ציוץ בהכשרת מורים: המשקפת על חוויות הפרקטיקום
מיקרובלוג כצורת ביטוי צברה תאוצה לאחרונה. גרסה פופולרית היא Twitter, שהחלה בשאלה "מה אתה עושה?" למרות שפוסטים אשר הגיבו לשאלה זו היו מטופשים ולעתים קרובות קיקיוניים, עדיין ניתן לרתום מיקרובלוגים למטרות מחקר.
מאמר זה מדווח על חקר מקרה עם שמונה משתתפים במהלך פרקטיקום הוראה, אשר שולחים "ציוצים" לTwitter מן הטלפונים שלהם או המחשבים. שאלת המחקר היא: 'האם מיקרובלוג מסייע לפרחי הוראה לפתח "התפתחות בהכוונה עצמית" (self-reflective practices)? מאוחר יותר נפגשו המשתתפים כקבוצת מיקוד בקמפוס לדון בחוויות ה- Twitter / טלפון שלהם. מתודולוגית, ניתוח תוכן נושאי מ"ציוצים", בוחן אותם הן ביחס לשאלת המחקר והן ביחס למשוב שלאחר מכן בקבוצת המיקוד.
קטגוריות ה"ציוץ" כללו: פדגוגיה, מורכבות, רגשות, תוכניות לימודים, מערכות יחסים ועוד. זוהתה תחושה של קהילה. משתתפים נהנו לקרוא טוויטים של משתתפים אחרים וקבלו מסרים של תמיכה כאשר התמודדו מול מצבים מאתגרים. בתחילה היה למשתתפים קשה להסביר את רעיונותיהם ב 140 תווים. אולם בהמשך החוויה חידדה את החשיבה רפלקטיבית של המשתתפים.