לומדים להנהיג ב"אוריינות רגשית"

שניידר, א' (2013). לומדים להנהיג ב"אוריינות רגשית". ביטאון מכון מופ"ת, 50, 7-5.

מנהיגות היא תכונה העוסקת בהצבת יעדים, הגדרת חזון ומימושו והובלת אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת. המנהיגות מוגדרת כפעולה אינטראקטיבית בין המנהיג למונהג. למנהיגות חינוכית מאפיינים ייחודיים משלה, והיא כוללת את היכולת לעצב ולהנחיל חזון, לעודד למידה, ליצור שיתוף פעולה והבנייה משותפת של משמעות וידע, הזדמנויות ליצירה ופיתוח, לתווך ידע, רעיונות, תפיסות וערכים, אמונות ומידע באמצעות דיאלוג מתמשך, לנסות ולאתר אמצעים לפיתוח רעיונות חדשים, לנהל תהליכי רפקלרציה; וכל זאת באקלים של ערכים משותפים ומידע עדכני.

על מכשירי המחנכים של הדור הבא מוטלת האחריות להכשירם כמנהיגים חינוכיים, המניעים את תלמידיהם להישגים ולמעורבות. אתגר זה מחייב לנסות ולאתר את המרכיב במנהיגות שיאפשר למחנך הצעיר להצטיין גם כמנהיג.

נשאלת השאלה, באיזה אופן יוכלו המתכשרים להוראה לרכוש מאפיינים ויכולות אלה? איך הם יוכלו להניע את תלמידיהם ולהכשירם לעולם המחר כבוגרים תורמים ומעורבים? האם יש להתייחס ליכולות ולכישורים אלה כאל כישורים מולדים סמויים, הנחשפים באמצעות הניסיון בחלל הכיתה או ככאלה שיש לפתחם באמצעות לימוד או אימון? האתגר העומד בפנינו בתחום זה מחייב אותנו למצוא את אותו גורם במנהיגות שיצליח להביא לידי ביטוי כישורים אלו, לטפחם ולהעצימם בקרב תלמידינו.

"האוריינות הרגשית" משמעותה תבונה ותובנה ביחסי אנוש, והיא כוללת מאפיינים כגון: כנות, אמינות, רגישות, תבונה, מסירות, חמלה, אכפתיות, שליטה עצמית, הבעת חיבה ועוד, המהווים את הגורמים המשמעותיים ביכולת להניע אחרים לעשייה ולמעורבות. אוריינות רגשית מאפשרת לנו לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם ולהתייחס לכל אלו, וכן להבין אנשים אחרים, דינמיקות חברתיות ולתקשר ביעילות.

מדובר בתהליך מתמשך שעל המתכשרים להוראה להיחשף אליו, להבינו וליישמו. יש צורך בהכרה בקבוצה של תכונות המאפיינות מנהיגות חינוכית, המאפשרות לא רק את היכולת להנהיג, אלא מסייעות ביישום המנהיגות ובתפקוד כמנהיגים טובים יותר. לכן, בהכשרה לפיתוח ולהעצמה של המתכשרים להוראה, יש להתייחס לגורם "האוריינות הרגשית" כנדרש לא רק בתהליכי ההכשרה אלא גם בתהליכי המיון והאיתור.

מנהלים ומורים ותיקים מציינים רצף תכונות הנדרשות מן המנהיג בעל ה"אוריינות הרגשית" (שניידר ויצחק-מונסונגו, 2010) בתפקידו כמחנך: "יחסי אנוש טובים, רגישות לזולת, אמפתיה ויכולת הקשבה, אמון באנשים, יכולת תקשורתית, יכולת ניהול דיאלוגים, יושר אישי, חוסן נפשי, אורך נשימה, יכולת לראות את האור, יכולת לעבוד בצוות, לנהל מערכת יחסים ויכולת פיתוח צוות" (עמ' 36). לדעתם "אוריינות רגשית היא תנאי בסיסי לניהול ולהובלה מוצלחים של אנשים בכלל ובוודאי כשמדובר בבית ספר בו מתרחשות כל הזמן אינטראקציות מורכבות, ויש צורך בהבנת היחסים בין השותפים: מורים, הורים, תלמידים" (עמ' 38).

כמכשירי המחנכים של הדור הבא, הן במוסדות להכשרת מורים הן בבתי הספר, מוטלת עלינו האחריות להכשירם כמנהיגים חינוכיים המניעים את תלמידיהם להישגים ולמעורבות. אתגר זה אפשרי באמצעות הקניית אותו רכיב במנהיגות, המאפשר לאנשים מסוימים לבצע את משימתם טוב מאחרים, והוא רכיב ה"אוריינות הרגשית" – תבונה ותובנה ביחסי אנוש.

מקורות המידע שצוטטו בסיכום

שניידר, א' ויצחק-מוסונגו, ע' (2010). אוריינות רגשית – תבונה ותובנה ביחסי אנוש, נדבך מהותי בתפיסת הניהול הבית ספרית. כפר סבא: היחידה למחקר והערכה, המכללה האקדמית בית ברל.