ניווט מושכל בחברות פוסט־אמת

פרגסון, ר' (2017) ואחרים. "ניווט מושכל בחברות פוסט־אמת". בתוך: פדגוגיות חדשניות 2017, האוניברסיטה הפתוחה (בריטניה), דוח חדשנות 6

מטרתו של החינוך האפיסטמי היא להקנות לאנשים מיומנויות להעריך ולשתף מידע בצורה אחראית, בעידן הפייק ניוז והפוסט אמת, שבו מידע שקרי או מסולף רב מצוי ברשת ובמקומות אחרים, ומקשה על אנשים לגבש עמדות פוליטיות המבוססות על עובדות.

לדוח המלא

לקריאה נוספת

 הרפובליקה (עדיין) בסכנה – והאזרחות היא חלק מהפתרון

איך ללמד שיעורי חברה וחיבור בעידן הרשתות החברתיות

מחקרים הראו שאם לא מקדישים תשומת לב לטיפוח החשיבה האפיסטמית, היא מתפתחת באיטיות ובהדרגה, אם בכלל. אנשים בוגרים רבים נמנעים מהתמודדות עם המידע המורכב הסובב אותם, תוך שהם מאמצים אחת משתי גישות. הגישה הראשונה היא לחשוב שיש רק אמת אחת: "אנחנו צודקים והם טועים". מכאן שאת האמת אפשר למצוא באמצעות  הסתמכות על מקורות הסמכות המקובלים על הקבוצה החברתית שאליה משתייכים. אנשים הנוקטים גישה זאת עלולים להימנע מלבחון באופן פתוח הסברים או טיעונים חלופיים. הגישה השנייה היא לוותר לגמרי על החתירה לאמת ולבחור במה שנראה "נכון עבורי". גישה זאת עלולה להוביל להימנעות מבחינה ביקורתית של הסברים או טיעונים ועלולה לגרום  מסקנות פזיזות.

אתגרים מסוג זה הניעו את התפתחותו של החינוך האפיסטמי – קרי, מאמצים חינוכיים  שמטרתם לקדם את הצמיחה האפיסטמית של תלמידים ולהעניק להם, למשל, את הכלים להחליט על אילו מקורות מידע ניתן לסמוך. מאמצים אלו הם בעלי אופי מגוון, אולם לעיתים קרובות הם נוקטים גישה בת שתי פנים:

1 .מצד אחד, הם שואפים לפתח את מודעות הלומדים לכך שהידע הוא מורכב, מגוון, מתפתח, מובנה לאור נקודות מבט מסוימות, ומושפע ממקורות ראיות ספציפיים.

2 .מצד שני, הם גם מעודדים את ההבנה שלא כל ההסברים או הטיעונים נכונים או תקפים במידה שווה, שדרכים מסוימות של ידיעה יכולות להיות טובות יותר מאחרות, ושאפשר לבקר ולהעריך את הידע באופן שקול.

ב-2016 נבחר הביטוי "פוסט-אמת" למילת השנה ב-2016 של מילון אוקספורד. זוהי עדות להתעצמות ההבנה כי יש להעניק לבוגרי מערכת החינוך את הכלים להעריך ולשתף מידע באופן אחראי – וכי חשוב לשלב את המיומנויות האלה בתוכנית הלימודים.