לימודים מתקדמים וחינוך מורים

שפלר, י' (2011). לימודים מתקדמים וחינוך מורים. בתוך י' שפלר, שאלה של חינוך: מבחר מאמרים (ע' 114-103). ירושלים: קרן מנדל וכתר.

מהם היסודות בחינוך המורה? השאלה עתיקה ושנויה במחלוקת, ובוודאי שאי אפשר להקיפה בגדרו של מאמר יחיד. ועם זאת אפשר לדון באופן תמציתי ומועיל בכמה מהיבטיה הפילוסופיים; בהיבטים אלה מבקש מחבר המאמר לטפל כאן, ובייחוד בזיקתם למקומה הכללי של ההשכלה האקדמית בהכשרת מורים.

רפורמות שנעשו בשנים החולפות במערכת החינוך התייחסו בדרך כלל להבנייתו הראויה של חומר הלימוד ולהבאתו לידי ביטוי בתהליך ההוראה. הדיון בחינוכם של מורים נטה להתייחס בהתאם לשיפור שליטתו של המורה בנושאים הספציפיים שהוא אמור ללמד ולהקניית ניסיון מעשי בהצגתם בכיתה, לא לחיזוקן הכללי של יכולותיו באמצעות לימודים אקדמיים מתקדמים. מעבר לידיעות של המורה בנושאים שהוא מלמד, מעבר להתנסותו המבוקרת באמנות ההוראה, יש לעזור לו לקשר את עבודתו למשפחת הדיסציפלינות התיאורטיות והמחקריות שהאוניברסיטה בכללותה מייצגת.

אם דרושה הצדקה לתחכומו המחקרי והתיאורטי של המורה בנוגע לעבודתו, הרי אין היא טמונה בכך שבלעדי תחכום כזה לא יוכל ללמד, אלא בכך שאיתו יתעצמו כפי הנראה איכות מאמציו ותפקודו. המורה – לפחות בחברה החופשית – אינו רק טכנאי, אלא ממעצביו של התהליך החינוכי. זאת ועוד – הוא משפיע על התלמידים לא רק במעשיו אלא גם בזהותו. תפקידו של המורה אינו מסתכם בפעולותיו אלא שואב רבות מיכולתו להתבונן בעקרונותיו ובנאמנויותיו.

הכשרתו להוראה מתחזקת לכן לא רק מתוך הגברת שליטתו בשיטות ההוראה, אלא גם מתוך פיתוח אותם משאבים המאפשרים לו לנהל שיחה עם הצעירים; כלומר באמצעות הרחבת הפרספקטיבה האינטלקטואלית שלו, חידוד יכולותיו היצירתיות והביקורתיות, והעמקת תובנתו למטרותיו כמורה ולטבע הסביבה שמטרות אלו מתממשות במסגרתה.

יתרה מזאת, נושאי הלימוד עצמם צריכים להיתפס כמוקדי יכולת ועניין אינטלקטואלי המקרינים החוצה בלי גבול מוגדר, לא כמה שמייצגים גבולות נחיצות קשיחים התוחמים את הכשרת המורה. כל מה שמרחיב את הקשרה של פעולת המורה – בין שהוא מרחיב את שליטתו בחומר לימוד קשור או את הבנתו בממדים החברתיים והפילוסופיים של עבודתו – יש לו תרומה פוטנציאלית להכשרתו; בהקשרים אלה בעיקר נמצא הרציונל הראוי ללימודים תיאורטיים ועיוניים בחינוך.

חברה השואפת להיות חופשית באמת חייבת לראות במוריה לא רק שחקנים שהוכשרו מקצועית להגשים ביעילות כל יעד שיוצב להם. עליה לראות בהם אנשים ונשים חופשיים, שניחנו במסירות מיוחדת לערכי התבונה ולחיזוק כוחותיו הביקורתיים של הדור הצעיר.
בתפקיד כזה, מורים אינם יכולים להתמקד בכיתה לבדה, ולהניח את נסיבותיו ומטרותיו הרחבים יותר של בית הספר להכרעת האחרים. עליהם לקבל אחריות פעילה ליעדים שהם מחויבים אליהם, ולנסיבות החברתיות שהיעדים הללו יוכלו לשגשג במסגרתן. על המורים להגדיר את שליחותם שלהם באמצעות הערכה ביקורתית ומתמשכת של מטרות ייעודם, תוצאותיו והקשרו החברתי.
אם נראה בחינוך המורים לא רק הכשרה של שחקנים כיתתיים יחידים אלא פיתוח של מעמד של אינטלקטואלים החיוני לחברה חופשית, נוכל לראות ביתר בהירות את תפקידם של ההשכלה המתקדמת והניתוח התיאורטי בתהליך.

אף על פי שהמורים אינם תורמים ישירות לאומנות, הם מעוררים בלי הרף שאלות מהסוג שנוגע למטרות המעשה החינוכי, לנסיבותיו ולמשמעויותיו הרחבות יותר. אלו השאלות שהתלמידים תמיד צריכים לראות מול עיניהם בעודם מתפתחים לכלל מורים בוגרים – כדי שאכן יוכלו לסייע בעיצוב מטרות החינוך ונסיבותיו. החיבור בין הכשרת המורים לשאלות מעין אלו הוא באפשרותה הייחודית של משפחת הלימודים והדיסציפלינות המיוצגת באוניברסיטה.

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת

למידע נוסף על הספר

אחרון הנפילים