שיטת דלפי

שיטת דלפי (DELPHI TECHNIQUE) – כתיבת פתרון ע"י מומחים. הפתרון המוצע מועבר שוב לעיון עד לצמצום הפערים וקבלת פתרון מוגמר.
פתרון זה דורש השקעה גדולה של זמן וע"כ אינו מתאים בעיתות משבר כאשר גורם הזמן מהווה נדבך מרכזי.

Nominal group technique – מקבצים אנשים (כ 7-10), מציגים בפניהם את הבעיה. כל משתתף מציע פתרון משלו לבעיה ובהמשך ניתן לכל אחד הזדמנות להביע את דעתו על כל אחד מהפטרונות המוצעים. אין כוונה להגיע להחלטה מוסכמת.
יתרונות השיטה טמונים בכך כי מונעים לחץ לקונפומיות עם הדיעות של הבכירם בקבוצה.
החסרון בכך כי נדרשים מקבלי החלטות המאומנים בשיטה זו, וכן בבעיות מורכבות יש לבצע הליך זה על כל פרט ופרט של הבעיה דבר שיגרור דיונים מרובים ע"מ להגיע לפתרון מוגמר.
נתין לקבל החלטות בדרך זו גם באמצעות אמצעי תקשורת (ועידות, וידיאו, דואר אלקטרוני וכו'). אין דרך אחד ע"מ לסכם האם עדיפה קבלת החלטה במפגש או באמצעים אחרים (האמצעי תקשורת או שיטת דלפי). הדבר תלוי בסוג הבעיה אותה יש לפתרון.

רקע היסטורי

שיטת דלפי תוכננה במקור כנוהל לניסוחם ולתיאומם של תחזיות של קבוצות מומחים. היא שימשה בעיקר על מנת להשיג הערכות מדויקות של תאריכים צפויים של אירועים עתידיים. השימוש בשיטה החל בראשית שנות החמישים עת אימצה חברת R.A.N.D את השם דלפי לנוהל בניסוי מוקדם שנקרא "פרויקט דלפי". הניסוי ניסה לבחור (מנקודת מבטו של מתכנן אסטרטגי סובייטי) מטרה תעשייתית בארה"ב ולהעריך את מספר הפצצות הנדרשות כדי לצמצם את תפוקת התחמושת בשיעור נתון. הנוהל כוון להפקת הקונצנזוס האמין ביותר של חוות הדעת הקבוצתית, באמצעות סדרה של שאלונים אינטנסיביים (חמישה סבבים) בשילוב עם משוב מבוקר של הדעות, ותוך הימנעות מעימות ישיר בין חברי הקבוצה לבין עצמם. הניסוי מומן בידי חיל האוויר האמריקני שמסיבות ביטחוניות, נמנע מלפרסם את המחקר במשך לפחות עשר שנים נוספות.

הנוהל הציע שניתן לקבל את חוות דעתם של מומחים כעדות מדעית בתחומים שטרם התפתחו בהם חוקים מדעיים פורמליים. הנוהל נועד להחליף את הדיון הישיר בתכנית מתוכננת היטב של חקירות סדרתיות של יחידים (המנוהלות בצורה הטובה ביותר באמצעות שאלון) בשילוב עם משוב מידע וחוות דעת שמקורו בקונצנזוס המחושב מחלקים מוקדמים יותר של התכנית (.Dalkey 1967) הגדיר את הנוהל כמערכת של נהלים לדלייה ועידון של חוות דעת קבוצתית, בדרך כלל של קבוצת מומחים. (Turoff 1970) הציע אף הוא הגדרה דומה באמרו שדלפי הוא נוהל לדלייה שיטתית ואיסוף של חוות דעת שיפוטית מיודעת בנושא מסוים, תוך שימוש במערכת של שאלונים רציפים שתוכננו בזהירות בשילוב עם מידע מסוכם ומשוב חוות דעת שמקורו בתגובות קודמות.

בשלב מאוחר יותר הציגו Linstone ו- Turoff את מה שנראה כיום כהגדרה מקובלת של דלפי כנוהל להבניית תהליך התקשורת של קבוצה, כך שהתהליך פועל ביעילות כדי לאפשר לקבוצה של יחידים, ככלל, לטפל בבעיה מורכבת.

מאז הנהגתו לראשונה בתחילת שנות ה50-, הלך וגבר השימוש בנוהל דלפי והשיטה צברה שבחים וביקורות כאחד. נוהל דלפי קיבל את שמו המטפורי מהאורקל היווני המיתולוגי - דלפי - שם טען אפולו ליכולת לנבא את העתיד (Judd 1971, Mcbride 1974).

ככל שהלכה והתפשטה שיטת דלפי, כך התפתחו מתוך הנוהל גירסאות שונות לתהליך. כל גירסה נועדה לשפר את הנוהל בהתאם לצרכים ספציפיים וביקורת שהופנתה נגדו. הניסיונות לשכלל את נוהל דלפי החלו כבר בידי Olaf Helmer (1966) עצמו, ממציאו של הנוהל. מאז ועד היום הוצעו גרסאות רבות ושונות של הנוהל המשקפות ונותנות מענה לבעיות שונות. כבר מעת הנהגת נוהל דלפי המקורי, הוצעו גירסאות שפיתחו גישה מעשית לדלפי כאמצעי לקידום ניסוח חוות דעת קבוצתית וקבלת החלטות עתידיות (ד"ר דוד פסיג).

שיטת''דלפי'' פועלת בניגוד גמור ל''הגדת עתידות''. היא מבוססת על השגה הדרגתית של תמימות-דעים (אף פעם לא מוחלטת, כמובן), בקרב קבוצת מומחים, באשר להתפתחויות עתידיות שונות. הנחה היסודית שמאחורי השיטה היא שאף כי איש לא יכול להיות נביא, הידע הקולקטיבי של קבוצה גדולה של אנשים עשוי להניב הערכות בעלות תוקף ומשמעות. (ד"ר אהרון האפטמן).