מוטיבציה: הממד החברתי

דקל, נאוה. "מוטיבציה: הממד החברתי". הד החינוך,  גיליון 7, כרך פ"ה. תמוז תשע"א, אוגוסט 2011. עמ' 89- 92.

סיכום עיקרי המאמר:

מלקולם גלדוול כתב ברב המכר שלו "מצוינים: ממה עשויה הצלחה" שמצוינות אינה תכונה של המצוינים, אלא של הנסיבות שבהן גדלו. גלדוול מייחד פרק בספרו ל"מצוינים" מבוזבזים משכבות חברתיות חלשות. בעוד שהורים משכבות חברתיות חזקות רגישים לכל כישרון אמתי או מדומה של ילדם ומשקיעים בו "העשרות" למיניהן, הורים משכבות חלשות רואים, אם בכלל, בכישורים המיוחדים של ילדיהם עניין אישי, קפריזי, שאינו נוגע להם. יתר על כן, הורים משכבות חברתיות חזקות מטמיעים בילד אסרטיביות, ואילו הורים משכבות חלשות מטמיעים בו כניעות.

בין ההורים ובין החיים נמצאים המורים. מורים עתירי מוטיבציה יכולים לשקם את המוטיבציה החבולה שילדים מביאים מהבית. אך גם מורים מצוינים הם תולדה של נסיבות ולא (רק) של כישורים אישיים. כדי שמורים יוכלו לממש את המצוינות החינוכית שלהם ולאפשר לתלמידים לממש את המצוינות שלהם, הם זקוקים להכוונה, לתמיכה, לאתוס חינוכי אחר. פרופ' יוסי יונה ושלום מוחא עובדים על זה.

כתפי גמדים

פרופ' יוסי יונה, מרצה לחינוך באוניברסיטת בר-גוריון, עמית מחקר במכון ון ליר, ממייסדי הקשת המזרחית ואינטלקטואל מעורב לפני ולפנים, אומר שאת ההנעה שלו ללמידה ואת הישגיו הוא חייב לתמיכה ולהכוונה אותן קיבל בבית.

פרופ' יונה מאמין כי מוטיבציה נובעת בראש ובראשונה מסביבתו של הפרט, ופחות מתכונותיו המולדות של היחיד. לפי יונה, הגורם החשוב ביותר בסביבה הוא התא המשפחתי. אהבת אב ואם היא הבסיס להערכה העצמית, שהיא הבסיס למוטיבציה, לדחף וליכולת של האדם להשיג ולממש את האינדיווידואליות שלו. יונה מוסיף וטוען שאין להתעלם גם משאר הזירות בסביבה – בית הספר, מתנ"ס, שכונת מגורים – אשר אף הן בעלות השפעה ניכרת על תחושת הערך העצמי של הילד ועל ההנעה שלו.

האתוס לפיו היחיד הוא לבדו שאחראי לגורלו, טוען יונה, משכיח ומכחיש את כל התנאים ה"חיצוניים" המכוננים את הסובייקט כבעל הערכה עצמית ומוטיבציה. בזאת לא טוען יונה כי אין מקום לאחריות אישית מצד הפרט, אלא שעלינו להכיר בכך שהאדנות שלנו על חיינו מוגבלת. בעוד שילדים מצליחים עומדים על "כתפי ענקים", ילדים לא מצליחים עומדים על "כתפי גמדים", מטפורה לתנאים כלכליים, הורים נעדרים, הורים שאינם יודעים להעניק כתף תומכת, דעות קדומות וגזענות. לפי יונה ישנו מגוון רחב של "כתפי גמדים" שמחבל ביכולת של הילדים לפתח מוטיבציה ראויה. פסיכולוגים, סוציולוגים וכלכלנים צריכים לזהות אותן ולהציע כתפיים חלופיות שילדים יכולים לעמוד עליהן ולעוף מעליהן.

כמו כן טוען יונה כי למורים תפקיד מכריע בעיצוב וטיפוח המוטיבציה של התלמידים. מורים צריכים ויכולים להיות לפיד שיבער נגעים של קיפוח, גזענות, סקסיזם ותופעות שליליות אחרות. מורה טוב, מסביר יונה, הוא מורה אשר רואה בעצמו אחראי למוטיבציה של תלמידיו.

דמעות בעיניים

פרופ' יונה כותב, מרצה, מפתח ומפיץ רעיונות; שלום מוחא, מנהל אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) במחוז ירושלים, מבצע מדיניות. מוחא שוקד על תכניות חינוכיות שיסייעו לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש. ניסיונו בעבודה סוציאלית ובחינוך מסייע לו לשלב בין גישות טיפוליות לפדגוגיות.

מוחא מסביר שאגף שח"ר הוקם בעקבות המחאה של הפנתרים השחורים בשנות השבעים במטרה לקדם את האוכלוסיות בשכונות המצוקה. יעדי האגף הם שיפור הישגים, צמצום פערים והעלאת אחוזי ההצלחה בבגרויות. לשם כך פיתח צוות האגף פרויקטים שונים שמתחילים כבר בבית הספר היסודי ונמשכים עד לתיכון. התכניות השונות, הופכות את האקדמיה לאפשרות מציאותית בעיניהם של התלמידים, שאינם מוקפים בבוגרי אוניברסיטה בבית ובשכונת מגוריהם. 50% מבוגרי תכנית להב"ה (תכנית לקראת לימודים באוניברסיטה העברית), למשל, כבר החלו ללמוד באקדמיה. התכניות האלה גורמות לילדים להאמין בעצמם ולהשקיע בלימודיהם. בעקבות זאת גם ההורים והמורים מתחילים להאמין ולתמוך בילדים. כמובן שתמיכה זו מביאה את הילדים להאמין בעצמם ומחזקת באופן ניכר את המוטיבציה שלהם.

מוחא מדגיש אף הוא כי המקום של המורים בתהליך זה הוא מרכזי וקריטי, שכן רק אמונה של המורים בילד יכולה לגרום לו להאמין בעצמו. יש לזכור שילדים שבאים ממקומות שלא האמינו בהם, זקוקים לאמונה הבלתי מתפשרת של מוריהם. לכן אגף שח"ר משקיע המון זמן ומשאבים בהשתלמויות ובעבודה עם מורים במהלך כל השנה. צוות האגף מאמין כי מחנך של תלמידים מן האוכלוסיות המוחלשות צריך להיות גם עובד סוציאלי, להגיע לביקורי בית ולהיות בקשר מתמיד עם ההורים.

מוחא מספר כי אגף שח"ר אכן נוחל הצלחות מרובות וכי ילדים שבעבר קיבלו ציונים שליליים רבים מצליחים כיום בזכות האמונה שלהם בעצמם. כאשר נשאלים התלמידים בדבר הסיבה להצלחתם, הם עונים, כל אחד במילותיו שלו: "המורה והמנהל האמינו בי". "זה עושה לי דמעות בעיניים", מעיד מוחא.