שפת המעורבות כשפה המחברת בין מורים להורים

טרגר, ח' (פברואר, 2015). שפת המעורבות כשפה המחברת בין מורים להורים. קשר עין, 246, 28-26.

חדוה טרגר, ד"ר בחינוך, בניהול ובתכניות לימודים; עוסקת שנים רבות בחינוך ובתרבות, בניהול בתי ספר (לצעירים ולמבוגרים) ובמחקר בנושאים קהילתיים, במעורבות הורים ובהישגים לימודיים

ההורים, המשמשים משאב טבעי, ראשוני ובסיסי המשפיע על התפתחות הילדים ובני הנוער, אינם משולבים במידה מספקת במערכת החינוך, ולעיתים קרובות אף מודרים ממנה. בכתובים של משרד החינוך והתרבות ושל הרשויות המקומיות מכונה צוות בית הספר "הצוות החינוכי" או "מחנכים", לעומת ההורים, הנותרים בשמם המקורי, ללא כל התייחסות לחלקם בתהליך חשוב זה. כך מרחיקים את ההורים מהפן החינוכי של הורותם ומפחיתים מחשיבות תפקידם. אופן ההתייחסות הבסיסי של המערכת אל ההורים הוא, לכל היותר, כאל "ספח" או "לקוח". זו מערכת המדגישה את הבדלי הכוחות של "שולט" ו"נשלט". הילדים והנערים, אשר הם מושאי החינוך, עומדים מחוץ לתהליך במבוכה, בחוסר אונים ואולי אף בבלבול.

סביבה חינוכית איכותית היא זו שיש בה הרבה מגעים, קשרים והידברות בין הגורמים המשמעותיים במעשה החינוך. ככל שירבו המגעים ויתאחדו המורים וההורים ל"גוף מחנך" אחד, נשיג אקטיביזם חינוכי שיוביל למעורבות גבוהה יותר, שתבטיח את שגשוג החינוך. מערכות יחסים חיוביות בין הורים למורים חיוניות להתפתחותם החברתית והאקדמית של הילדים. כשהילדים רואים את הוריהם ואת מוריהם משוחחים ועובדים יחד, הם רואים קבוצת עניין בקידומם האקדמי ובהתנהגותם החברתית.

האמונה בהורים כמקור לעזרה, קביעת ערכים משותפים ומחויבות לחינוך הדור הצעיר הן חלק מהמטרות החשובות ביותר. שיתוף אמיתי עם ההורים בא להזכיר שרק בדרך זו אנו מרוויחים אלה את אלה. כשם שעבודה עם ילדים ועם בני נוער דורשת לימוד, כך גם מגע וקשר עם ההורים דורש מחשבה, הכנה, עיון, העמקה, ניסיון והתכוונות. התייחסות מערכת החינוך אל ההורים חייבת להיות ממקום מקצועי, המבין את תהליכי התפתחות ההורים ומבין את המשמעות האדירה שיש לשיתוף הפעולה. על המורים, הנתפסים כאנשי מקצוע, להבין היטב את התהליכים הפסיכולוגיים וההתפתחותיים של הילדים ושל ההורים, ולזהות מה קורה להורים בכל רגע התפתחותי של ילדיהם, כאשר הם נדרשים לנהל דיאלוג ושיתוף עם גורם נוסף – מערכת החינוך. כדי שהילדים יגדלו בחוויה של תקשורת ושל הבנה בין שתי הישויות המשמעותיות – ההורים והמורים – על כל אחת מהישויות להכיר בקשיים האובייקטיביים של הצד האחר, ליצור אקלים של ביטחון ושל קבלה ולפתח דיאלוג בונה מתוך שותפות.

בעבר לא היה צורך לדון בנושא של מעורבות ההורים או בנושא של הדיאלוג בין המורים להורים. חלוקת התפקידים הייתה ברורה: תפקיד בית הספר היה ללמד ולחנך, וההורים סמכו על בית הספר שימלא את תפקידו. בתקופתנו, התקופה הפוסט-מודרנית, כשהמידע נגיש לכלל האוכלוסייה – גם להורים – ורמת השכלת ההורים גבוהה משהייתה בעבר, החלו ההורים לבקש את מעורבותם. על בית הספר לשמש בית חינוך שמטרתו להקנות כלים לרכישת ידע והתנהגות. לפיכך, על הצוות המקצועי של בית הספר להוביל תהליך של מעורבות חינוכית בקרב ההורים, בכל רמות הביצוע, למען שיפור הישגיהם הלימודיים של הילדים ולמען הקניית הרגלים, שהם התרבות. כשההורים מעורבים בחינוך הילדים בבית, תוך כדי עבודה מקושרת עם בית הספר, ילדיהם מצליחים יותר בבית הספר; כשההורים מעורבים גם בבית הספר, ילדיהם מצליחים היטב גם מחוץ לכתליו.

המילה "מעורבות" אינה יכולה להיאמר בנשימה אחת עם המילה "התערבות". אלה שתי מילים מנוגדות, כשחור ולבן או כ"כן" ו"לא". אם נרצה בקשר, נעודד מעורבות, ואם נתנגד לקשר ונפעיל איום או נקרין חוסר ביטחון, אזי ניצור מצב של "התערבות". יש לזכור כי אין חינוך ללא ההורים והם משמשים עמוד התווך למינוף הישגי התלמידים.

כאשר אין מוכנות מצד הרשות המקומית ומערכת החינוך של משרד החינוך והתרבות להכיר בזכותם ובחובתם של ההורים לחנך את ילדיהם, נתפסת התביעה למעורבות כהתערבות מזיקה, החותרת תחת מעמדם של אנשי בית הספר לשותפות מקצועית. יכולתה של המערכת לתעל את כוחם של ההורים לאפיקים חיוביים מותנית במדיניות שתאפשר להבין את התהליך המתרחש לנגד עיניהם ולהנהיגם בדרכים יישומיות מתאימות.

מדינות התומכות במעורבות הורים אפקטיבית חייבת להיות מושתתת על הצבת מטרות ויעדים ברורים וחד-משמעיים ועל השתחררות מן הדחף לשלוט, ורצוי להטמיע בקרב הכול את ההבנה שמעורבות כשפה היא חשובה להצלחה כי היא הסמן של הקוד ההתנהגותי בחברה.

בעת שכולנו נשתמש באותה שפה: כשהמנהיגות תאפשר מעורבות הורים, המורים יכוונו למעורבות ההורים בחינוך ילדיהם, ההורים יהיו מעורבים והתלמידים יבקשו את מעורבותם של ההורים, נהיה מרוצים יותר וכולנו ניראה כמקשה אחת של הצלחה. מניסיוני הרב בתפקידים שונים ראיתי עד כמה חשובה ההלימה בין המילה לבין המעשה בשטח. לכן, אם אין כוונה לגרום למעורבות, אל תפעלו למען שותפות; הגברת הציפיות שאינן מתממשות מובילה לערעור אמון שממנו קלה הדרך לחכוך שלילי היוצר תהליך בלתי הפיך.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע