ללמוד מהחיים : בתי ספר של תנועת "התמונה הגדולה" בארה"ב

נתן אודנהיימר, " ללמוד מהחיים" , הד החינוך , פברואר 2012 , כרך פ"ו , גליון מס' 04 . ע"ע 50-59.

תנועת "התמונה הגדולה" היא כנראה התנועה החינוכית המעניינת ביותר שצמחה בעשור האחרון בארצות הברית.

בית הספר "מט" עומד במרכזה של תנועת "התמונה הגדולה", המקיפה 62 בתי ספר בעלי תשתית פדגוגית משותפת שביסודה עומד העניין האישי של כל תלמיד. אנשי "התמונה הגדולה" מאמינים שאם מגלים את העניין האישי של כל תלמיד, אפשר ללמד דרכו כל נושא. בלי עניין אישי, אומרים לי כאן בכל מיני נוסחים, התודעה של התלמיד נאטמת והופכת לשיממון מוחלט.

מציאת העניין המיוחד לכל תלמיד הוא העיקרון הראשון, והוא מתחיל ביחס האישי. בתי הספר של תנועת "התמונה הגדולה" קטנים, וכך גם הכיתות. כל כיתה מונה בין 14 ל־16 תלמידים, ומי שאחראי לה, בשפת "התמונה הגדולה", הוא היועץ (advisor). תפקידו העיקרי של היועץ אינו להעביר לתלמידים "חומר", אלא לעזור להם למצוא ולהמציא את תחומי העניין שלהם.

העיקרון השני הוא חיבור הלמידה לעולם שבחוץ. שכדי שתלמידים יגלו עניין וסקרנות יש להקנות ערך אמיתי למה שהם עושים. כדי להשיג זאת, תלמידי ה"מט" נשלחים למקומות שונים לחניכה ולהתמחות. התלמידים נפרדים מהכיסא שלהם בכיתה פעמיים בשבוע ויוצאים לחוות חקלאיות, לחברות היי־טק, למעבדות מחקר באוניברסיטאות, לתיאטראות, למסעדות ולאתרי חניכה אחרים. בשאר הימים בבית הספר הם לומדים תכנים מגוונים שיעזרו להם באתרי החניכה שלהם, למשל במקום "לחרוש" ולבכות לקראת מבחנים באלגברה או במחשבים, הם כופים על עצמם – מתוך עניין ומחויבות – ללמוד לעצב גרף בתוכנת אקסל כדי לארגן את הנתונים שאספו בחווה החקלאית שבה הם מתמחים.

שיטת החניכה

כל תלמיד נדרש להציג את מה שלמד בפרויקט חניכה בחוץ אחת לרבעון. התלמידים מציגים לפני מורים, תלמידים אחרים והורים. כשתלמיד מגיע לשנה הרביעית שלו וההתמחות נעשית מאוד תובענית, כבר יש מאחוריו ניסיון עשיר בדיבור מול קהל וכתיבת עבודת מחקר ברמה גבוה. בשנה האחרונה הם עושים פרויקט 'תזת בוגר' – משימה גדולה יותר, בעלת יותר עומק, שנמשכת בין חצי שנה לשנה. תלמידים נעשים מאוד מעורבים במשימות שלהם, משקיעים בהתמחות, לומדים קורסים רלוונטיים במכללות ומתפתחים בתחום העניין שלהם".

יורם הרפז , התמונה הגדולה , הד החינוך, פברואר 2012 , גיליון מס' 04 , ע"ע 58- 59

שיחה עם אליוט לוין

לאחרונה ראה אור בעברית ספרו של אליוט לוין "דרך לכל ילד: שיעורים גדולים מבית ספר קטן" (בתרגום רוני אידלשטיין, מכון ברנקו וייס). לוין חוקר את בית הספר "מט" (קיצור של "מרכז אזורי וטכני עירוני") ואת תנועת "התמונה הגדולה".

ה"מט" הוקם ב־1996 בפרובידנס, רוד איילנד, כדי לענות על הצורך בבית ספר מקצועי וטכני חדש. באוניברסיטת בראון בפרובידנס נמצא "מכון אנֶנבֶּרג לרפורמה בית ספרית" בראשותו של טד סייזר, שהקים את "איגוד בתי הספר המהותיים". סייזר הביא לפרובידנס שני אנשי חינוך פרוגרסיביים מנוסים – דניס ליטקי ואליוט וואשור, שהציעו להקים בית ספר פרוגרסיבי מאוד. בזכות כמה צירופי מקרים, שאני מתאר בספרי, הם הצליחו להשיג את אישור המדינה ולהקים את בית הספר.

בית הספר הפך למרכזה של תנועה חינוכית בשם "התמונה הגדולה". מה מצב התנועה?

התנועה במגמת התרחבות אטית ויסודית. היא כוללת כיום יותר משישים בתי ספר. מנהיגי התנועה עובדים יותר על איכות מאשר על כמות.
דניס ליטקי ואליוט וואשור, שניהם– יהודים. דניס גדל במישיגן, סיים דוקטורט בגיל 27, ומיד אחר כך ניהל את בית הספר הראשון שלו. אליוט גדל בניו יורק והיה חדשן חינוכי מרגע שעמד על דעתו. הם נפגשו בניו המפשיר סביב תיכון כפרי שדניס ניהל. בית הספר הזה נתקל בהתנגדות גדולה מצד כמה הורים, ודניס פוּטר אך הוחזר לאחר זמן קצר. שניהם מלאים בחזון ואנרגיה.

שבוע בחייו של תלמיד בבית ספר של "התמונה הגדולה".

שלושה ימים הוא מבלה בבית הספר. יומיים הוא מבלה בהתמחויות מחוץ לבית הספר או בחיפוש אתר להתמחות. כל יום לימודים נפתח ונסגר ב"שעת ייעוץ" בקבוצה קטנה של 15–17 תלמידים, שאתם התלמיד לומד לאורך כל ארבע שנות התיכון. במהלך היום התלמיד עובד על פרויקט שקשור להתמחות שלו וגם על מגוון של מקצועות לימוד.

מהם מאפייני התלמידים שמגיעים לבתי ספר של "התמונה הגדולה"?

רובם מגיעים ממשפחות מעוטות הכנסה. כמחציתם היספאנים והשאר שחורים ואסייתים, אם כי בכמה בתי ספר יש בין 10 ל־15 אחוז של תלמידים לבנים.

בתי הספר של התנועה מזוהים עם בתי ספר פרוגרסיביים, אבל הם פיתחו וריאציה פרוגרסיבית מיוחדת.

כן, נקודת המוצא של בתי הספר של התנועה היא האמונה העמוקה שתלמידים ילמדו טוב יותר אם יגלו את תחומי העניין שלהם ויפתחו אותם; על תחום העניין שלהם הם יבנו את המיומנויות החברתיות והאקדמיות שיידרשו מהם כדי להצליח בלימודים גבוהים, במסלולים המקצועיים ובאזרחות. במדינות רבות בארצות הברית יש לחץ על בתי הספר של "התמונה הגדולה" לעבור את בחינות הבגרות שלהן, בחינות שבית ספר פרוגרסיבי או פתוח אמיתי לא היה מכין לקראתן.

התנועה הפרוגרסיבית ייצרה הרבה תאוריה אבל לא הצליחה להשתלט על ה"מיינסטרים". לליטקי ולוואשור יש תקוות לעשות מהפכה חינוכית בקנה מידה רחב.

המערכת הפוליטית שלנו נעה בכיוון שמרני ותאגידי ורוצה לייצר עובדים צייתנים במקום אנשים חושבים. גם ההורים לא הבינו את המטרות הפרוגרסיביות, שהיו שונות כל כך ממטרות בתי הספר שבהם למדו. וואשור וליטקי חושבים שההתמקדות שלהם בתחומי העניין של התלמידים ובאיכויות האישיות שלהם תניב תלמידים בעלי מיומנויות נחוצות באמת בחברה בת ימינו, וכאשר ארצות הברית תבין זאת סוף סוף, הפדגוגיה של "התמונה הגדולה" תמלא תפקיד הרבה יותר מרכזי. הכנת תלמידים ללימודים גבוהים ולקריירות מקצועיות צריכה יותר למידה אישית המבוססת על פרויקטים אותנטיים, על התמחויות ועל עבודה בעולם האמיתי, אבל היא מתמקדת יותר ויותר במיומנויות פרטניות ובבחינות, בחינות, בחינות.

אני זוכר את התקווה של שנות התשעים. "איגוד בתי הספר המהותיים" של סייזר היה בתנופה וכל אנשי החינוך הנאורים חשבו שנפתח עידן חדש. ואז הגיע הנשיא בוש והשאר היסטוריה....

לא היסטוריה. אני מסתכל באתר של "האיגוד" (www.essentialschools.org) ורואה מאות בתי ספר 'מהותיים' בכל רחבי ארצות הברית. אני עצמי מכיר כמה דוגמאות לבתי ספר חזקים כאלה באזור שלי.

אז מה מצב הרוח החינוכי בארצות הברית: "התמונה הגדולה" או "שום ילד לא נשאר מאחור"?

גם וגם. זרמים פרוגרסיביים ושמרניים פועלים זה בצד זה. באופן אישי אני רואה דברים מאוד מעניינים, אבל אתה יודע – בחינוך מה שמעניין אותי לא בהכרח מעניין אותך.

ראיין וכתב : ד"ר יורם הרפז

אובמה על ה"מט"

לאחר 16 שנות פעילות נפרד בית הספר "מט" ממעמדו החתרני והגיע למרכז. אין לכך ראיה ברורה יותר מהנאום שנשא הנשיא ברק אובמה ב־1 במרץ 2011. הנאום עסק באחוזי הנשירה הגדולים של תלמידים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך מבתי הספר ברחבי ארצות הברית, ואובמה ציין את ה"מט" כבית הספר המצביע על הכיוון הנכון.

 שלוש הסיבות העיקריות לנשירה, אמר הנשיא, הן היעדר הרלוונטיות של הנושאים הנלמדים בבית הספר, היעדרו של יחס אישי לתלמידים וחסרונה של קהילה תומכת. ה"מט", אמר הנשיא, נותן מענה על הבעיות האלה. הוא מציע לתלמידים נושאי לימוד רלוונטיים – נושאים הנוגעים לעיסוקם בעתיד – מלווה כל תלמיד אישית ומחבר את התלמידים לקהילה. עלינו ללמוד ממקומות דוגמת ה"מט" ברוד איילנד, סיכם הנשיא, שנותנים לתלמידים יחס אישי ועם זאת מלמדים אותם את דרך העולם האמיתי באמצעות חניכה וכלים שיעזרו להם להצליח בנתיב שיבחרו בו.