מנהל ביה"ס אינו בשל לשמש מנהיג פדגוגי בשנים הראשונות בתפקיד

 

 

 

בשנותיו הראשונות בתפקיד, אין מנהל ביה"ס בשל או פנוי לשמש כמנהיג פדגוגי. בשלב זה על המנהל להתמקד בגיבוש זהותו בתחום המינהלי. כך טוען ראש המסלול למינהל , חברה ומדיניות חינוך באוניברסיטת בן גוריון , ד"ר יזהר אופטלקה , ביום עיון שערך מכון מופ"ת בחודש יוני 2008 . יום העיון עסק בנושא "הזהות המקצועית של אנשי החינוך בראי המחקר האיכותני". ד"ר אופלטקה הציג ביום העיון גישה שגיבש בעקבות ראיונות שערך עם מנהלי בתי ספר לצורך מחקריו.

הנחת המוצא של הגישה היא ששלב הקריירה, בו נמצא המנהל , משפיע על ממה שניתן לצפות ממנו. ד"ר אופטלקה מודע לכך שגישתו אינה תואמת למצופה ממנהל ביה"ס בישראל. לדבריו, מצופה שהמנהל יתפקד כבר בתחילת דרכו בתפקיד כמנהיג ארגוני, כאיש שיווק , כמנהיג פדגוגי, וכמעצב חזון חינוכי.

 

השלב הראשון הוא "שלב הכניסה לתפקיד", שבו המנהל החדש עובר תהליך חיברות לתפקיד ניהולי. בשלב זה, המנהל מתמודד עם אתגרים רבים, כמו הצורך לגלות מיומנויות ניהוליות. כמו כן, צריך המנהל להשיג בשלב זה לגיטימציה בקרב צוות המורים, שלעתים עורך לו קבלת פנים צוננת ואף עוינת.

 

ד"ר אופלטקה ציין, כי מחקרים בארץ ובעולם מצאו, שהמנהלים החדשים חווים בשנה הראשונה בתפקיד "תחושת הלם" , הכרוכה במעבר מתפקיד מורה לתפקיד הניהולי המורכב. אופלטקה מצא במחקריו, כי בשלב זה מאפיינים את המנהלים חשש גדול מכישלון , ותחושות של חוסר ביטחון והעדר ידע פרקטי בניהול. לדבריו, מדובר בשלב של הישרדות בתפקיד, ולכן קשה לחשוב בו על התפתחות אישית או פדגוגית. בשלב זה המנהל צריך לגבש זהות ניהולית ברורה מול הצוות.

אופלטקה מציין, כי מרבית המנהלים שמגיעים לביה"ס מבחוץ, אינם יודעים מה באמת מצפה להם. לטענת, ועדות הקבלה וועדות המכרזים אינן מתארות בפני המועמד לניהול תמונה אמיתית של בית הספר. גם למנהל שנבחר מבין צוות ההוראה בביה"ס, ומכיר לכאורה את התנהלותו, צפויים קשיים רבים.

האמרה "מה שרואים מכאן לא רואים משם" נכונה במקרה זה . תמונת המצב שיש למורה על בית ספרו שונה במידה רבה מתמונת המצב שיגבש כמנהל. כמו כן, מנהל ששימש קודם לכן כמורה בביה"ס , צריך לבדל את עצמו מצוות המורים. כמעט תמיד ישנם מורים הסבורים שהם מתאימים יותר לתפקיד, ועלולים לגלות עוינות כלפי המנהל . קושי נוסף – התלמידים, ההורים והממונים על המנהל. מצפים שהוא יראה עשייה כבר בתחילת דרכו. לד"ר אופלטקה יש עצה למנהלים החדשים: "אני מייעץ לתלמידי במסלול ההכשרה למנהלים להתמקד בשנה הראשונה בתפקידם בשיפור החזות הפיזית של ביה"ס. הסיבה לכך פשוטה – "הקירות לא יריבו איתך".

 

לדברי  ד"ר אופלטקה , השלב השני בקריירת המנהל הוא "שלב הבנייה" . שלב זה מאופיין בצמיחה אישית בתפקיד ובהתלהבות מהעבודה. בתקופה זו המנהל חש כמי ששולט בנעשה בביה"ס. כמו כן, האידיאליזם , שמאפיין רבות את המנהל הצעיר, מפנה את מקומו בהדרגה להסתכלות מציאותית יותר על התפקיד הניהולי. בשלב זה המנהל כבר רכש מיומנות בעבודת הניהול הארגוני, ומקדיש לתחום זה הרבה פחות זמן. כמו כן בשלב הבנייה כבר יודע המנהל בדרך כלל להאציל סמכויות לצוות, מה שמאפשר לו להתמקד במנהיגות פדגוגית ובעיצוב החזון החינוכי של ביה"ס.

 

 

על פי המודל של ד"ר אופלטקה השלב השלישי בקריירה של מנהלי בתי הספר הוא "אמצע קריירה" . שלב זה מתחיל כ-10 שנים לאחר כניסתם של המנהלים לתפקיד. בשלב זה ניתן למצוא שני סוגים של מנהלים. סוג אחד הוא של מנהלים החשים תחושות של שביעות רצון ומימוש עצמי, ומחפשים דרכים פדגוגיות וניהוליות לצמיחה והתחדשות. לדברי ד"ר אופלטקה, מנהלים רבים , בעיקר מנהלות , משתחררים בשלב זה מהלחצים המשפחתיים, כי ילדיהם בגרו. המנהלים יכולים להתמקד עתה יותר במימוש עצמי במסגרת ניהול ביה"ס. בשלב זה גם ניתן למצוא מנהלים ששינו גישה לתפקידם, ופיתחו מיומנויות חדשות בעקבות השתלמויות שונות שבהן השתתפו בשנת השבתון. כך למשל מנהלות, שניהלו עד כה את ביה"ס , בצורה סמכותית, עוברות לעיתים לסגנון ניהול רך ואימהי יותר המשתף את הצוות. לעומת זאת,  בשלב זה ניתן למצוא מנהלים החשים תחושות של קיפאון ואובדן ההתלהבות מהתפקיד. שלב זה מתאים אף הוא לעיסוק במנהיגות פדגוגית , מכיוון שכך יכולים מנהלים החשים שחיקה מעבודת המינהל לשנות סגנון ניהול, להתחדש ולהתעצם.

 

 

 שלב הקריירה הרביעי שמצא ד"ר אופלטקה בקרב המנהלים הוא "שלב אובדן הקסם" . שלב זה מאפיין מנהלים שבשנים שלפני פרישתם מהעבודה. בשלב זה המנהל חש לעתים כשבוי בתפקידו, וכמי שאיבד את דרכו החינוכית. בשלב זה חלק מהמנהלים הופכים להיות לריכוזיים ושמרנים, ומגלים התנגדות לשינויים וחידושים בביה"ס .