ייתכן וכיתות מקוונות וגדולות יותר , יהיו כיתות טובות יותר, לקחים ראשונים מהפעלת קורסים מקוונים מרובי לומדים בקנדה ובארה"ב

Parry, Marc. " Online, Bigger Classes May Be Better Classes." Education Digest, Dec 2010, Vol. 76 Issue 4, p19-22, 4p.

המאמר דן בהוראה פתוחה (open teaching), או הוראה של קורסים מקוונים באוניברסיטה הנגישים גם לקהל הרחב. המשתתפים יכולים להשתתף בקורס המקוון דרך דיונים בבלוגים, לוחות להשארת מסרים (message boards) ורשתות חברתיות מקוונות.

הנסיינים אומרים שגיוון משמעו עושר
המאמר מתייחס לקורס מקוון שהעבירו  Stephen Downes ועמיתו - Siemens ב- University of Manitoba בשנת 2008. במסגרת הניסוי, Downes-Siemens אפשרו למשתתפים שאינם תלמידים מן המניין להירשם לקורס המקוון שהעבירו. מעל 2,300 נרשמו לקורס. הם לא קיבלו נקודות זכות על הקורס, אבל גם לא שילמו תמורתו.

הקורס של Downes-Siemens הפך לציון דרך קטן אך הולך וגדל בעידוד לקראת "הוראה פתוחה לכולם" (open teaching"").

התומכים בהוראה הפתוחה לכולם טוענים שהוראה מרחוק (distance education) לעתים קרובות מבודדת את הסטודנטים מאחורי סיסמא מוגנת.

מסתבר כי ניתן על ידי פתיחת המחסומים האלה ליצור חווית למידה רחבה יותר. המרצים, המעבירים את הקורסים המקוונים הנרחבים מפתחים דרכים ללמידה מקוונת שאינה נותנת בהכרח תחושה כמו העתק דיגיטלי של מפגשים פנים אל פנים בכיתה ויוצרת יוצר תחושה חווייתית כמו רשת פתוחה, חברתית, מקושרת של בלוגים, מערכת wiki ו-Twitter. דרך למידה כזו יכולה לחשוף את הסטודנטים והלומדים לרשת רחבה יותר של משתתפים מאשר הם יפגשו בדיון בשיעורים בכיתה עם קבוצה קטנה של סטודנטים.
למרות זאת, חלק מהמרצים המלמדים בקורס הפתוחים לכולם מוצאים שהחשיפה מביאה עמה אתגרים לא קלים . כמו אנשים שנרשמים לקורס ומפריעים. או אובדן הפרטיות שמפריעה לסטודנטים מסוימים.

אולם המושג של למידה מקוונת רחבה עדיין הולך ומתגבש ונעשה שכיח והקורסים המקוונים אפילו הולידו שם חדש: Massive Open Online Course (MOOC).

פתיחות למול שליטה
למרות זאת, עדיין נותרו השאלות הקשות. החל בפרטיות. כיצד המרצים מגנים על הסטודנטים שלהם שחשים לא בנוח לתקשר בכיתה הנמצאת ברשת הפתוחה?

Dave Cormier, שלימד במשותף קורס פתוח לכול בן 700 איש יחד עם Siemens, אומר שהוא הפסיק את ההרשמה לקורס משום שהיה ברור כי מספר אנשים נרשמו לקורס כדי להציף את הסטודנטים בדואר זבל.

נקודת המבט של הסטודנטים
במקום להגביל את הפוסטים לפורום של דיון סגור במערכת כמו Blackboard, הכיתה המקוונת אפשרה לסטודנטים לדון בחופשיות בכל מקום. חלק מהסטודנטים השתמשו ב- Moodle, מערכת ניהול של הקורס בעלת קוד פתוח. סטודנטים אחרים העדיפו להשתמש בבלוגים, ב-Twitter או ב-Ning. בעולם הוירטואלי Second World בנו שני אתרים בשפה הספרדית. חלק מהסטודנטים נפגשו פנים מול פנים.

המנחים כיוונו את הדיון יותר מאשר הכתיבו אותו. מדי יום, המנחים שלחו עלון מידע (newsletter) המדגיש את נקודות המפתח. בעוד 2,300 איש קיבלו את עלון המידע, קבוצה קטנה יותר של כ-150 אנשים, השתתפה בקורס באופן פעיל. רק הסטודנטים מן המניין שהשתתפו בקורס לצורך צבירת נקודות זכות קיבלו ציון על עבודתם.

בנוסף לפתיחת הקורס לכולם היו גם אלמנטים מתסכלים . הסטודנטים המשתמשים הציפו בתחילה את ה- Moodle. לפי אחד מהמאמרים הרבים שהופיעו לאחר הקורס, למעלה מ-1,000 הודעות פורסמו בפורום על-ידי 560 משתתפים.

בנוסף, החוקרים מצאו שתכנון הקורס "אפשר להתנהגות מפריעה ונמשכת בפורומים להמשיך ללא בדיקה. זה גרם לחלק מהמשתתפים להרגיש 'לא בטוחים' בפורומים וגרם להם להימלט לבלוגים".

עתידה של ההוראה הפתוחה לכולם

השאלה היא האם להוראה הפתוחה רבת-המשתמשים יש עתיד מעבר למאמצים המוקדמים שלה. מנחים בהוראה מרחוק (distance educators) שלא הסתכנו עדיין בכך מתעניינים, אבל גם זהירים.

כמו מוסדות רבים, University of California ב-Irvine מפרסמת חומרי למידה מקוונים בחינם לכולם כמו שקופיות של הרצאות וסיליבוסים. אבל Gary W. Matkin, דקאן לימודי המשך (continuing education), אומר שהוא יכול להזמין אנשים מבחוץ להשתתף בקורס מקוון במרחב נפרד בלבד.

לטענתו, זה נובע בחלקו בשל פרטיות הסטודנטים, אבל גם בשל קביעת ההקשר של למידה עבור הסטודנטים שמשלמים עבור הקורס, במובן של מה שהם רואים והאופן שבו הקורס מובנה עבורם.
אם המנחים אינם שולטים בהקשר זהה, הוא אומר, "הם במובן מסוים זונחים את האחריות שלהם כלפי הסטודנטים שלהם".

לגבי הפרטיות, חלק מהמורים שמלמדים בקורסים הפתוחים לכולם כבר מתאימים את הקורסים שלהם כדי שיפנו לצורכי הסטודנטים. Alec V. Couros, ב-Regina, שב- Saskatchewan, החל לשים דגש באופן מפורש יותר על "המרחב הבטוח" (safe space) עבור הסטודנטים שנרשמו לקורס, שמעוניינים בפורום פרטי כדי להעלות שאלות מסוימות. הוא קבע אזורים מוגנים עבור סטודנטים אלה עם כלים כמו Google Groups ו-Moodle. הוא אפשר לסטודנט אחד מן המניין בקורס, שדאג לגבי הפרטיות שלו, להשתתף בקורס בשם בדוי.

פוטנציאל להתנהגות רעה

Downes התיר לסטודנטים שלו ליצור קבוצות פרטיות אם הם רוצים בכך. אבל זו אינה ברירת המחדל. הוא גם טוען שכיתות סגורות מספקות חופש פעולה להתנהגות רעה., כגון: דעות קדומות או התנהגות לא נאותה כלפי נשים.

מעבר לסוגיית הפרטיות, מנחים בהוראה מרחוק (distance educators) שואלים גם באיזו מידה מודל ההוראה הפתוחה לכולם, שהוגבל לרוב לקורסים בטכנולוגיה חינוכית, יהיה ישים לנושאים מסורתיים יותר שעשויים לדרוש יותר הנחיה עבור הסטודנטים.

אבל המכשול הגדול ביותר עשוי להיות הטכנולוגיה. הפופולאריות של כיתות הפתוחות לכולם יהיה תלוי באם חברות תוכנה לניהול הלמידה כמו חברת Blackboard יקלו על פרסום גרסאות פתוחות של קורסים מקוונים, אומר David Wiley , פרופסור חבר ל- instructional psychology and technology ב- Brigham Young וחלוץ ההוראה הפתוחה.

לעת עתה, פרופסורים בארה"ב שמשתמשים ב- Blackboard יצטרכו להסדיר את מאפיין הגישה לאורחים, שבדרך כלל אמור להיות מאושר על-ידי מנהל המערכת ועל-ידי המנחה. מנהלי המערכת יכולים גם להקצות חשבונות למשתמשים אורחים שמאפשרים השתתפות רחבה יותר בדיוני הקורס, במערכת ה-wiki ובבלוגים מבלי לחשוף מידע סודי כגון: ציונים, אומר Greg Ritter, מנהל של ניהול המוצר.
חברת Blackboard שוקלת דרכים להפוך את כניסת המשתמשים האורחים לקלה יותר בעתיד.

אפילו באוניברסיטת מניטובה (University of), האוניברסיטה שמארחת את השיעור של Downes-Siemens, הגבילו עד כה את המודל של השיעור לפרויקט פיילוט בתוכנית תעודה של טכנולוגיות מתפתחות (emerging technologies). ההוראה הפתוחה מתמודדת מול ההיסטוריה של האקדמיה של כיתות פרטיות ובעלות על קניין רוחני, אומרת Lori Wallace, הדקאנית של החינוך המורחב (extended education) . היא טוענת כי כדי שזה יתפשט בצורה רחבה יותר בלמידה מרחוק, זה יצטרך "לערב שינויים משמעותיים בתרבות הלמידה האקדמית".

המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י מיכל זרזבסקי , מידענית ועורכת תוכן במכון מופ"ת