כשהציבור מטומטם, מי משלם? ומה עדיף: בן גאון או שכנים עם עוד חמש נקודות באיי־קיו?

דמיינו שיכולתם לבחור בין להעלות את מנת המשכל שלכם בעשר נקודות לבין להעלות אותה באותו היקף אצל כל אזרחי המדינה. במה הייתם בוחרים? לכאורה, האפשרות הראשונה אנוכית והשנייה אלטרואיסטית. האומנם?

היכונו להפתעה. מתברר שמנת המשכל של הציבור הרחב משפיעה על גורל היחיד, על חייו של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר מהאינטליגנציה האישית. לפי מדידה חדשה ומרתקת, כל נקודה נוספת ב־IQ הממוצע בחברה מסייעת ליחיד פי שישה ויותר מאשר אותו השיפור במנת המשכל שלו עצמו.

איך זה קורה? לפי ההשערה המעניינת, במנגנון של הדבקה חברתית: בעלי ציוני איי־קיו גבוהים יותר הם בממוצע סובלניים יותר, נוחים לשיתוף פעולה ובעלי זיכרון טוב יותר. התכונות האלה "גולשות" לסביבתם, בדיוק כמו שתוקפנות יכולה להתפשט בחברה.

לגילוי הזה מוקדש הספר "Hive Mind" (ובתרגום חופשי לשמו המלא: "מוח כוורת: איך ה־IQ הלאומי משנה כל כך הרבה יותר מזה שלך") של פרופ' גארט ג'ונס, כלכלן מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון ומי שנחשב לאחד מחלוצי האסכולה הצעירה של נוירו־כלכלה, שמשלבת בין תובנות בכלכלה ופסיכולוגיה לממצאים עדכניים בחקר המוח. ג'ונס טוען שאיי־קיו לאומי ממוצע הוא אחד המשתנים החשובים לגורלן של מדינות, ושגם הבדלים קטנים במנת המשכל הממוצעת בין לאומים יכולים להסביר את אי־השוויון ביניהם.

לטור של פרופ' שיזף רפאלי בעיתון "כלכליסט"

ראו גם:

עלייה בהוצאה הפרטית, ירידה בהוצאה הממשלתית