מחינוך ממלכתי דתי לתלמודי תורה: תהליכי התבדלות בחברה הציונית דתית בישראל
חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן
נקודת המוצא של מחקר זה היא בעיקרה היסטורית-חברתית, גם ההקשרים החינוכיים מתמקדים בצד ההיסטורי חברתי יותר מאשר בצד הפדגוגי. נשוא המחקר העיקרי של עבודה זו הוא תלמודי התורה הציוניים. המחקר בודק האם מערכת חינוכית זו היא רק העצמה של הצד התורני בחינוך, או שהיא מהווה יצירה חינוכית חדשה הנובעת מהשקפת העולם הדתית המתבדלת של חוגי החרד"ל. בחינת התופעה כוללת עמידה על השקפת העולם של מוסדות אלו, ברור מאפייניהם ואיפיון קבוצות משנה בתוכם.
הפרק הראשון בעבודה מתחקה אחר תהליכי התפתחות של החינוך הדתי-לאומי מתוך כוונה לעמוד על התשתית האידיאולוגית שלו, הפרק השני עוסק בחוגי החרד"ל, במודל חברתי שהתפתח סביב ישיבת "מרכז הרב" ובנותיה ושהושפע מהגותו הדתית-לאומית של הראי"ה קוק. הפרק השלישי עוסק בתלמודי התורה והפרק הרביעי בודק לעומק תלמוד תורה ציונ שנבחר כמקרה בוחן.
המחקר נערך בכלים המקובלים במחקר היסטורי: ניתוח מקורות ראשוניים, נאומים ומאמרים והסתמכות על מחקרים שנעשו בתחום זה.
בין היתר נמצא כי כוונות ההתבדלות של תלמודי התורה הציוניים אכן מומשו בתרבות הבית ספרית, בתכנים הקוריקולריים ובשיטות הלימוד הנהוגות בהם. נמצא גם כי היחס אל לימודי החול והתרבות הכללית הוא בגדר הכרח בל יגונה בלבד. עוד נמצא כי התפתחותם של מוסדות חינוך תורניים נבדלים הייתה טמונה באופן מבני בציונות הדתית ובמערכת החינוכית שלה.בעוד שהצהרתית ביקשה הציונות הדתית לברוא "טיפוס יהודי חדש" שיהווה סינתזה בין הקטבים, בפועל התקשתה הציונות הדתית לתת במערכת החינוך שלה תשובה לאתגר זה, שכן היה עליה לתת מענה לדרישות שונות ומנוגדות שעמדו בפני היישוב המתחדש בארץ ישראל ובמדינה, כתוצאה מכך נתפס חינוך זה כ"הססני" וכמתאפיין ב"פסיחה על שתי הסעיפים".
עבודת הדוקטורט נמצאת בחדר העיון של מרכז המידע הבין-מכללתי במכון מופ"ת. מידע נוסף עליה ניתן למצוא במאגר חומרי למידה, הוראה ומחקר.