על מה כדאי להילחם בבית הספר?
מאת: מייקל פולן , אנדי הארגריבס
מקור: על מה כדאי להילחם בבית הספר?, בהוצאת מכון ברנקו וייס, מנהל כוח אדם בהוראה והאגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, 127 עמ'
הפרק הפותח את הספר דן בבעיות העיקריות של מקצוע ההוראה: הבעיה היא של מורים שקידומם נעצר, המצויים בסופה של הקריירה שלהם; של מורים שהאנרגיה וההתלהבות שלהם, כמו גם של הנעה והמורל, מתכלים ככל שאתגרים כיתתיים מיטשטשים בהדרגה לכלל שגרות החוזרות על עצמן. זוהי בעיה של מורים חדשים, הנאבקים לשרוד לבדם בכיתות, ונסוגים לעבר הבטוח והבינוני ככל שהם מסנים להדוף כל אפשרות לשיפוטים שליליים מצד עמיתיהם. זוהי בעיה של מורים העובדים השתלמויות צרות תוך כדי עבודה, ורוכשים מיומנויות מסוימות מבלי לכלול את כל היבטיו של המורה כאדם שלם במונחים של גיל, מגדר וערכים אישיים. זוהי בעיה של עבודה הנתונה בשינוי, המעמידה ציפיות רבות ורחבות יותר ויותר, הדורשות יתר התייעצות וקשרים בין מורים לעמיתיהם ולטווח של מבוגרים אחרים – קשרים שלעתים קרובות מורים אינם מקבלים בעבורם הכשרה, זמן ותמיכה. זוהי בעיה של מנהיגות – של מציאת דרכים מדורגות והתפתחותיות יותר להכשיר ולהכין מורים לחולל שיפורים, ולהפוך את תפקיד המנהל מבירוקרט, שכל פגישה עמו דורשת תיאום מראש, למנהיג הוראה שיכול לעבוד מקרוב עם הסגל על פיתוח ומימוש יעדים חינוכיים משותפים. לכל הבעיות תמה משותפת: הצורך העמוק במעורבות גדולה יותר של מורים ברפורמה חינוכית בכיתות ומחוצה להן, בפיתוח תוכניות לימודים ובשיפור בתי הספר. אין די במעורבות לכשעצמה. סוג המעורבות והדרך המסוימת שבה המורים עובדים יחד כקהילה הם שקובעים האם שיפור בעל משמעות אכן עומד להתחולל בבתי הספר שלנו.
הפרק השני והשלישי דנים במורה השלם ובבית הספר השלם – הדיון הוא במונחים הוליסטיים.
השאלה המכרעת היא מה הוא ההקשר שיש לו הסיכויים הרבים ביותר לתמוך בצמיחה ובשיפור. נחוצים סוגים שונים של הקשרים, מנהיגות ויחסי עבודה, אם רוצים להבטיח שיפור מתמיד. ההקשר שבו המחברים מצדדים ומגלם לדעתם תרבות מסוימת של הוראה – מערך מסוים של יחסי עבודה בין מורים לעמיתיהם, שקושר אותם יחד לכלל קהילה תומכת וחוקרת, המחויבת ליעדים משותפים ולשיפור מתמיד. לטענת המחברים רבים הסיכויים שמורים שלמים יופיעו, יתפתחו וישגשגו בבתי ספר שלמים, שמעריכים, מפתחים ותומכים בשיפוט ובמומחיות של כל מורה ומורה, בחתירתם המשותפת לקראת שיפור.
תרבויות של שיתוף הן מערכות משוכללות ביותר, שאינן יכולות להיווצר בן-לילה. צורות רבות של קולגיאליות הן שטחיות, חלקיות ואף בלתי מועילות. לא ייתכנו תרבויות שיתופיות חזקות ללא פיתוח אישי מוגבר, ועל כן חייבים להימנע מלדכא אינדיבידואליות תוך כדי הדחף לסלק אינדיבידואליזם. בה בעת, אין להותיר מורים לגמרי לבדם, שכן הגירויים והלחצים של פרופסיונליות אינטראקטיבית מובנית משמשים מקור קבוע לרעיונות חדשים ולתמיכה, כפי שגם השיטה של חובת הדיווח הולמת את שיקול הדעת ואת האנרגיה של מקצוע ההוראה.
קווים מנחים לפעולה
עבור מורים -
1. זהו את קולכם הפנימי, הקשיבו לו והביעו אותו בבהירות
2. תרגלו רפלקסיה תוך כדי פעולה, על פעולה ולגבי פעולה
3. פתחו מנטליות של נטילת סיכונים
4. בטחו בתהליכים ובאנשים גם יחד
5. העריכו את האישיות השלמה בעבודה עם אחרים
6. פתחו מחויבות לעבודה עם עמיתים
7. פעלו במגוון דרכים והימנעו מ"בלקניזציה"
8. הגדירו מחדש את תפקידכם כך שיתרחב אל מעבר לכיתה
9. אזנו בין עבודה לחיים
10. עודד מנהלים ואנשי מנהל לפתח פרופסיונליות אינטראקטיבית
11. פתחו מחויבות לשיפור מתמשך וללמידה בלתי פוסקת
12. פקחו על הקשר שבין התפתחותכם לבין התפתחות התלמידים והדקו אותו
עבור מנהלים -
1. להבין את תרבות בית הספר
2. להעריך את מורי בית הספר ולקדם את צמיחתם הפרופסיונלית
3. להרחיב את העיסוק במה שאתם מייחסים לו ערך
4. לבטא את מה שאתם מייחסים לו ערך
5. לקדם שיתוף פעולה ולא קואופטציה
6. להכין תפריטים ולא צווים מחייבים
7. להשתמש באמצעים ביורקרטים כדי להקל ולא כדי לכפות
8. ליצור קשרים עם הסביבה הרחבה יותר
עבור מערכות בית ספר –
1. פתחו יותר ביטחון ועודדו נטילת סיכון במערכת, במיוחד במיון, בקידום ובתהליכי פיתוח סגל
2. עודדו אינטראקציה רבה והעצמה בתוך המערכת
3. השיבו את תכנית הלימודים לרשום בית הספר
4. ארגנו מחדש את המנהלה מבחינה מבנית, כך שתעמוד בצרכים השוטפים
המחברים מציעים שבכל הרמות – ממנהלת המועצה ועד להתפתחותו המקצועית של בית הספר – חלק ניכר מהמשאבים המיועדים לפיתוח הצוות יוקצו לא לסדנאות ולהכשרות, אלא למתן הזדמנויות למורים ללמוד זה מזה, לצפות זה מזה, לצפות זה בזה וליצור קשר זה עם זה.
"הוראה היתה תמיד ותמשיך להיות מקצוע סוחט, מפני שמורים מעורבים מדי יום במאות אינטראקציות בנסיבות מתוחות...קיימים שני סוגים של תשישות: הראשון נובע מקרבות בודדים, ממאמצים שאינם מוערכים, מאיבוד אחיזה בקרקע ומתחושה גדלה והולכת של חוסר תקווה וייאוש; סוג אחר של תשישות הוא עייפות כללית הנלווית לעבודת צוות קשה, להכרה גוברת בהיותך מחויב למאבק ששווה את המאמץ, ולהכרה שיש לעבודתך משמעות עצומה מבחינתו של תלמיד סורר או עמית מיואש. הסוג הראשון של תשישות גובה בהכרח את מחירו גם ממאגר ההנעה של המורה הנלהב ביותר. לסוג השני יש עתודות פנימיות משלו, המאפשרות למורה לשוב לעבודה לאחר שנת לילה טובה... תרבויות בית הספר מהוות גורם מעצב אפילו לסוג העייפות שאנו מתנסים בו...מורים יחידים וקבוצות קטנות של מורים הם צריכים ליצור את בית הספר שהם רוצים ואת התרבות הפרופסיונלית שאליה הם שואפים. על זה כדאי להילחם- בבית הספר ומחוצה לו"
תוכן העניינים
הקדמה
פתח דבר
פרק א: הבעיה
עומס יתר
בידוד
חשיבה קבוצתית
כשירות חבויה
תפקידים צרים מדי
רפורמה כושלת
סיכום
פרק ב: מורים שלמים
תכלית המורה
המורה כאדם
הקשר ההוראה
סיכום
פרק ג: בתי ספר שלמים
תרבות האינדבידואליזם
כוחו של שיתוף פעולה
הבעיה של שיתוף פעולה
סיכום
פרק ד: קווים מנחים לפעולה
קווים מנחים למורים
קווים מנחים למנהלים
קווים מנחים למערכות בתי ספר
סיכום
מראי מקום
על המחברים
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya