לוותר על הכללים הישנים: בבי"ס בתל אביב הדפוסים המוכרים שינו צורה

קשתי, א' (2019). לוותר על הכללים הישנים: בבי"ס בתל אביב הדפוסים המוכרים שינו צורה. אתר הארץ

עיקרי הדברים:

• שינוי מרחב הכיתה באופן פחות היררכי ופרונטלי
• מתן היתר לתלמידים לקום ולהתנועע במהלך השיעור
• מתן משובים מילוליים במבחנים ותעודות במקום ציונים מספריים
• הנהגת שיעורים יצירתיים כמו סדנת כתיבה ודיבייט
• מתן מקום רב לביטוי ולטקסטים שחיברו תלמידים בטקס סיום שנה

לכתבה המלאה באתר הארץ

לקריאה נוספת

בראשון הקרוב שוב תגזלו מילדיכם את הזכות לילדות מאושרת

בטמרה יש בית ספר שלא דומה לאף בית ספר אחר

בית הספר היסודי ניצנים בשכונת רמת אביב בתל אביב שייך אמנם לזרם הממלכתי הרגיל, אך בארבע השנים האחרונות הונהגה בו מהפכה חינוכית שמרחיקה אותו מהמודל הקלאסי של בית הספר ומקרבת אותו למודלים חופשיים, גמישים ודמוקרטיים יותר. בכתבה בעיתון הארץ מונה אור קשתי את הצעדים שנקטה מנהלת בית הספר.

מיעוט כללים:

"אפשר לטפל בילדים גם בלי להתעסק כל הזמן בכללים", אומרת מנהלת בית הספר, עינת רויטר. "העקרון פשוט: ככל שיש יותר חוקים - יש יותר אפשרות להפר אותם. הגישה צריכה להיות אחרת".

המסדרון:

המסדרון בבית הספר עמוס: יש בו פינות ישיבה, ספסלים ושולחנות. הקירות מסביב לא תלויות תמונות משוכפלות, סטנדרטיות, כפי שניתן לראות בבתי ספר רבים, אלא ציורים שהתלמידים ציירו בעצמם.

תאי השירותים:

חדרי השירותים מעוטרים בפס צבע עדין, עציץ וספסל קטן להניח עליו על התיק. לא צריך להתאפק יום שלם בשל הזנחה וסירחון.

חדר הכיתה:

בכיתה יש מרחבים שבהם אפשר גם לשבת פנים אל פנים, ילד מול חברו או ליד מורה, בצורת למידה שכמעט ונעלמה ממערכת החינוך בישראל.

בכיתה רגילה מוצבים לרוב טורי שולחנות, המכוונים את הילדים להביט במורה העומדת לפני הלוח. במקומם, יש בבית הספר ניצנים שולחנות חדשים שניתן לחבר ולהפריד בקלות, לקבוצות עם מספר משתנה של תלמידים.

בחלק האחורי של הכיתות ניצבת במה מעץ שעליה יכולים הילדים, בעיקר בכיתות א'-ב', לשבת, לקרוא סיפור לבד או לעבוד יחד על משימה שקיבלו.

מותר לקום ולהתנועע במהלך השיעור:

מותר לתלמידים לשבת במהלך השיעור גם על שטיח קטן או על ספה, מתוך מחשבה שלפעמים לא נוח לשבת כל כך הרבה זמן על כיסא.

בפינת הכיתה מוצב "שולחן עמידה", שמיועד לילדים שצריכים קצת להתנועע במהלך השיעור.

בעיצומם של השיעורים תלמידים נכנסים ויוצאים מהכיתה, יושבים וקמים. בניגוד לתפיסה המקובלת, כאן מותר לזוז גם כשהמורה מדבר.

שיעורים יצירתיים:

בשיעור חשבון לדוגמה, עסוקים התלמידים בתכנון והפעלה של שוק, ומדמים מכירת מוצרים זה לזה – להבדיל מפתרון מכני ומונוטוני של תרגילים.

מבחנים בלי ציונים מספריים:

את המבחנים במקצועות הליבה - אנגלית, מתמטיקה, שפה ומדעים - מקבלים התלמידים בבית הספר ניצנים עם הערכות מילוליות, נטולות מושגים כמו "מצוין" או "טעון שיפור" וללא ציונים מספריים: "נמשיך ונתרגל יחד את החומר", "ענית תשובות מלאות", "אלופה" וכו'.

כתוצאה מכך התלמידים לומדים במה שגו: האם הטעויות נבעו ממידע חסר או אולי מכך שלא הבינו את השאלה, לא הצליחו להביע את עצמם או לא בדקו את מה שכתבו.

 גם המורים נדרשים ללמוד מטעויות התלמידים ולתקן בהתאם את ההוראה.

תעודות עם משוב מילולי נרחב שמתגמל יצירתיות ומקום לדברי התלמידים:

בית הספר ויתר גם על התעודות המסורתיות, שהוחלפו בדפים מפורטים שממלאים התלמידים עצמם, בניסיון לענות על שאלות כמו "באילו שיעורים את/ה משתמש/ת בדמיון?", "מהם הכללים שעוזרים לך בבית הספר", "עם מי נוח לך להתייעץ כשקשה לך?", "באיזה תחום היית רוצה להעמיק לאחר שעות הלימודים?" או "כיצד הידע החדש שלמדת ישמש אותך".

חלק נוסף בתעודות שמחלק ניצנים בסוף כל סמסטר הוא משוב ארוך, מפורט עוד יותר, שנותנים המורים לילדים.

לדברי אחת התלמידות בבית הספר, "התעודה הרגילה אומרת שאתה מצוין או גרוע. התעודה שאנחנו מקבלים מסבירה מי את".

משוב כזה מאפשר לבית הספר להעריך ולתגמל יצירתיות, ולא רק את היכולת לשנן בעל פה את החומר למבחן ולשכוח אותו מיד אחריו.

גיוון וגמישות במערכת השעות

במקום רשימה ארוכה של שיעורים פרונטליים בכיתות הלימוד, במקצועות ובתחומים קבועים, תמיד באותו הרכב תלמידים ותמיד עם אותו מורה, בניצנים שוברים מדי פעם את השגרה ומשנים את צוות המורים, מאפשרים להם ללמד תוך שיתוף פעולה וללמד בצוות. בנוסף מונהגים מדי פעם השינויים הבאים:

"בוקר אחר" שנפתח, לבחירת התלמידים, עם משחק בחצר, הצגה בכיתה או קריאה;

שיעורים כפולים שנמשכים שעה וחצי;

כתיבה יצירתית ודיבייט;

זמן מובנה שבו נפגשים מורים ותלמידים;

"יום שובר שגרה" שמוקדש לנושאים שמעבר לתוכנית הלימודים הרגילה, כמו דמוקרטיה או איכות הסביבה.

טקס בהובלת התלמידים

בית הספר הנהיג סדנת כתיבה יצירתית, במסגרתה בחרו התלמידים להציג קטעים אישיים שכתבו בנושא התבגרות: שירים, מערכונים, שאלות, פחדים. הרציונל היה להעניק לילדים הזדמנות להביע את עצמם, לכתוב, לדבר ולהציג את רגשותיהם ומחשבותיהם בטקס סיום השנה. כפי שהסביר אחד המורים, "רצינו לתת לילדים להיות המצוטטים ולא המצטטים".

תפקיד המורה

תפקיד המורה נתפס בעיקר כמנחה של למידה עצמאית ולא כמרצה שמעביר חומר נייח שממילא ניתן למצוא ברשת. לדברי אחת המורות, "המשימה העיקרית שלי היא לנווט בעדינות את התלמידים בכיתה. העבודה שלי מתחילה בבית, בחיפוש וגיבוש משימות שיעודדו אינטראקציה. התלמידים עסוקים עם דפי העבודה והטקסטים, ואני בעיקר עובדת כמנחה. כל הזמן צריך לחפש את הערך המוסף ללמידה, לראות את הדברים שמעבר לידע".

הגישה העקרונית: העמדה למבחן של כל ההרגלים שנתפסים כטבעיים והכרחיים

כשנכנסה לתפקיד, ביקשה המנהלת רויטר לבחון הרגלים וסדירויות שנתפסים כטבעיים: משך השיעור, המיקום שלו, דרכי ההוראה, קיום מבחנים ומתן תעודות, תלבושת אחידה, מדיניות כלפי איחורים, הכנת שיעורי בית, החיוב להביא מחברות וספרים, טקסי סיום השנה ועוד. שום פרוצדורה, פעילות או הרגל לא נתפסו כמוצדקים מעצם העובדה שהם נהוגים זה שנים: הכל הועמד למבחן לגופו של עניין והוחלט לשמר רק את הנהלים והנוהגים שנמצאה להם הצדקה גם במציאות החדשה והמשתנה במהירות.