ללמד את הדייגים לדוג ברשת

אלבדור, אברהים (2012). ללמד את הדייגים לדוג ברשת. בתוך א' גלסנר (עורך), "ראש החץ" ו"היד החמה" (זה לא סיפור אינדיאני): סיפורים על תקשוב והכשרת מורים (עמ' 142-125). תל אביב: מכון מופ"ת.

עיקרו של הפרק מציג את הסיפור המקצועי של המחבר, המשולב במאבק שלו ושל אחרים לשינוי התפיסה החינוכית במערכת החינוך במגזר הבדואי בנגב באמצעות שילוב התקשוב.

בשנת 2003, בזמן עבודתו של המחבר במרכז ההדרכה המחוזי לתקשוב, קיבל הזמנה מד"ר רפי דודזון, ראש מיח"ם (המרכז ליוזמות חינוכיות מתוקשבות) במכללת קיי, להצטרף לצוות מיח"ם לצורך הדרכת צוות המסלול הערבי בתחום התקשוב. הוא התחיל לעבוד כתומך וכעוזר בכל הקשור לתקשוב בשפה הערבית לסגל ההוראה ולסטודנטים במסלול הבדואי. ניסיון ראשון לארגן סדנה למורי המכללה לא עלה יפה, וכך גם לגבי ההדרכה הפרטנית. בדיעבד הבינו שבמכללה, כמו בשדה, התקשוב לא נתפס כמשהו שצריך ללמוד אותו ולשלב אותו בהוראה.

ממצאי מבדק שערכו במיח"ם, באמצעות שאלונים שחולקו במטרה לזהות את רמות הידע והתשתית של הסטודנטים הבדואים במכללה בכל הנוגע לתקשוב, העלו שלרוב הסטודנטים הבדואים הלומדים במכללה לא היו מחשבים בבית. אוכלוסיית הסטודנטים מגיעה מכל יישובי הבדואים בנגב, מיישובי הקבע ומיישובי הכפרים הבלתי מוכרים (הפזורה). ביישובים הבלתי מוכרים אין תשתית חשמל ותקשורת. כל התלמידים שמגיעים מיישובים אלו נאלצים לבצע את פעולות התקשוב במכללה, כי אין להם מקום אחר לעשות זאת. לאור ממצאים אלה נעשה במיח"ם מאמץ לעזור לסטודנטים למצוא מקומות ביישובים שבהם יוכלו לבצע את עבודותיהם על המחשב מחוץ למכללה. גם במכללה מצב התקשוב לא היה קל. רוב מעבדות המחשבים שנועדו לעבודת הסטודנטים נמצאו תפוסות על ידי המרצים, שהעבירו בהן שיעורים או ששעות התרגול ששובצו במערכת לא התאימו למערכת שעות הלימודים של הסטודנטים.

בסוף שנת הלימודים תשס"ג (2003), בימי ההיערכות של צוות מיח"ם, הם התחילו לבדוק כיצד ניתן לצאת ולהשתלב כמרכז למידה והפצה מחוץ למכללה. אז עלתה היוזמה של ד"ר רפי דודזון להפעלת פרויקט "ניידע", שמשמעותו ניוד הידע דרך מחשבים ניידים בבתי הספר במגזר הבדואי. ההנחה הייתה שהפער בין ילד שהחל להשתמש במחשב בגיל שש לבין ילד שפוגש מחשב רק בגיל 15, לא ייסגר ללא התערבות, ושהנגישות להשכלה גבוהה של הילד שנשאר מאחור – תפחת. אחד מאתגרי הפרויקט הוא צמצום הפער הדיגיטלי בין המגזר הבדואי, במיוחד זה החי בפזורה, למגזר היהודי, כדי לקדם שוויון הזדמנויות לכל ילד להתפתח בסביבה הטכנולוגית של ימינו.

הפרויקט הוגדר כפרויקט רב-שנתי, שהחל בשנת הלימודים תשס"ו (2006) ביישובים הבדואיים חורה ולקייה. הוא נערך בשיתוף עם המסלול הבדואי לבית הספר היסודי והמרכז להורות ולמשפחה במכללת קיי. במשך כשנתיים הם תכננו את הפרויקט, קבעו את המטרות והיעדים והציגו אותם בפני צוות מיח"ם המורחב. הם קיבלו משוב, חזרו ושדרגו את התכנית, ובסוף התהליך הפעילו אותה בבית ספר אחד שנעתר לבקשתם. הפרויקט הופעל בשלוש כיתות א' עם מספר מצומצם של מחשבים ניידים. במקביל העבירו השתלמות למורים על סביבת למידה מתוקשבת וכיצד להכין חומרי לימוד מתוקשבים. ההשתלמות נערכה בתוך בית הספר.

הרשות המקומית ומשרד החינוך רכשו לבית הספר עשרה מחשבים ניידים, שאפשרו להפעיל את הפרויקט בכיתות שנבחרו למטרה זו. ליווי הפרויקט היה אינטנסיבי, כשהמחשבים הניידים הפכו לחלק אינטגרלי מסביבת הלמידה בכיתה הרגילה. המורות נדרשו להכין חומרי לימוד מתוקשבים בהתאם לתכנית הלימודים הבית ספרית ולמקצוע הנלמד. עם התקדמות הפרויקט על ציר הזמן הם מצאו שקשה ליישם את רוב היעדים שקבעו. למרות ההשתלמות ולמרות הידע הקודם בתקשוב היה למורות קושי בהכנת יחידות לימודיות המשלבות תקשוב. שעות רבות הושקעו בליווי המורות ובהדרכתן בהכנת תכניות פעולה המשלבות תקשוב. בכל ישיבה של צוות מחנכות כיתות א'-ב' התבקשו המורות להכין מסמך שבו מוצגות פעילויות מתוקשבות בהתאם לנושא השיעור. למרות ההדרכה וההנחיה כיצד לעשות זאת, במקרים רבים המשימות לא בוצעו כנדרש. במקרים רבים חש המחבר חוסר אונים ותסכול מול הפער בין הזמן שהקדיש לבין התוצר הסופי של המורים.

כיום המחבר מודע לכך ששינוי דרכי עבודה והוראה הוא קשה. דרושים סבלנות רבה ואורך רוח, שכן מדובר בשינוי תרבותי מהותי בתפיסת ההוראה ובעבודת המורה. נראה שחלק מן המורות לא היו בשלות מספיק מבחינה מקצועית לשינוי כזה, או שהיו בשלות אבל התנגדו לו. גורם נוסף שיכול היה להפריע הוא שהפרויקט כיוון לעבודה בצוותים, והמורות לא היו רגילות לדרך עבודה כזאת לפני כניסתן לפרויקט. בנוסף, התברר שההחלטה להפעיל את הפרויקט בבית הספר התקבלה על ידי מנהל בית הספר ללא התייעצות עם צוות המורים שלו. הגישה הייתה של הפעלת סמכות, והובהר למורות על ידי מנהל בית הספר כי מי שאינה רוצה להשתתף בפרויקט יכולה לעזוב את בית הספר. המחבר וחבריו במיח"ם הגיעו למסקנה שכדי להבטיח כניסה מוצלחת של פרויקט מעין זה לבית הספר חשובה אמנם התמיכה של המנהל, ואפילו הכרחית, אבל היא לא מספיקה.

הפרויקט נמשך בבית הספר שלוש שנים עם ליווי רצוף ומתמיד של צוות מיח"ם. למרות הקשיים שהיו בתחילת הדרך וההתנגדויות של חלק מן המורות, אפשר לראות ניצני הצלחה ראשונים אצל מורים וסטודנטים להוראה שעברו את מחסום ההיכרות עם המחשב עצמו, ועם תפיסות ההוראה המתחייבות. מורה אחת שהשתתפה בפרויקט קיבלה על עצמה את ריכוז הפרויקט בית הספר. היא הצליחה ליצור סביבת הוראה משלבת תקשוב בכיתתה. היא הכינה חומרי לימוד מתוקשבים כמו מצגות להוראת השפה הערבית בכיתה א'. בנוסף היא יזמה פעילויות מתוקשבות אחרות עם המורות המקבילות לה בשכבה, והשתתפה בהדרכת קבוצות של אימהות בסביבה מתוקשבת במסגרת פרויקט "ניידע" בבית הספר. סטודנטים להוראה מהמכללה שהשתתפו בפרויקט למדו לשלב תקשוב בעבודתם. אחת הסטודנטיות שראתה בפרויקט משאב חינוכי ויעיל, הכינה חומרים מתוקשבים, הפעילה את התלמידים בכיתה ועשתה את פרויקט הסיום שלה במכללה בסביבה מתוקשבת. היום היא מורה מן המניין שמשלבת תקשוב בהוראת המקצועות השונים ושותפה לפרויקט אחר חשוב בבית הספר.

לאחר שהבינו כי היעדים והמטרות שהציבו בתכנית אינם הולמים ברובם את רוח עבודת המורים בבית הספר, ביצעו הערכת ביניים לפרויקט, שדרגו את התכנית ושינו יעדים. לא זו בלבד שההשתתפות בפרויקט חייבה את סגל בית הספר להכיר בתרומת התקשוב, אלא הובילה לשינוי בתרבות העבודה של המורים: מפרטנית לשיתופית, עבודה המחייבת לנהל ישיבות צוות ולתעד אותן. למשימה זו נבחרה מורה "מובילה" לריכוז הפרויקט. הישיבות הקבועות של הצוות והתיעוד אפשרו לפתח מטרה ושפה משותפת. זה עזר למורות לשפר את כישוריהן באמצעות הפעלת רפלקציה על עבודת ההוראה שלהן. התאפשר להן לחשוב יחד, ולהכין פעילויות מתוקשבות משותפות לשכבה או למקצוע.

אחד השינויים החשובים שצריך לחולל במערכת החינוך במגזר הבדואי במאה ה-21 הוא יצירת קשר מתחזק בין בית הספר לקהילה: הורים, משפחות וקבוצות אחרות. במהלך שנת הפרויקט השנייה הם הפעילו סדרת מפגשים עם קהילת האימהות בבית הספר. האימהות רכשו מיומנויות למידה בסביבה המתוקשבת; הן למדו להפעיל מחשב, להשתמש ביישומי אופיס ובתוכנות אחרות המופעלות בבית הספר. במסגרת ימי השיא בבית הספר האימהות לקחו חלק מרכזי בהפעלה, כשותפות עם מורי ומורות בית הספר בהכנה, בהפעלה ובהצלחה. להביא את האימהות ולהכשירן בסביבה מתוקשבת זה נחשב להצלחה שלא הייתה עד כה במגזר הבדואי. הפרויקט פעל גם בקהילה הסובבת בשיתוף עם המרכז להורות ולמשפחה במכללת קיי ובתמיכת עמותת "אשלים".

בשנת הלימודים תשס"ז (2007) התקיימה סדנה בהנחיית מנחות מטעם מיח"ם, שבה למדו אימהות כיצד להשתמש במחשב ובאינטרנט ודנו שם בשאלות המתייחסות לחינוך הילדים בעידן האינטרנט. שנה לאחר מכן התקיימה סדנה מתוקשבת ביישוב הבדואי הלא מוכר אל-סייד, שהשתתפו בה אבות עם ילדיהם שישבו יחד ליד מחשבים מחוברים לאינטרנט ועסקו בפעילויות משותפות של חיפוש מידע בתחומי דעת ותוכן שונים. בשנים האחרונות הורחב הפרויקט לבתי ספר נוספים.

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת