מי יממן את מהפכת ספרי הלימוד הדיגיטליים?

איילת פישביין , " מי יממן את מהפכת ספרי הלימוד הדיגיטליים" , הד החינוך , פברואר 2013 , עמודים 24-27 , כרך פ"ז , גיליון  מס' 04.

על מדף ספרי הלימוד הדיגיטליים שמשרד החינוך אישר לשימוש עומדים היום בסך הכול 53 ספרים. ואם טענות המו"לים של ספרי הלימוד נכונות, ייתכן שלא יתווספו אליהם בקרוב ספרים רבים נוספים.

הרעיון לחייב את ההוצאות לאור להפיק ספרים דיגיטליים עלה בוועדת החינוך של הכנסת כבר לפני כשנתיים, כמענה לתלונות הורים על מחיריהם הגבוהים של ספרי הלימוד. הצעת החוק של חברת הכנסת (אז) ד"ר עינת וילף (סיעת עצמאות) שלא לאשר ספר לימוד שאין לו גרסה דיגיטלית אושרה, ומשרד החינוך הודיע שמשנת תשע"ג ואילך לא יאושר ספר לימוד מודפס בלי גרסה מקוונת בסיסית שלו. עוד נקבע כי מחירו של הספר הדיגיטלי יהיה 60 אחוז לכל היותר ממחיר הספר המודפס.

תחום הפקת ספרי הלימוד בישראל מופרט לחלוטין. בלי הספרים של המו"לים הפרטיים לא יהיו למערכת החינוך ספרי לימוד. אך המחיר שנקבע לספר דיגיטלי יגרום, לדברי המו"לים הפרטיים, לקריסת הענף, שכן הנייר וההדפסה הם רכיבים קטנים יחסית בעלויות הפיתוח של ספר לימוד.

מו"לים מעריכים שעלות ההפקה של ספר מודפס עומדת על כ־800 אלף ש"ח בממוצע, ואילו הפקת ספר לימוד דיגיטלי ברמות הגבוהות (ב' וג', הסבר בהמשך ) עומדת על כמיליון וחצי ש"ח.

•••
רמות הדיגיטציה משתנות, ומשרד החינוך חיבר לצורך העניין תקינה מקדימה. ד"ר עופר רימון, ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, מסביר: "ברמה א', רמת הכניסה, הספר הוא ביסודו ספר רגיל שנסרק ופועל על מחשב. יש לו תוספות של טקסט חי, ואפשר לעשות על הטקסט מניפולציות – למשל לסמן או לחפש. ברמה ב', רמת מעֲבר, יש עדיין צורת ארגון מסורתית של ספר, אבל אינטראקטיבי. למשל, יש טבלה והילדים מוסיפים בה מִספרים. רמה ג', שהיא רמת החזון, היא בעצם אסופה של חומרים שיאפשרו למורה ללמד פרקים מהתכנית מכל מיני מקורות ולא רק מהספר".

ההפקה הדיגיטלית ברמות ב' וג' יקרה, היות שהיא מחייבת העסקה של אנשי תכנות לצד אנשי פדגוגיה. משרד החינוך אמנם מציע תמיכה בפיתוח ספר דיגיטלי ברמות אלה, אך לדברי המו"לים התמיכה – בין שמונים למאתיים אלף ש"ח – אינה מכסה את ההשקעה, מה גם שהחזר ההשקעה במכירות אינו מובטח להם ועלול להימשך שנים.

לדברי ד"ר רימון, רמה א' אינה כרוכה בעלויות גבוהות. הוא מודה שיש עלויות נוספות ברמות ב' וג', "אבל זו בחירה של ההוצאות לאיזו רמת מחשוב הן רוצות להגיע".

מו"לית: "קשה לעמוד בעלויות הפיתוח"

אחת המו"ליות הגדולות של ספרי לימוד, שביקשה לדבר בעילום שם, זועמת: "נגמר העולם הישן שבו יכולתי לממן הוצאת ספר לימוד. בשנים האחרונות, גם בלי הדרישות הדיגיטליות, נעשה קשה יותר לעמוד בעלויות הפיתוח של ספרי לימוד. משרד החינוך יוצא מדי פעם עם תכניות חדשות ודורש ממפתחי ספרי הלימוד דרישות חדשות שעולות הרבה כסף".

תני דוגמה.

"למשל הדרישה להוסיף לספרים המודפסים פעילויות מתוקשבות. אלה מיומנות המחייבות העסקת מומחים לפיתוח תכנים מתוקשבים. נכון לעכשיו, גם אם אני מוצאת את הכותבים הכי טובים, הם לא יכולים לעמוד בדרישות משרד החינוך, ולפעמים הכותבים הטובים לא מוכנים למלא את דרישות המשרד מפני שהם אינם מסכימים אתן. אישור ספר לימוד הפך לתהליך מתיש ויקר, שנמשך כשנה, ומבחינה כלכלית בלתי אפשרי למימוש".

למה?

"משרד החינוך מוסיף כל הזמן קריטריונים. הם מצפים מהמו"לים של ספרי הלימוד שיפיקו גם מדריכים למורים וילמדו את המורים איך ללמד, שייתנו ספרים חינם והדרכות למורים בשטח. צריך לזכור: אישור ספר לימוד ניתן לחמש שנים בלבד".

ואז?

"אחרי חמש שנים צריך להגיש שוב את הספר לאישור. אם בינתיים משרד החינוך עשה שינויים בתכנית הלימודים, צריך להכניס שינויים בספר. המו"לים לא עומדים בקצב. עוד לא הספקנו להחזיר את עלות הפיתוח של התכנית הקודמת וכבר עלינו לפתח תכנית חדשה ולספוג את עלות הפיתוח, כי משרד החינוך מפקח על מחיר הספרים".

אבל המהפכה הדיגיטלית בלתי נמנעת.

"הגיוני שמשרד החינוך רוצה לעשות מהפכה דיגיטלית, אבל לא מגלגלים את מימון המהפכה על מו"לים פרטיים. הם אומרים לנו שהגרסה הדיגיטלית חוסכת לנו נייר, אבל גם הם יודעים שמחיר הנייר הוא רק רכיב קטן ממחיר הספר המודפס. התוצאה של המהלכים שלהם תהיה שחלק מספרי הלימוד ייעלם יחד עם המו"לים, שייעלמו אתם או כבר נעלמו. המדינה תצטרך לקחת אחריות כדי שתוכני לימוד טובים יעמדו לרשות מערכת החינוך".

לדברי ד"ר רימון, שש הוצאות ספרים שיתפו פעולה מרצונן בפיתוח ספרים ברמה ב' וג'. "בסך הכול יש לשטח רצון לשיתוף פעולה", הוא אומר, "ותמיד יהיו כאלה שישאלו למה. לכל אחד אינטרסים משלו, אבל התפקיד של המשרד זה להיות ניטרלי ולוודא שבעתיד תלמיד יקנה מוצר ולא יהיה שבוי של ספק אחד".

מט"ח: הופכים את הספר לאינטראקטיבי

מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית בייסודה של קרן רוטשילד, נחשב למפתח תכניות הלימוד הגדול בישראל. גילה בן הר, מנכ"לית מט"ח: "פיתוח ספר לימוד מודפס עולה מאות אלפי שקלים, והוא כולל פיתוח תוכן בהתאמה לתכנית הלימודים, העמקה בהיבט הדיסציפלינרי, בחירת התכנים המתאימים לקבוצת גיל, פיתוח מתודי־דידקטי, פיתוח פעילויות בהתאם לרמות השונות ולצורכי תכנית הלימודים, עיבוד מגדרי, עבודה בליווי יועצים מדעיים ופיתוח פעילויות, גרפיקה ועימוד והכנה להדפסה".

וספר דיגיטלי?

"פיתוח ספר דיגיטלי אמנם אינו כולל עלויות הדפסה, אבל נוסף על עלויות הפיתוח הרגילות נדרשת השקעה בפיתוח פעילויות דיגיטליות שמעניקות לספר ערך מוסף".

נוכחותם של הספרים הדיגיטליים של מט"ח בולטת על המדף הקצר של ספרי לימוד דיגיטליים שמשרד החינוך מאשר. בן הר מספרת שמדובר בתהליך ארוך ובהשקעה עצומה שנעשו בחברה בשש השנים האחרונות: "השלב הראשון של הפקת ספרים דיגיטליים נעשה אצלנו על ידי סריקת ספרי לימוד מודפסים קיימים, אבל בהדרגה עברנו לפיתוח של ספרים דיגיטליים אינטראקטיביים ומערכת לניהול למידה".

מה כולל הפיתוח הזה?

"בספרים משולבות פעילויות שהופכות את ספר הלימוד לספר אינטראקטיבי: מעבדות, סימולציות, קטעי וידאו ועוד. המורה יכול להוסיף פעילויות ולהתאים אותן לתלמיד לפי רמה ועניין. בימים אלה אנו עוסקים בהתאמת התכנים הדיגיטליים למערכות ההפעלה השונות ולמוצרי הקצה החדשים".

רק חברה כמו מט"ח, אומרים המו"לים האחרים, יכולה להרשות לעצמה את התהליך היקר והארוך של הפקת ספרים דיגיטליים ברמות ב' וג', מפני שהיא פטורה משיקולים מסחריים ויש לה מממנים ותורמים. "מפתחים מסחריים", הם אומרים, "לא יוכלו להרשות לעצמם תהליך דומה. המימון שמשרד החינוך מציע למפתחים בשוק הפרטי מצחיק, וודאי לא מספיק לייצור ספר לימוד דיגיטלי ברמה ב' או ג'".
"עת הדעת": לא רק ספר גם תהליך למידה

חברה נוספת בתחום הספרים הדיגיטליים היא "עת הדעת", חברה פרטית שהקים איש העסקים שמואל מיתר לפני כשש שנים. בראיונות עמו בעבר הכריז מיתר כי בכוונתו להשקיע חמישים מיליון דולר בפיתוח פלטפורמת הוראה דיגיטלית וספרי לימוד דיגיטליים, שיוענקו למערכת החינוך הישראלית בחינם ויימכרו במחיר מלא ברחבי העולם.

התכנית של "עת הדעת", כפי שפורסמה בכלי התקשורת, הייתה לפתח ספרי לימוד דיגיטליים בעברית, במתמטיקה, באנגלית ובמדעים לכיתות א' עד י"ב. החזון הדיגיטלי של החברה זכה להערכה עצומה. נגיד בנק ישראל סטנלי פישר וראש הממשלה בנימין נתניהו ביקרו במעבדות החברה בדרום תל אביב והביעו התפעלות, אבל עם השנים התברר ש"עת הדעת" מתקשה לפרוע את השטר. עד היום רק ספרים דיגיטליים אחדים של החברה קיבלו את אישור משרד החינוך – שניים במתמטיקה לכיתות ה'–ו' ושניים באנגלית. כמו כן החברה הפיקה יחד עם חברת רכס ארבעה ספרי לימוד במדע וטכנולוגיה, גם הם לכיתות ה'–ו'.

"הכנו תכנית שמטרתה להטמיע שינוי גם בתחום התוכן, וגם בתחום הארגוני הפדגוגי", אומרת אהובה פיינמסר, מנכ"לית "עת הדעת" ומי שמילאה בעבר תפקידים בכירים במערכת החינוך. "ברשות למדידה והערכה (ראמ"ה) עושים כעת תהליך מדידה והערכה של התכניות הדיגיטליות שכתבנו ונוכל לדעת אם הצלחנו".

פיינמסר מודה שהחזון של "עת הדעת" רחוק ממימוש: "בגדול, עדיין אין על המדף אלטרנטיבה של ספרי לימוד דיגיטליים שיכולים לתת מענה לצורכי מערכת החינוך. מדובר על הרבה מאוד שנים שיידרשו לפיתוח הספרים ועוד הרבה מאוד שנים שיידרשו להחזר ההשקעה, אם בכלל. מי שהשקיע הרבה כסף בפיתוח ספרים דיגיטליים יודע בוודאות שאין סיכוי שהכסף הזה יוחזר".

לדברי פיינמסר, פיתוח תכניות הלימוד הדיגיטליות הוא תהליך קשה, ולא זו בלבד אלא שגם ההטמעה הארגונית הפדגוגית של התכניות בבתי הספר נתקלת בקשיים: "צוותי ההוראה מתקשים להתפנות לקבלת הדרכה". עם זאת כ־120 בתי ספר בארץ עובדים, לדבריה, עם החברה וספרי הלימוד שלה נמכרים בעולם.

"נכון שרעיון המעבר לספרים דיגיטליים הגיע מהכיוון הכלכלי, כיוון שהוא אמור להוזיל את עלות הספרים", מוסיפה פיינמסר, "אבל 'עת הדעת' באה עם רעיון נוסף. אנחנו רואים בספר דיגיטלי לא רק ספר ללא נייר, אלא ספר שבונה תהליכי למידה שאי אפשר לבנות בספר מודפס. תרמנו את הידע שלנו למשרד החינוך, כדי שיהיו לנו ספרים דיגיטליים ברמה גבוהה, רמה ג'. השקענו מאות אלפי דולרים בפיתוח כל ספר, וקיבלנו ממשרד החינוך החזר של 100 אלף דולר. את ההפרש בין העלות בפועל לבין ההחזר של משרד החינוך אין מי שיחזיר".

•••
במסגרת התכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה העשרים ואחת השקיע משרד החינוך, לדברי ד"ר רימון, 420 מיליון ש"ח רק בשנים 2010–2011, והשנה הוא צפוי להשקיע מאתיים מיליון נוספים. רוב הכסף הושקע בהנחת תשתית פיזית באלף בתי ספר יסודיים ברחבי הארץ. "הרעיון", אומר ד"ר רימון, "הוא לבנות את התקשוב כתרבות בקרב המורים. כדי להפוך את בית הספר לארגון מתוקשב, השקענו בקניית מקרנים, במחשב נייד לכל המורים, באינטרנט פס רחב ובתשלום לרכזי תקשוב וטכנאים".

כדי לוודא שהתקשוב יחולל שינוי פדגוגי, הוא מוסיף, הועברו לכל בית ספר 10,000 ש"ח לרכישת תוכן דיגיטלי. "בעבר הם היו צריכים להוציא את זה מתקציבם".

ומה באשר לפיתוח ספרי הלימוד הדיגיטליים?

"מדינת ישראל אינה מממנת פיתוח ספרי לימוד, לא מודפסים ולא דיגיטליים. כל מי שפיתח, פיתח בלי המדינה והתבסס על כך שההורים קונים. המטרה שלנו היא להעלות עם הספרים את רמת הפדגוגיה. יצאנו בהצהרה שלא נאשר ספר בלי גרסה דיגיטלית וחיברנו תקינה שאין כמוה בעולם, גם טכנולוגית וגם פדגוגית. הקצבנו מענקי עידוד להוצאות הספרים כדי להניע את התהליך. זה פיילוט ראשון מסוגו בעולם".

ראה גם : מאמרים נוספים בפורטל מס"ע על ספרים דיגיטליים