תגובות של מתכשרים להוראה לחידוש בתחום החונכות: "הנושרים" ו"המסיימים"
Faucette, N., & Nugent, P. (2012). Preservice teachers' responses to a peer mentoring innovation: The "Leavers" and "completers", Education, 132(3), 548-559.
המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת
מילות מפתח: מתכשרים להוראה, חונכות עמיתים
רקע – יש קונצנזוס בין השותפים להכשרת מורים ולקליטת מורים מתחילים בדבר חשיבות החונכות בהתפתחות המקצועית של מורים. לחונכות המתבצעת ע"י אנשי מקצוע מנוסים, כתהליך בהתפתחות לומדים מבוגרים יש היסטוריה מחקרית עשירה ((Knowles, 1979, LaVine & Mitchell, 2006. גם חונכות עמיתים מוכרת היום כפרקטיקה טובה (Kincaid & Sotriou,2004 Scott,2005). מתכשרים בעלי עמדות מוערכות (caring, קולגיאליות) נתפסים כבעלי פוטנציאל לפיתוח לומדים אחרים ((Heirdsfield et al., 2008, McLean, 2004.
בין ההנחות בדבר היעילות של חונכות:
(1) סביבות למידה המאופיינות בשיתופיות, באכפתיות ובאמון בין מתכשרים לבין חונכים הן הטובות ביותר להתפתחות מקצועית (Dewey, 1966, Johnson et al., 2000), )
(2) התנסויות אמיתיות ואותנטיות היוצרות מעורבות בבניית ידע חדש הן דרך למידה המתאימה לרוב האנשים (Lambert, 2002),
(3) למידה חברתית עם אחרים מקדמת למידה ( Eun, 2010),
(4) עצם העיסוק בהוראת אחרים מעמיקה את תהליך הלמידה של המלמדים (Swengel, 1991).
על המחקר – נותחה תוכנית שבה מתכשרים-מתקדמים לימדו מתכשרים-מתחילים דרכים לתכנון שיעור ואסטרטגיות הוראה יעילות. הסטודנטים החונכים עבדו בהדרכת מורי המורים שלהם. המחקר היה איכותי ועשה שימוש בראיונות אישיים ובסקרים פתוחים.
מה נמצא במחקר?
א) המודרכים התייחסו בתגובותיהם לתפקיד החונכים, לאתגרים או קשיים שעלו במהלך התוכנית ולרמת המחויבות של התוכנית להתפתחותם. מן הממצאים הצטיירו שתי קבוצות של מתכשרים מודרכים: קבוצת הנושרים (4) וקבוצת המסיימים(9).
ב) הנושרים - (1) תפיסת תפקיד החונך-העמית - החונכים נתפסו כעוזרים(aids, helpers) האחראים להצלחת המודרכים. לא הייתה הכרה בהתייחסויות הקודמות של החונכים, בידע הקודם או בחכמת המעשה שלהם. החונכים נתפסו כאמצעי להעלאת ציונים. שתי קטגוריות שעלו: "אנו אוהבים את משוב החונכים על מערכי השיעור" ו- "אנו זקוקים לתמיכה במטלות אחרות"; (2) תחושת חולשה לנוכח קשיים – לנוכח קשיים כמו קביעת פגישות חונכות ויצירת אפשרויות נגישות לחונכים חשו הנושרים חוסר יכולת, וציפו שאחרים יפתרו את הבעיות שנוצרו.
ג) המסיימים – (1) תפיסת תפקיד החונך-העמית - החונכים נתפסו כמדריכים ((guides ומפתחים (developers). הם ביטאו הערכה להצלחת החונכים ולאמון שנותנים בהם (בחונכים) מורי- המורים. הם ראו בחונכים עמיתים בעלי מיומנויות וידע חשובים וביטאו הוקרה לאינטראקציות עמם ולתובנותיהם. שתי קטגוריות שעלו: "הם העמיקו את יכולותינו כמתכננים של מערכי שיעורים" ו-"הם פיתחו אותנו בדרכים חשובות אחרות" ; (2) תחושת כוח לנוכח קשיים – לנוכח אותם קשיים גילו המסיימים אחריות ונכונות לחפש ולמצוא דרכים לעמוד בדרישות ובמטלות השונות (קביעת פגישות חונכות).
ד) מסקנות והשתמעויות – טרנספורמציה והתפתחות מתרחשים כשלומדים מבוגרים מתקשרים עם ההנחות שלהם ונוטלים אחריות לתובנות על התנסויותיהם. השינוי קורה באמצעות נכונות וכוונה ללמוד מהעצמי ומהזולת שהוא בעל ידע וכשירויות חדשות(Johanson, 2010). תפיסת החונכים כעוזרים יצרה תחושת תלות בקרב המודרכים-הנושרים בשונה מהמודרכים -המסיימים שנקטו עמדה של עמיתות או אוטונומיה ונטלו יותר אחריות על התפתחותם. כתוצאה מכך התפתחו המסיימים מבחינה מקצועית לאין ערוך יותר מציפיותיהם הם. תחושות העצמה וכוח עשויות לאפשר התקדמות במיוחד ללומדים מבוגרים (Mullen et al., 2010).
שיתוף בוגרי המכללה כחונכים סייע בכמה דרכים: כל המתכשרים החדשים למדו כישורים מרכזיים בתכנון שיעורים בתקופה קצרה ביותר כשהיו מעורבים מעורבות פעילה בהתנסויות אותנטיות. הם נהנו מעבודה עם עמיתים מנוסים ומהשיח עימם על למידה, תקוות ותחומי עניין/דאגה שונים. המתכשרים, גם הנושרים, בטאו הערכה לכך שהיה מי שעמד לצידם וסייע להם להתגבר על מכשולים. הדבר חיזק את תחושת הביטחון ואת התחושה שיש ל תוכנית מחויבות ליצירת אווירה של אכפתיות ולקידום הלומדים בה (Enrich et al., 2004).
ראה גם :
בניית תמיכות (פיגומים) בשדה: הרווחים והאתגרים של חונכות-עמיתים בהכשרת מורים
חונכות עמיתים לסטודנטים להוראה בשנתם הראשונה: ההתנסות של החונך
ביבליוגרפיה
Dewey, J. (1966).
Enrich et al., (2004).
Eun, (2010).
Heirdsfield, et al., (2008).
Johanson, (2010).
Johnson, et al., (2000).
Kincaid, & Sotriou, (2004).
Knowles, (1979).
LaVine, & Mitchell, (2006).
McLean, (2004).
Mullen et al., (2010).
Scott, (2005).
Swengel, (1991).
Dewey, J. (1966). Enrich et al., (2004). Eun, (2010). Heirdsfield, et al., (2008). Johanson, (2010). Johnson, et al., (2000). Kincaid, & Sotriou, (2004). Knowles, (1979). LaVine, & Mitchell, (2006). McLean, (2004). Mullen et al., (2010). Scott, (2005). Swengel, (1991).