ניהול שיעור באמצעות שאלות ותשובות – יש גם חסרונות לשיטה
מאת: אליעזר יריב
ניהול שיעור באמצעות שאלות ותשובות היא דרך שכיחה ושבלונית להוראה. במתכונת זו מנסים לכאורה המורה והתלמידים להגיע להבנה משותפת של הבעיה הלימודית. המורה הוא זה שמציג את השאלות, מספק את התשובות, מחליט מי ידבר, שוקל אם התשובה טובה ומעריך את הבנתו ואת ידיעותיו של התלמיד בפני חבריו. מרבית התשובות נמצאות בידי המורה, ועל הילדים לנחש אותן. השאלות סגורות ומאפשרות מגוון מצומצם של תשובות. עפ"י רוב רק התלמידים החזקים משתתפים. לעומת זאת, כאשר הדגש הוא על שמיעת דעות והחלפת רעיונות, כמעט כל התשובות מתקבלות, וגם התלמידים החלשים משתתפים. דווקא אז התלמידים החזקים פחות מתבלטים. עם זאת גם כאשר למראית עין כל תשובה מתקבלת, יש מורים שאינם מצליחים להסתיר לאיזו תשובה הם מצפים ומי שמאכזב אותם, מקבל על כך איתות ברור.
מורים נעזרים בדגם של שאלות ותשובות, כי הוא נותן להם שליטה טובה יותר על מהלך השיעור ומקנה תחושה (מוטעית במקרים רבים), שכל התלמידים שותפים פעילים. עם זאת דגם זה של הוראה באמצעות דיון חשוף גם לתקלות, למשל כשתלמיד מתווכח עם חברו על הנושא הנלמד, והמורה מתייחס לכך כהפרעה.
ד"ר ג'ייקוב קונין מצא שמורים מוצלחים הציעו מגוון גדול יותר של פעילויות במהלך ההוראה. חלק מהן היו שקטות ואחרות רועשות, חלק מהן בישיבה ואחרות מחוץ לכיתה. המעברים בין הנושאים והפעולות השרו אווירה נעימה ועודדו מחשבה והתנסות רב-חושית. מורים בביה"ס התיכון גיוונו את הנושאים שלימדו, שילבו קריאה ופעולות של חשיבה וניתוח ביחד עם תרגול מיומנויות, כתיבה יצירתית ועיתונאית, קיימו דיונים, משחקי תפקידים, משפט ציבורי ועוד.
ראה גם :
"משא ומתן כיתתי" כשיטת הוראה קונסטרוקטיביסטית ( ד"ר תמי יחיאלי).
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya