חינוך לחיים בעלי משמעות

אבינון, יוסף (2012). חינוך לחיים בעלי משמעות. בתוך ישעיהו תדמור ועמיר פריימן (עורכים), חינוך - מהות ורוח, (עמ' 80-69). תל אביב: מכון מופ"ת.

המאמר מציע שתי תפיסות משלימות לגבי שאלת משמעות החיים. האחת רואה את החיים כתהליך דינמי של התהוות, צמיחה ויצירה. היכולת לגדול ולהשתנות נתפסת כביטוי המובהק של החיים. האדם החי שואף להתחדשות, להשתבחות עצמית ולעצמאות רוחנית. התפיסה השנייה של משמעות החיים קשורה בראשונה ורואה את החיים כתהליך בלתי פוסק של סקרנות, חקירה ופליאה. התכונות המרכזיות של החיים הן התמיהה, התהייה, ההשתוממות והחיפוש, והספקנות נתפסת ככוח המניע של החיים. משתי תפיסות אלה נגזרות שלוש מטרות-על חינוכיות, ואלו הן:

1. חינוך להגשמה עצמית. ביסוד מטרה זו עומד מימוש הפוטנציאל של התלמיד, הכישרונות והיכולות המיוחדים שלו. לצורך כך יש לפתח סוגים שונים של מודעות עצמית, כגון: מודעות תחושתית (מודעות האדם לגופו); מודעות תפיסתית (מודעות האדם לסובב אותו); מודעות הכרתית (יכולת האדם להיות אותנטי); מודעות רגשית (אינטליגנציה רגשית); ומודעות יצירתית (היכולת לחרוג מעבר לנתון המיידי).

2. חינוך לסקרנות. מטרה זו מתמקדת בעידוד התלמיד לשאול שאלות, כאשר נקודת המוצא איננה התשובה אלא הבעיה. תכליתה ללמד את התלמידים לתפקד בתנאים של עמימות וחוסר ודאות. יש לעודד תלמידים לספקנות, ביקורתיות וחיפוש אחר האמת, ולהימנעות מקבלת דבר כמובן מאליו או מתוך הרגל. החינוך נתפס כתהליך בלתי פוסק של התדיינות וחקירה, שבו הלומד הוא היוצר את הידע.

3. חינוך לאוטונומיה אישית. תכליתה של מטרה זו היא לסייע לתלמידים לעמוד ברשות עצמם, לכוון את גורלם ולקבל על עצמם את האחריות על בחירתם. כדי להכריע בין אפשרויות שונות באופן מושכל יש ללמד את העקרונות וקני המידה הנהוגים בתחומים שונים כגון התחום המוסרי, הדתי, האסתטי, העיוני-מדעי והאזרחי-חברתי. חשוב גם שבחירות התלמידים יתבצעו עד כמה שניתן באופן חופשי.

המורה האותנטי מגלם באישיותו ערכים אלה של הגשמה עצמית, סקרנות ואוטונומיה אישית. תכונותיו העיקריות של המורה האותנטי מוצגות להלן:

1. אדם המבקש להיות הוא עצמו ולא כפי שאחרים מצפים או דורשים ממנו שיהיה.

2. מורה שניחן באומץ רוח ובחוסן נפשי, ואשר אינו חושש לחשוף את חולשותיו.

3. מורה הסומך על יכולתם של התלמידים והמעודד שותפות בתהליך ההוראה-למידה.

4. מורה שאינו משווה להוראה אופי רציני מדי והמאפשר במסגרתה משחק ובדיחות הדעת.

5. מורה יצירתי אשר איננו חושש לחרוג ולסטות מהטקסט או מהחומר שהוא נדרש אליו.

6. מורה העושה שימוש בעולם ההתנסויות והחוויות הסובייקטיביות שלו לצורכי השיעור.

7. מורה חברי העומד לצד התלמידים, ושיחסיו עמם בנויים על אמון וכבוד הדדיים.

המאמר מצביע אם כן על חלופה למציאות חינוכית רדודה, על הדרך אשר תוביל את התלמיד לקראת יצירתם של חיים בעלי משמעות.

המאמר סוכם ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת