חינוך מיוחד ומושג ה- Neurodiversity

מקור: Special Education and the Concept of Neurodiversity, מתוך אתר New Horizons

ההיסטוריה של חינוך מיוחד בארה"ב עברה תהפוכות דרמטיות. בעיקר בשנות ה-70, בעקבות עלייה בהתערבות המדעית בסוגיות של צרכים מיוחדים וסנגור משמעותי של הורים, בתי ספר ציבוריים עברו גל שינויים בהיבט של מתן שירותים לילדים עם צרכים מיוחדים.
במילניום החדש, נראה כי ילדים המוגדרים כבעלי דרגה מסוימת של הפרעות אוטיזם מאותרים יותר ומקבלים מענה בתוכניות חינוך מיוחד.

ארמסטרונג מתנגד לשליליות המובנית ב"שיח המוגבלויות" שקיים בין מורים, מנהלים, הורים ואנשי בריאות הנפש במהלך חינוך ילדים בעלי צרכים מיוחדים. כיוון שהשיח כולל מילים מפורשות כגון: "מוגבלות", "הפרעה", "לקות", בעיות תפקוד" – הוא מזהה ילדים מסוימים על בסיס מה שהם אינם יכולים לעשות לעומת מה שהם כן מסוגלים לעשות.
המחבר מסכים כמובן שרוב אנשי המקצוע בחינוך המיוחד הם בעלי חשיבה חיובית המבקשים להפיק מתלמידיהם את המרב, אך עם זאת ישנם מחנכים שנאלצים לעבוד במסגרת מערכת המחייבת אותם להתייחס לתלמידיהם כמוגבלים.

"שונות עצבית"- Neurodiversity

לאור הדברים המחבר מקדם תפיסה של אינטליגנציות מרובות ומזמין אליו מחנכים לסדנאות וסמינרים במטרה לחקור את העוצמות, הנכסים, היכולות, והכישרונות של ילדים המוגדרים כבעלי הפרעות מצב-רוח וחרדה, סינדרום Down, אוטיזם והפרעות קשב וריכוז (LD, ADHD).
ארמסטרונג מציע גם תפיסה חדשה המכונה Neurodiversity. זהו מונח שנעשה בו לראשונה שימוש ב-1990 ע"י פעילה אוסטרלית בקהילת האוטיסטים, ג'ודי סינגר (Singer).
כיום המושג זוכה לתפוצה מעבר לקהילת האוטיסטים וכולל קשת רחבה של בעלי מוגבלויות למידה, מוגבלויות רגשיות, התנהגותיות והתפתחותיות.

ההנחה הבסיסית של התפיסה היא כי מערכת עצבית (neurological system) שאינה טיפוסית היא נורמלית בקשת הרחבה של שונות בין בי אדם, בדומה לשונות תרבותית, גזעית, ג'נדריאלית וכיו"ב. המונח אטרקטיבי בעייני המחבר כיוון שהוא כולל בתוכו גם את הקשיים שבעלי שונות עצבית (המכונים בד"כ בעלי מוגבלויות) חווים וחשים, לרבות חוסר סובלנות מצד הסביבה, וגם את הממדים החיוביים של חייהם, מה שבד"כ חסר בשיח על מוגבלויות או נרמז בלבד.

למעשה גישת neurodiversity על מחקרים אחרונים המציעים לראות במוגבלויות כרצף והמשך על  הסקאלה של התנהגות "נורמלית".
המחבר מדגיש כי השימוש במושג לא בא להמעיט מסבלם של בעלי מוגבלויות ולא לתת זווית ראייה "רומנטית" על אופיים השונה/מיוחד. המונח מבקש לתאר את המורכבות והעושר של המוח האנושי. ככל שהמוח נחקר מתברר כי הוא פחות דומה למחשב אלא יותר ליער-גשם (rainforest). המטפורה של "יער-מוח"  ("brainforest") עשויה להיות מתאימה ביותר לתיאור תחום השונות העצבית הנגרמת בתגובת המוח לטראומה - ע"י ניתוב עצבי חדש ויצירת "פגמים" גנטיים – אלה עשויים לטמון בחובם יתרונות לצד חסרונות.

השלכות התפיסה על חינוך מיוחד הן עצומות

לדעת המחבר הן לחינוך המיוחד והן לחינוך רגיל יש הזדמנות "לצאת מהקופסה" ולאמץ תפיסה חדשה לחלוטין בחשיבה על השונות האנושית.
פרספקטיבה של neurodiversity מזמינה מחנכים לעשות שימוש בכלים והשפה של התנועה האקולוגית כמפתח לעזרה עבור ילדים בכיתה. כך לדוגמא הסוגיה של הכללה בחינוך (inclusion): מורה יעדיף בכיתתו "פרח נדיר ומיוחד" או "סחלב מעניין ומוזר" על פני ילד "פגום" או שבור". בהתאם, השימוש במטפורות אקולוגיות מציע גם גישה להוראה, שהרי זנים מיוחדים דורשים סביבות צמיחה ייחודיות...

במודל החדש למעשה אין נורמה אחת. המחנך בעל גישת  neurodiversityיכבד את הילד השונה ויחפש דרך למצוא עבורו את הנישה האקולוגית המתאימה, שבה נכסיו וכישרונותיו ישגשגו ויפרחו וחסרונותיו יומעטו ויוצנעו. גישה כזו מציבה אתגר גדול לבתי הספר הציבוריים שבד"כ אינם ידועים כגמישים ביצירת סביבת לימודים שכזו. מחנך בעל גישת  neurodiversityישאף לחנך אחרים (הורים, מנהלים, קולגות..) לשונות, ולא למוגבלות. ("differences, not disabilities").
ניתן ליישם את הגישה באמצעות תוכניות לימודים הנהוגות לגבי סוגיות גזע ומגדר ויש לכלול בהן: מידע לגבי היכולות של בעלי שונות עצבית, דוגמאות לבעלי שונות עצבית שהגיעו להישגים והצלחה, והנחייה כיצד להיפטר מהשיח הישן של "מוגבלות" (בכדי לנהוג בשפה מדויקת ולא לשם תקינות פוליטית). כמו כן מחנכים שעוסקים במחקר יוכלו לבחון ולזהות את היכולות והאינטליגנציות המרובות שיש לבעלי שונות עצבית, ובכך להתקרב לזרם הפסיכולוגיה עכשווית המכונה "פסיכולוגיה חיובית" (positive psychology).

לרשימת מקורות ראו מאמר מקורי.

-------------------------------------

ד"ר ארמסטרונג חיבר 11 ספרים בנושא של חינוך מיוחד לקויי למידה והפרעות קשב. באתרו הוא מזמין את הקוראים לשתף בחוויותיהם ולהביע דעתם.