המדינה. במהלך השנים חלה נסיגה מתפיסה זו של אחריות ציבורית בחינוך. הרפורמה בחינוך שיושמה (בצורה חלקית בלבד) בעקבות המלצות ועדת פראוור וועדת רימלט, מייצגת, לטענת איכילוב, את סוף עידן האתוס הציבורי בחינוך. בהדרגה חודרים אתוס של שוק-כלכלי והפרטה לתחום החינוך, המגיעים לניסוחם הברור והרהוט ביותר ברפורמה המקיפה המוצעת בדו"ח ועדת דוברת. איכילוב סוקרת את ציוני הדרך המרכזיים בשחיקת האחריות הציבורית לחינוך בישראל, ומראה כיצד ההמלצות הכלולות בדו"ח ועדת דוברת הופכות את האתוס של החינוך הממלכתי על פיו.