חדשנות למטרות למידה , למידה למטרות חדשנות
הסיכום תורגם מאנגלית ושוכתב ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת
בעשרות השנים האחרונות הכלכלות של מדינות ה- OECD חוו שינוי מהיר מבסיס תעשייתי מסורתי לחברות מבוססות ידע שבהן למידה, יצירתיות וחדשנות הפכו לערכים מרכזיים. יכולות כאלה חשובות לא רק עבור כלכלה מצליחה, אלא גם עבור מעורבות קהילתית וחברתית, דמוקרטיה וחיים משמעותיים. בו בזמן, רבים מבתי הספר כיום אינם מקנים ידע מעמיק, יצירתיות והבנה; הם אינם מקושרים לידע, לכלכלה ולחברה של המאה ה-21.
הרפלקציה העולה מכך הובילה לפרויקט "סביבות למידה חדשניות" שצמח מתוך פרויקט אחר - "בתי הספר/ההשכלה של המחר". המעבר בין שני מיזמים אלה הוא מבתי ספר/השכלה ללמידה, מחשיבה עתידנית לחדשנות, ולקראת התבססות חזקה יותר בממצאי מחקר על למידה ומדעים הקרובים אליה. מטרה נוספת היא להניע רפלקציה על הפוטנציאל של צורות חדשניות של למידה שביטוין בהעשרת הפרקטיקות והרפורמות המקובלות. ההתמקדות בלמידה ובחדשנות חשובה גם בהסתכלות על אופק עתידי ועל מולטי-דיסציפלינריות. יש צורך בהבנה כוללת יותר של הדרך שבה ניתן לקדם, למדוד ולהעריך חידושים ודינמיקות שבבסיס של הכנסת שינויים.
דו"ח זה, מביא תוצרים מכנס שהתקיים במקסיקו שהוא חלק מהמיזם העוסק בסביבות למידה חדשניות בשיתוף עם OECD- Mexico.
תקציר מנהלים (מורחב)
ספר זה מציג ממצאים מרכזיים ממדעי הלמידה, השופכים אור על התהליכים הקוגניטיביים והחברתיים שבהם ניתן להשתמש כדי לעצב מחדש כיתות כסביבות למידה יעילות. הוא מביא דוגמאות ממשיות ממדינות ה- OECD, מבתי-ספר חלופיים המדגימים דגמים ייחודיים במקסיקו , המבקשים לשבור את התבנית ולהכיר בעקרונות הצצים ועולים מהמחקר במדעי הלמידה. השאלה היא כיצד תובנות אלה עשויות להשפיע על רפורמה חינוכית בתחום הידע ועל חיזוק הלמידה.
הפרק הראשון: כשירויות ליבה וידע שב-OECD שואפים לפתח בקרב התלמידים במאה ה-21: הפרק כולל כשירויות וידע שמדינות ה-OECD שואפות לפתח בקרב התלמידים. הטיעון הוא שהארגון הנוכחי של מערכות הלמידה אינו יכול לספק סביבות אופטימליות המאפשרות רכישה של כשירויות אלה. יש בפרק ניתוח של ארבעה מקורות שעשויים להעשיר את סדר היום של הרפורמה בחינוך: (א) ממצאים ועקרונות שנגזרו ממדעי הלמידה; (ב)חידושים מבוססי-מחקר; (ג) ההתנסויות והלקחים של בתי ספר חלופיים; (ד) מקרים מחדשים בשדה.
מדוע לחפש גישות למידה וסביבות למידה חדשות? - בין המאמצים לשיפור החינוך במדינות ה- OECD ניתן לציין: תוכניות מרכזיות להכשרת מורים, הרחבת הנגישות והשימוש בתוכנה ובחומרה דיגיטלית, שינויים קוריקולריים רחבים והבנייה מחודשת של מערכת שתיתן אוטונומיה רבה יותר לבתי ספר ולקהיליות מקומיות. המטרה שבבסיס כל השינויים הללו היא לתת לתלמידים ידע קוגניטיבי ומטא-קוגניטיבי וכשירויות להתמודד במאה ה-21. הדבר מעלה מיד את ההגדרה של היכולות, הידע והכשירויות שלומדים צריכים לרכוש בבית הספר.
• אחת המסגרות העיוניות של כשירויות מרכזיות הנדרשות כדי לתפקד בחברה המורכבת והתובענית של ימינו, פותחה באמצעות מיזם של הגדרה ובחירה של כשירויות מפתח (2005,OECD DeSeCo). מיזם זה הכליל שלושה אשכולות רחבים המתחלקים לתת קטגוריות:
1) שימוש בכלים אינטראקטיביים: א. היכולת להשתמש בלשון, בסמלים ובטקסט באופן אינטראקטיבי ; ב. היכולת להשתמש בידע ובמידע באופן אינטראקטיבי; ג. היכולת להשתמש בטכנולוגיה באופן אינטראקטיבי.
2) אינטראקציה בקבוצות הטרוגניות: א. היכולת להתייחס באופן נכון לאחרים; ב. היכולת לשתף פעולה; ג. היכולת לנהל ולפתור קונפליקטים.
3) פעולה אוטונומית: א. היכולת לפעול בתוך תמונה גדולה; ב. היכולת ליצור ולנהל תוכניות חיים ומיזמים אישיים; ג. היכולת לעמוד על זכויות, תחומי עניין, מגבלות וצרכים.
• בכיוון דומה הפרלמנט האירופי המליץ על שמונה יכולות ללמידה לאורך החיים: (1) תקשורת בלשון האם; (2) תקשורת בשפות זרות; (3) יכולת מתמטית ויכולת בסיסית במדע ובטכנולוגיה; (4)יכולת דיגיטאלית; (5)ללמוד כיצד ללמוד; (6) יכולות בין אישיות, בין תרבותיות וחברתיות; (7)יזמות; (8) ביטוי תרבותי. יכולות של חשיבה ביקורתית, יצירתיות, נטילת יוזמה, פתרון בעיות, הערכת סיכונים, קבלת החלטות וניהול רגשות נתפשות כבעלות תפקיד בכל 8 הכישורים הנ"ל.
• התוכנית החדשה של ה-OECD להערכה בינלאומית של יכולות מבוגרים הגדירה אף היא "אוריינות" בצורה רחבה כ"העניין, הגישה והיכולת של אנשים להשתמש נכונה בכלים חברתיים-תרבותיים כולל טכנולוגיה דיגיטאלית וכלים לתקשורת, להעריך, לנהל, לשלב ולמדוד מידע, לבנות ידע חדש ולשתף אחרים כדי ליטול חלק פעיל בחברה".
גמישות, יצירתיות, תקשורת עם עמיתים, פתרון בעיות וחשיבה מעמיקה הם במרכז כל הרעיונות הנ"ל. הם מתמקדים לא ברכישה של מערכת כלים ספציפיים הרלוונטית בנקודת זמן מסוימת, אלא בדינמיקה של יכולת ניתוח ולמידה לאורך החיים. כשירויות בסיסיות אלה עוסקות בתרבות, בחברה ובחיברות במשמעותם הרחבה ביותר, והן מעוצבות לא רק ע"י מערכות החינוך ובתי הספר.
עם זאת יהיה זה רלוונטי לדעת כיצד מערכות חינוכיות תורמות בפיתוח כשירויות אלה, ועד כמה הן בעלות יכולת וגמישות להתאים עצמן לעקרונות חדשים ולדינמיקות המאפשרות את רכישתם. אם בתי הספר אינם המקום היחיד שבו רוכשים את הידע ואת מיומנויות המאה ה-21 , חשוב להבין כיצד ניתן ללומדן ומהו מקום בית הספר בכך.
מה מעריכים/מודדים במבחני PISA- ? - "טיעון" PISA לשינוי מערכות בתי הספר הוא שבתי הספר, גם במונחים שלהם עצמם, אינם מצליחים. (למשל, רק בחמש ממדינות הארגון - קנדה, פינלנד, אירלנד, קוריאה וניו-זילנד - מגיעים שני שלישים של הצעירים לרמה 3 בקריאה =רמה שעניינה הבנה ופרשנות של טקסטים ברמת מורכבות בינונית).
• ההערכות של PISA מבוססות על מודל דינמי שבו מוערכים ידע וכישורים חדשים, החיוניים להסתגלות מוצלחת לעולם משתנה והנדרשים באופן מתמיד לאורך החיים, ולא - הישגים במונחים של תוכניות לימודים ספציפיות. הדגש הוא על קריאה, מתמטיקה ואוריינות מדעית, וכן יכולות בין-קוריקולריות ובהן טכנולוגיה(ICT) ויכולות של פתרון בעיות. מה שנבחן ומוערך הם: שליטה בתהליכים, הבנה של מושגים ויכולת לפעול במצבים שונים בכל תחום ולא – בעלות על ידע ספציפי.
בחינת תוצאות של PISA מראה שתלמידים רבים מידי לא מקבלים הכנה טובה לחברת הידע במונחים של אוריינות מסוגים שונים ויכולות של פתרון-בעיות.
גישות שונות לעיצוב סביבות לימודיות מחדש :
1) מחקר וזיהוי של "עקרונות למידה" על הדרך בה אנשים לומדים והתהליכים השונים המשתמעים מכך(פרק 2 בדוח זה).
2) בחינת פילוסופיות ומעשה של הסדרי למידה שונים –"חינוך אלטרנטיבי"(פרק 3 בדוח זה).
3) בחינת חידושים כדי לזהות יוזמות חינוכיות וסביבות למידה בשדה והבנה של הדינמיקות, ההצלחות והקשיים שלהן.
4) לקחים מ"חינוך אלטרנטיבי"(פרק 4 בדו"ח זה).
הפרק השני: ( ייעול optimizing) הלמידה – הפרק מציג את שדה מדעי הלמידה, וכמה ממצאים מחקריים מרכזיים מן השנים האחרונות. הוא מסביר שבעוד שהדגם המצוי של למידה בבית הספר תוכנן להכין תלמידים לעידן התעשייתי, השינוי הגלובלי לכלכלת הידע ידרוש חשיבה מחודשת של הדבר כדי להיענות לצרכים מתפתחים. מוצגים מספר ממצאים מרכזיים של מדעי הלמידה והדרך שבה הם מתקשרים לצרכים של כלכלת הידע.
נקודת המוצא היא השינוי הנעשה מזה זמן במדינות ה-OECD לכיוון של ידע המדגיש יצירתיות, חדשנות ומקוריות. חוקרי למידה הראו שבתי ספר רבים מדי אינם מלמדים ידע בצורה מעמיקה. חוקרי קוגניציה חקרו כיצד ילדים לומדים חומר בצורה טובה יותר ויכולים להכלילו להיקף רחב של הקשרים. מדעי הלמידה נתפשים כמספקים את הבסיס לטיעון שבתי ספר בדגם הסטנדרטי אינם מקושרים היטב לכלכלת הידע.
עובדים משכילים זקוקים כיום להבנה קונצפטואלית של מושגים מורכבים, וליכולת להשתמש בהם. הם זקוקים ליכולת ביקורתית כדי להעריך מה שהם קוראים, עליהם להיות בעלי יכולת התבטאות בהירה מילולית ובכתיבה, ולהבין חשיבה מדעים ומתמטית. עובדים כאלה צריכים ללמוד ידע אינטגרטיבי ושימושי, ולא עובדות מקוטעות ונטולות הקשר. עליהם להיות מסוגלים ליטול אחריות על למידתם הם באופן מתמיד לאורך החיים.
על סביבות הלמידה היעילות ביותר לכלול את המאפיינים הבאים: (1) למידה מותאמת אישית customized ) ): כל תלמיד מקבל התנסויות לימודיות המתאימות לו; (2) נגישות למקורות ידע מגוונים: לומדים יכולים לרכוש ידע בכל עת שהם זקוקים לו ממקורות מגוונים: ספרים, אתרים ומומחים מסביב לעולם;(3) למידה קבוצתית שיתופית: תלמידים לומדים יחד על מיזמים אותנטיים וממוקדי-חקר; (4) הערכה המחזקת הבנה מעמיקה יותר: על המבחנים להעריך את ההבנה הקונצפטואלית המעמיקה של התלמידים, את המידה שבה הידע שלהם מוכלל, קוהרנטי והקשרי.
"הדגם הסטנדרטי" של בתי ספר קשור בקשר חלש לכל הנ"ל. בעוד חלקם ניתנים ליישום בדגם הסטנדרטי(למשל, למידה שיתופית), אחרים דורשים מאמצים גדולים יותר (למשל, למידה מותאמת אישית).
הפרק השלישי: חידושים מבוססי-מחקר וגישות חלופיות – הפרק מתמקד בהגדרה ובחקר התחום של חידושים חינוכיים מבוססי- מחקר. הכותבים מביאים סקירה של כמה גישות חדשות של חידושים כאלה ומציעים חמישה ממדים להשוואה של גישות חינוכיות אחרות לגישה שלהם לבניית ידע.
חידושים בתחום המחקר מהווים את מרכז הפרק. מדובר בחידושים המאפשרים למחנכים החושבים על העתיד ומזהים בחידושים הבטחה לזינוק איכותי אל מעבר לתוצרים הקיימים היום, לסייע למערכות חינוך לאמצם. ההתמקדות בתוצאות (fruitfulness) שונה מגישות המבוססות על הערכת מידת הקשר בין משתנים( size effect). היא גם נוגדת מחקר בסיסי המכוון להבנה של תופעה/בעיה וגם – מחקר המכוון לקבלת החלטות, לזיהוי "הפרקטיקות הטובות ביותר" שיכוונו החלטות מדיניות.
"מחקר מותאם"(design research) מטרתו ליצור ולשפר חידושים, כשכל התקדמות בולטת פותחת אפשרויות חדשות להתקדמות עתידית. חידושים מבוססי-מחקר במדעי הלמידה התוו כמה נתיבי פעולה פדגוגיים, השייכים למשפחה הרחבה של גישות חברתיות-קונסטרוקטיביסטיות. ניתן להצביע על חמישה ממדים של דרכי פעולה חינוכיות המסתמנים בהקשר של החידושים הללו:
• מידת ההכוונה, ההדרכה (directedness): ממד זה משתרע מהדרכה ישירה קיצונית ועד חקר שיתופי שבו תלמידים עובדים יחד לקראת הבנה של משהו. ניתן לדבר כאן, בין היתר על מושגים כמו: למידה בהכוונה עצמית((self-directed, self-oriented למידה שיתופית וגילוי עצמי.
• רעיונות לעומת פעילויות: המאמץ לפיתוח רעיון אינו משביע רצון בתחומים רבים. הכנסת תלמידים לתהליך זה הוא בין אחת התרומות החשובות ביותר של בתי ספר בעידן הידע.
• דגש על הפרט לעומת הקהילייה: צורות פרוגרסיביות של חינוך מדגישות את מקומו של הפרט בהם. עם זאת ההכרה של חשיבות הדיאלוג בתהליך החינוכי הולכת וגדלה. טיפוח הדיאלוג והפיכתו למשמעותי מוביל ליצירת קהילייה.
• תכנון מובנה לעומת אמונות: תכנון עוסק בשימושיות, בהולמות ובפוטנציאל ההתפתחות של רעיונות ועשוי לעמוד בניגוד לאמונות נורמטיביות. גישות שונות ללמידה מערבבות את שני היסודות הללו בהרכבים שונים – שניהם חשובים.
• אקומודציה לעומת אילוצים חיצוניים: כשחידושים ממומשים במעשה, יש להתפשר, דבר שיש בצידו, כידוע, מחירים, ובהם פגיעה ביעילות, בבהירות וביושרה.
הפרק הרביעי: לקחים מחינוך/מהשכלה(schooling) חלופי/ת - הפרק דן במושג החינוך האלטרנטיבי על צורותיו השונות. הכותבת דנה בהקשר((context, בהיסטוריה ובהתפתחות של כמה צורות חלופיות של חינוך בהן נעשה שימוש בעולם. בנוסף היא חוקרת את הרעיונות של תרבות הלמידה בכל חלופה: תפישת הלומד, מימוש סביבות הלמידה, תפקיד המורים, תוכנית הלימודים ותרבות ההערכה. הפרק גם קורא להערכה מחודשת של דגמים אלטרנטיביים של חינוך לאור מה שמדעי החינוך מגלים על תהליכים קוגניטיביים וחברתיים המובילים ללמידה יעילה.
הפרק סוקר חינוך חלופי ונותן כמה דוגמאות מהקיים היום בשילוב דוגמאות. אמנם זוהי עשייה מקוטעת אך יש כמה מאפייני-ליבה משותפים לכל הפעילויות או התוכניות הללו :
• הלומד: רוב הדגמים החלופיים תופשים למידה ומארגנים אותה כתהליך פעיל המבוסס על הצרכים ותחומי העניין של תלמידים שונים. סביבת הלמידה: מבנה הכיתה המסורתי שונה לכיוון של העמדת הלומד במרכז, כדי לתת היקף רחב של משאבי למידה ולאפשר למידה אישית ולמידה קבוצתית. הדגמים הללות משתמשים ב"קהילה" כהרחבה של "כיתה". המורים: תפקיד המורה נע ממאמן למארגן ולמנהל של למידה מותאמת בסביבות למידה ניסוייות.
• תוכניות לימודים ולמידת תוכן – ברוב בתי הספר החלופיים יש חופש רב בתכנון תוכניות הלימודים. מאפיין בולט הוא המטרה לקיים תוכנית אינטגרטיבית שאינה מפרידה בקפדנות בין תחומי דעת מסורתיים אלא מדגישה את האינטראקציות בין הדיסציפלינות. הערכה: בבתי הספר החלופיים שוררת ההכרה שילדים כמבוגרים לומדים כאשר הם מעוניינים וכשיש להם מוטיבציה, דבר המעצב את הצורה, התיפקוד והתרבות של ההערכה. בין כלי ההערכה ניתן למצוא: דווחים על למידה, יומני למידה ותלקיטים שבהם הלומדים מתעדים וחושבים רפלקטיבית על למידתם.
הפרק החמישי: פדגוגיות דמוקרטיות, תוכניות לימודים והוראה – הפרק חוקר צורות חדשות של למידה והראה – חלופות פדגוגיות המחויבות להצבת אתגרים בפני מסורות בית ספריות מקובלות. הרעיון הוא ששינוי של פדגוגיות אלה עשוי להרחיב את האפשרויות של חקר של פיתוח אישי, קהילתי וחברתי.
הטיעון המועלה הוא שאיננו רשאים לבזבז עושר של ידע המסתתר בכמות עצומה של יוזמות אנונימיות. "יוזמות מקומיות", לדעת כותבת הפרק, חיוניות כדי לגלות צורות ודינמיקות חדשות של הוראה ולמידה שיובילו לחידוש ולריענון של הפרקטיקות הפדגוגיות המסורתיות. לדעת הכותבת הדבר יכול או צריך להוביל לשינוי רדיקלי ולא הדרגתי סביב שלוש אוריינטציות עיקריות:
• פדגוגיות מצביות - הכוונה לפדגוגיות אסטרטגיות, רב-כיווניות ומשחררות, המנצלות את היתרונות של התנסויות חינוכיות בסיסיות ומחויבויות מקומיות. הוראה מצבית מבקשת לקדם פרקטיקות אותנטיות, כלומר משמעותיות ביחס לתרבות או לקהילייה מסוימת.
• צדק קוריקולרי – עוסק במיתון ההשפעות והחזרות של העדר שוויוניות חברתית-כלכלית ותרבותית. תוכנית למידה משותפת/דומה נדרשת כדי שתגביר את הנגישות של המקופחים והלא- מקופחים להתנסויות ולידע החיוניים ליצירת שוויון הזדמנויות והשתתפות, ושלרוב מתעלמים מהם.
• הוראה ולמידה דמוקרטיות - הכוונה ליצירה של מבנים ותהליכים דמוקרטיים בתוך בתי הספר, יחד עם תוכנית לימודים דמוקרטית. לדמוקרטיה בבית ספר יש קשר לפעילות קהילתית בכך שבית הספר צריך להיות חלק מהעשייה התרבותית שבה התלמידים ומשפחותיהם חיים.
המדינה צריכה לעודד, באמצעות מנגנונים ומבנים שונים, השתתפות של מתווכים תרבותיים כמו שכנים, משפחות, איגודי מורים, ארגוני מתנדבים ואחרים בבניית הקהילייה כולה יחד עם בית הספר.
הפרק השישי: המבנה של סביבות למידה" לקחים ממחקר מקסיקני - הפרק מביא סקירה של התפוקות המרכזיות של הניתוח שנעשה במהלך השלב של עבודת ה- CERI *על סביבות למידה מחדשות. תמות מרכזיות מוצגות, עם התייחסות לרעיונות יסוד ולמחקר על חידושים, שנאספו מארבעה חקרי מקרה שהתבצעו במקסיקו. הנספח של המסמך המלא כולל תקציר של המחקר וארבעה המקרים.
*CERI – Center for Educational Research and Innovation
הפרק השביעי: מה גורם לחידושים חינוכיים "לעבוד" בשדה? – פרק זה מתווה דרכים שבהן ניתן לבחון חידשום כתהליכים ניהוליים, ומהם הקשרים ההדדיים בין הגורמים השונים המעורבים. הפרק מגדיר שלוש מערכות של תהליכי חידוש ומאפיינים של תהליכים חדשנות בחינוך. הגדרות אלה יוצרות מסגרת תיאורטית שבאמצעות התנסויות השדה החדשניות שבוצעו במקסיקו מנותחות.
חידוש הוא תהליך ניהולי שמטרתו להיענות לצרכים או לבעיות מעשיות. ניתן להתייחס לשלוש מערכות מרכזיות של תהליכים:
• דגם ההתערבות – מתייחס לתוכן ולהיקף של השינויים המוצעים, למבנה ולהקשר של ההתערבות, להתפתחות המצופה, לגודל אוכלוסיית היעד ולשאלה אם המקור מקומי או רחב יותר. בעוד שחידושים ברמת המיקרו עשויים להיות בעלי "רלבנטיות מוגבלת", באורח פרדוקסלי, הם הקבועים ובעלי ההשפעה העמוקה ביותר.
• סוכני שינוי והתהליכים הפוליטיים הקשורים למאמציהם – ההתפתחות של חידוש נקבעת ע"י אינטראקציה חברתית של קבוצה באמצעות כמה שלבים עוקבים: מודעות, ביטוי, עניין, ניסוי והערכה, תקופת ניסיון ואימוץ. צריך להגדיר את סוכני החידוש על פי זהותם, תחומי העניין שלהם, הרעיונות, הבריתות, ההצעות והמצע לפעולה, יכולות המשא והמתן ויכולות הניצול של הזדמנויות פוליטיות וחינוכיות. חשובה גם היכולת שלהם להתוות מרחבי פעולה של המשתתפים וניהול של פתרון קונפליקטים.
• ההקשר התרבותי, המוסדי והחינוכי – שינוי פרקטיקות ששורשיהן ההיסטוריים והתרבותיים עמוקים הוא תמיד פרובלמטי- ככל שהדגשים והיסודות הפילוסופיים והפסיכו-פדגוגיים ברורים יותר, כך מתחזקת האפשרות שהשינויים יתקבלו. הכשרה מועטה היא חולשה נפוצה במיזמי הכנסת שינוי, שלפעמים מגיעים רק לכדי מתן מידע על השינויים המצופים. דיאלוג פתוח ומתמיד בין מורים, תלמידים ומומחים עשוי ליצור את האנרגיה והיצירתיות הדרושים כדי לחדש, ולחזק עמדות של שינוי, השתתפות יצירתית ונכונות לחשוף פרקטיקות קיימות לניתוח ביקורתי.
כל אלה נדונים בהרחבה בפרק.
הפרק השמיני: דינמיקת החידוש- מדוע היא שורדת ומה מפעיל אותה? – הפרק בוחן את הדינמיקות השונות של תהליכי חידש ושינוי. הטענה היא שבאמצעות בחינה של מאמצים ממשיים ניתן להצליח בהפעלת פרוצדורות חדשניות. למטרה זו הפרק מגדיר ארבעה שלבים של חידוש בהקשר של טרנספורמציה של חינוך, המלווים בדוגמאות מהמקרה המקסיקאי.
הטיעון הוא שהגישה הבסיסית לרפורמה חינוכית ב-OECD סובבת סביב אותה פרדיגמה ממשלתית וסביב השלטנות המתמשכת של ביורוקרטיות ציבוריות. בירוקרטיה שורדת בזכות היותה נוקשה, מבוססת על חוקים וממוקדת בעצמה. בעוד שיכולת התחדשות ושרידות חינוכית מצויות בגמישות ובמתן אפשרות לתהליך מסודר וצומח של הסתגלות בתוך מבנים ארגוניים.
מבנים ארגוניים אלה עשויים להיות פונקציונליים אך הם גם עלולים להגביל הזדמנויות למידה. הם מגבילים את היקף החקר, האינטראקציות וזרימת המידע בהוראה ובלמידה ואת ההעברה של חידושים. זאת כתוצאה מקיומן של יחידות ארגוניות מקוטעות, המבודדות מתחרות ומתמריצי שוק. בית הספר ומוריו נוטים אף הם להסתייג מחידושים מפאת הסיכונים מן הצורך להיענות לדורות הצעירים מצד אחד ולהמשיך למלא את תפקיד החיברות שהחברה מצפה מהחינוך לקיים מצד שני.
על האסטרטגיות החדשות של הכנסת רפורמות לשיפור לרתום מערכות ביורוקרטיות שולטות לשאיפה המתמדת להשגת תוצרי למידה משופרים. למערכות פתוחות יש הפוטנציאל הגדול ביותר לרפורמה של שיטת חינוך. שיתוף במקורות למידה ותכנון של סביבות למידה באמצעות מערכי שיתוף פתוחים הם כיוונים מתפתחים כיום, וכדי לארגנם ולהרחיבם יש צורך בתיאום ובפיתוח, עם חוקי תכנון ברורים ומערכת היררכית של קבלת החלטות וניסויים קפדניים.
ארבעה השלבים המסבירים את הדינמיקה של חידושים הם:
1) התהליך הקודם להכנסת החידוש: התהוות. תת-קטגוריות: לחצים קיימים, פערים הדורשים חידוש (או חלון ההזדמנויות), פיתוח של ההצעה, הכרה ושיתוף.
2) השלב הראשוני או הצעדים הראשונים: כניסה לתנועה. תת-קטגוריות: ההיתכנות הפוליטית-תרבותית, היתכנות הידע: ממדים מדעיים-מקצועיים והממד הארגוני-ניהולי, היתכנות ממשית ומקורות קיימים.
3) קשר של הדדיות עם מערכות החינוך הקלסיות, שלב המחייב משא ומתן עם המציאות: פיתוח והתפתחות, תת-קטגוריות: תפקיד הרקע והקשר כללי, מסלול פעולה אפשרי, תהליך של ייצוב וגיבוש – אוירה הולמת וגמישות בפיתוח.
4) אתגרי הישרדות: השפעות ואישוש. תת-קטגוריות: הפונקציונליות של החידוש, הדרכים הפתוחות (תמיכה ואישוש): היענות לשינויי הקשר ((contextומניעת שגרה חד-צדדית, תגובה ללחצים של התמסדות, אתגר ההרחבה / הרפליקציה של החידוש.
הפרק התשיעי: למידה פתוחה- דגם שיטתי לחדשנות בחינוך: הפרק מציג את הרעיון של גישה שיטתית לחידוש: גישה המונעת ע"י דרישה של הלומדים ושל המממנים למידה. הכותב מפרט את הדרך שבה ניתן לשלב פרקטיקות חדשניות במערכות בהיקף קטן ואחר כך ניתן להפיצן כך שישפיעו על הממשל, דבר העשוי להוביל לרפורמה בהיקפים רחבים יותר. בפרק מובאות דוגמאות שבהן ננקטה גישה זו לחידושים.