ללמוד את ספר שמות עם "נסיך מצרים"

אמתי מור , "ללמוד את ספר שמות עם "נסיך מצרים", הד החינוך , אוגוסט 2012 , כרך פ"ו

סרט יכול להיות כלי לימודי יעיל ולא רק "אתנחתא בידורית". ארבעה שיעורי תנ"ך עם "נסיך מצרים"

אמתי מור

כמורים לתנ"ך ולמקצועות היהדות אנו מוצאים את עצמנו מדי פעם מתמודדים עם בעיה רצינית: חומר הלימודים הוא טקסט עתיק שבינו לבין חיי תלמידינו אין קשר של ממש. אני מבקש להציע פתרון אפשרי לבעיה זו: הוראת תנ"ך ויהדות בעזרת עיבודים קולנועיים למיניהם.1

הנחת היסוד המרכזית העומדת ביסוד פתרון זה מבוססת על ההבנה שבעוד שתלמידים תופסים תכופות את התנ"ך – שפתו, עלילותיו והנושאים הנידונים בו – כקשה להבנה, לא רלוונטי לחייהם ומשעמם, העיבוד הקולנועי לטקסטים תנ"כיים יכול לשמש גשר בינו לבינם, שכן היחס של תלמידים אלה לשפת הקולנוע ומאפייניה אחר לגמרי. התנ"ך מאיים עליהם ואילו הקולנוע בדרך כלל לא. כדאי אפוא למורים להשתמש במשאב תרבותי העשוי להיות כלי לימודי יעיל, ולא רק "אתנחתא בידורית".

יש אין־ספור עיבודים קולנועיים לטקסטים תנ"כיים,2 וקצרה היריעה מלדון בכל אחד ואחד מהם בנפרד. אני מבקש להתמקד בעיבוד אחד, הסרט "נסיך מצרים" (DreamWorks, 1998), שעלילתו נשענת על ספר שמות. מניסיוני, שני שיעורי הכנה לקראת הצפייה, שיעור צפייה בליווי דף שאלות ושיעור נוסף לדיון בעקבות הסרט תורמים רבות ללמידה.

ראשית, הודות לסרט העלילה נהיית ברורה יותר עבור התלמידים (בעיקר המתקשים בהבנת הנקרא). שנית, הוא מרחיב ומעשיר נקודות מפתח בסיפור שהמספר המקראי מצמצם (לדוגמה: משבר הזהות של משה, הקרוע בין זהותו המצרית, שבה גדל והתחנך, לבין הזהות העברית, שלתוכה נולד ואליה הוא שב בסופו של דבר). שלישית, הוא מדגים לתלמידים איך אפשר להפוך את הטקסט התנ"כי, זה שהם רואים בו סלע כבד או "חומר מת" (כמו שאמר לי פעם תלמיד), ל"חומר חי" שאפשר לגעת בו, ללוש אותו, ליצור עמו דברים חדשים ולעוף על גביו במרחבי הדמיון.

רקע

הסרט "נסיך מצרים" הוא עיבוד מונפש לספר שמות. עובדה זו, מעבר להיותה פורצת דרך מבחינת הסוגה של הסרט התנ"כי, אפשרה ליוצריו חופש יצירתי גדול ועשתה אותו נגיש לילדים. כפי שמרומז בשמו, הסרט מתמקד בעיקר בדמותו של משה, ואילו סיפור בני ישראל ויציאת מצרים ניצבים ברקע. מבחינה זו מדובר בהיפוך תמטי לטקסט התנ"כי.

עלילת הסרט מתחילה בנקודת זמן דומה לזו של ספר שמות: בני ישראל משועבדים במצרים וחיים תחת הציווי של פרעה להשליך את הבנים הזכרים ליאור. מרים מניחה את משה, אחיה התינוק, בתיבה ושולחת אותה על פני היאור. בדרך פלא (נס?) בת פרעה מוצאת את התיבה ומחליטה לאמץ את הילד. הסרט מסתיים בסצנה הדרמטית בה מופיע משה בפניי העם כשהוא עומד על הר סיני ובידיו לוחות הברית. מבחינה עלילתית הוא מסתיים בשלב מוקדם יותר: העברים חוצים את ים סוף והמצרים טובעים בתוכו (פרקים יד–טו).
ככל יצירה בעלת אופי פרשני, הסרט נשען על הטקסט התנ"כי אך אינו צמוד אליו. יש כאמור הבדלים תמטיים ויש הבדלים נוספים, לדוגמה: דמויות שוליות יחסית כגון רעמסס או ציפורה הן דמויות מרכזיות בסרט; סיפור מכות מצרים, הממלא פרקים רבים בטקסט, מוצג בסרט כמונטז' קצר בליווי מוזיקלי.

העמידה על ההבדלים האלה היא הזדמנות לעסוק בתפקידה של הפרשנות בלימוד התנ"ך. הפרשנים, החל בחז"ל, עבור בימי הביניים וכלה בעידן המודרני, ביקשו "להשלים פערים" בטקסט התנ"כי, להרחיב במקומות שבהם הוא מצמצם ולהביא מעולמם האישי לתוך הסיפור הקנוני הקולקטיבי.

נקודת הזמן הטובה ביותר לצפייה בסרט, לדעתי, היא לאחר הוראת פרק טו. התלמידים כבר מכירים את הטקסט והוא עדיין "טרי" אצלם.

שיעור ראשון ושני:

לקראת הצפייה

בשיעור הראשון מבקשים מהתלמידים להכין רשימה עם כמה שיותר נושאים שהם מוצאים בסיפור, המתפר? מפרק א עד טו. רשימה כזאת עשויה לכלול מגוון עצום של פריטים בעלי "תכונות" משתנות מבחינת היקף העלילה, חשיבות (גם בעיני המספר המקראי וגם בעיני הקוראים), דמויות וכו'. מניסיוני, יש תלמידים שמתרכזים ב"נושאים הגדולים", למשל יציאת מצרים, ואילו אחרים נמשכים ל"נושאים מקומיים" דוגמת החתונה של משה וציפורה, המתוארת בפסוקים אחדים ומורכבת ממעט דמויות.

מומלץ להעלות על הלוח כמה שיותר תשובות של תלמידים בעניין זה ולהתייחס אליהן. יש כאן הזדמנות להראות לתלמידים שהעובדה שהכיתה מורכבת מחברים שונים זה מזה בעלי מטרות משותפות מעשירה את האפשרויות העומדות לפניהם.

לאחר מכן מזמינים את התלמידים למיין. המשימה – כיתתית, בקבוצות קטנות או בזוגות (וגם ביחידים, אם כי עדיף שלא, כדי לייצר דו־שיח או רב־שיח) – תבקש מהם ליצור "משפחות נושאים" לפי קריטריונים משתנים. שתי תלמידות צירפו את כל סיפורי משה לאותה משפחה: לידתו, נעוריו במצרים, בריחתו למדיין, מעמד הסנה הבוער, חזרתו למצרים והנהגתו את בני ישראל מעבדות לחירות; בקבוצה אחרת גיבשו המשתתפים קבוצה בשם "אלוהים ואמונה", וכללו בתוכה שאלות כגון מדוע אלוהים אפשר למצרים לשעבד את בני ישראל; סצנות כגון מעמד הסנה הבוער; ואת הפסוק שמסכם את חציית ים סוף: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, 31). תלמיד אחד מופנם במיוחד ובעל משיכה עזה לספרי הרפתקאות ופנטזיה יצר את "משפחת הנסים": לדעתו, הסנה הבוער, קרב המטות שהופכים לתנינים/נחשים בין משה לפרעונים, מכות מצרים וקריעת ים סוף כולם קשורים אלו באלו. וכך הלאה.

תהליך המיון מאפשר לתלמידים גם לעשות סדר בדברים וגם לעלות שלב בחשיבה על הטקסט. מבליל אין־סופי של נושאים ותת־נושאים נהיה הטקסט עשיר ומסודר, בעל היגיון פנימי שאפשר להתייחס אליו.

את השיעור מסיימים בשיעורי בית: מזמינים את התלמידים לבחור לעצמם נושא אחד קרוב ללבם ו"להפיח בו רוח חיים" באמצעות יצירה אישית המבוססת עליו. היצירה יכולה להיות כל דבר החל בסיפור קצר או שיר וכלה בציור או הצגה. התלמידים יתבקשו לנמק את הבחירה שלהם בנושא (להסביר מדוע הוא מעניין אותם במיוחד), לחקור אותו (כלומר להכיר היטב את הטקסט התנ"כי, לחפש לו פירושים שונים ולהתעניין בחומרים נוספים הקשורים בו) ולהציגו לכיתה.

לדוגמה: תלמיד שבחר ב"נסים" יתבקש לא רק להתייחס לנסים השונים בספר שמות, אלא גם לזווית כלשהי הקשורה כללית לנסים, למשל ניסיונות מדעיים להסביר אותם.

בשיעור העוקב התלמידים מציגים את עבודותיהם ומשתתפים ברב־שיח כיתתי עליהן. שיעור כזה יכול להיות חגיגה – למשל סידור מיוחד של הכיתה (מעגל במקום טורים או במה מאולתרת משולחנות) וקישוט שלה. שתי תלמידות העלו לפני הכיתה הצגה המתארת את העימותים בין משה לפרעה. הן נותרו נאמנות לטקסט התנ"כי ואפילו ציטטו ממנו, ובה בעת הביאו לתוך הסיפור הרבה מעולמן: בכל פעם שהתלמידה שגילמה את משה יצאה מארמון פרעה מובסת, היא מיהרה להתקשר לציפורה באייפון ולהתלונן על הדרישות הבלתי אפשריות של "הבוס הגדול" – אלוהים.

בחלק הזה חבשו התלמידים את כובע היוצר. גרמנו להם לפרק את הטקסט ולמפות אותו, לבצע תהליך של בחירה, ובעיקר דרשנו מהם ליצור משהו חדש על בסיסו, אישי מצד אחד אך קשור לטקסט ולחומר הלימודים מצד אחר.

שיעור שלישי:

צפייה בסרט

את הצפייה בסרט כדאי ללוות בדף צפייה עם שאלות. מומלץ לעבור על השאלות לפני הצפייה כדי לאפשר לתלמידים לחשוב עליהן תוך כדי. לא כדאי לדרוש מהם לבצע את המשימות או לרשום משהו בזמן הצפייה, כי בכל זאת באנו (בין השאר) ליהנות. השאלות יכולות לעסוק במגוון נושאים, אולם כדאי למקד אותן בהשוואה בין הטקסט התנ"כי לטקסט הקולנועי. אפשר, למשל, לשאול מהם הנושאים המרכזיים בסרט לעומת הנושאים המרכזיים בטקסט או לבקש מהתלמידים לבחור שתי סצנות: אחת נאמנה יחסית לטקסט התנ"כי ואחת שונה ממנו, לתאר אותן בהרחבה ולדון בהן.

אפשר להוסיף שאלות שמזמינות את התלמידים לחשוב על תרומתו של הסרט ללמידה, כגון: מה תורם הסרט לקריאה בספר שמות (כללי) או השוו בין דמותו של פרעה בתנ"ך לדמותו של רעמסס בסרט (ספציפי).

שיעור רביעי:

דיון

השיעור מוקדש לדיון המבוסס על תשובותיהם של התלמידים על שאלות שהוצגו בדף הצפייה. את לב הדיון אני מציע לייחד לתרומה של היצירה החדשה (הסרט) ליצירה הוותיקה (התנ"ך), לעמוד עם התלמידים על ההבדלים בין הטקסט התנ"כי לטקסט הקולנועי, לנסות להבין מה אפשר ללמוד מהם ולחשוב באילו דרכים אחרות היה אפשר לגעת בטקסט מלבד הדרכים שיוצרי הסרט בחרו.
בסופו של דבר, לאחר סדרת השיעורים האחרונה, הטקסט התנ"כי נעשה ברור יותר, עשיר יותר ומזמין יותר למחשבה וליצירה אישית של התלמידים.

סיכום

"נסיך מצרים", כמו עיבודים קולנועיים אחרים לטקסטים מהתנ"ך, הוא משאב תרבותי נהדר וכלי לימודי יעיל להעשרת הלמידה של ספר שמות. מלבד היותו סרט מצוין, מהנה לצפייה ופופולרי ביותר,3 הוא גם טקסט מקביל לטקסט התנ"כי. אפשר ללמוד ממנו רבות.

הערות
1 שתי הערות חשובות: כשאני כותב "תנ"ך" אינני מתכוון במובן המצומצם של 24 הספרים המוכרים בקנון היהודי, אלא במובן הרחב יותר, הכולל את מה שמוכר ביהדות כ"ספרות חיצונית" ונכלל גם בברית החדשה למשל. בדומה, כשאני כותב "קולנוע" אינני מתכוון אך ורק לסרטי קולנוע, אלא לכל עיבוד קולנועי – לרבות סרטי טלוויזיה וסדרות.

2 לקריאה נוספת ראו א' אשד, "בחזרה לימי המקרא בקולנוע ובטלוויזיה",
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=2116809.

3 מבוסס על ניתוח נתונים מאתר Box Office Mojo, המשווה את ההשקעה הכלכלית של הסרט להכנסותיו ומפרט אילו פרסים וביקורות הוא קיבל.