מתוך עולמות שבורים היא צומחת: איך מתמודדים עם ההלקאה העצמית של מערכת החינוך?

נבוכה, מ' (2018). "מתוך עולמות שבורים היא צומחת: איך מתמודדים עם ההלקאה העצמית של מערכת החינוך?", הגיע זמן חינוך

כותרתו של מאמר זה מבטיחה להתמודד עם השאלה איך מתמודדים עם ההלקאה העצמית של מערכת החינוך. המאמר עצמו מקיים אף יותר ממה שהכותרת מבטיחה, משום שהוא מספק מרשם להתמודדות גם עם הלקאה חיצונית: כלומר ביקורת בלתי מוצדקת שמערכת החינוך סופגת מהורים, תלמידים, מומחים לחינוך, אנשי תקשורת ופוליטיקאים.

לדעת המחברת, מורה מתחילה החותמת בשם העט "מורה נבוכה", יש לפתח חוסן, שלווה וביטחון עצמי, לחפש את הפתרונות בעיקר בתוך המערכת פנימה ולאו דווקא מבחוץ (אם כי שיתופי פעולה מדודים עם גורמים חיצוניים רצויים בהחלט) – ובעיקר יש לנסות להעלות את כבודם העצמי של העוסקים במקצוע ההוראה, ולצורך זה ניתן לנקוט צעדים פשוטים כמו התקנת פינות קפה ראויות בחדרי המורים. "זה לא עניין של כבוד", מסבירה הכותבת, "זה עניין של מכובדות".

בנוסף לכך, ממליצה הכותבת להבין כי עם כל הכבוד לצורך בשינוי, בהתעדכנות ובהסתגלות למציאות המשתנה במהירות – לידע הקיים שנצבר במערכת עדיין יש ערך רב: "החשיבה על העתיד והשינוי אינה מייתרת את המסורת או את הערכים הבסיסיים. שינוי אינו משמעותו לקפוץ על כל עגלת חדשנות שעוברת במקרה בסביבה".

למאמר המלא

לקריאה נוספת

 הביקורת הקטלנית על מערכת החינוך לא משפרת אותה, אלא משמרת את פערי המעמדות

מעמד המורה בחברה הישראלית של היום