התמודדות של מרצים במכללה עם תמורות ושינויים כפי שהיא נבנית במטלה של הפקת מטפורות

קופפרברג, ע' ורוסו-צימט, ג' (2014). פרק 4: התמודדות של מרצים במכללה עם תמורות ושינויים כפי שהיא נבנית במטלה של הפקת מטפורות. בתוך ח' עזר (עורכת), מבעד לעדשת הזהות המקצועית: מחקר שיתופי רב-שיטות כגישה להבנת הזהות של מכשירי מורים (עמ' 86-73). תל-אביב: מכון מופ"ת.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

המחקר הנוכחי דן בשתי שאלות פתוחות שהופיעו בסוף שאלון כמותי שנשלח לחברי הסגל במכללה בדואר אלקטרוני: (1) אילו היית צריך לבחור במטפורה (תופעת טבע, צבע, חפץ או כל דימוי אחר) לתאר את מה שעובר היום על המכללה מבחינה ארגונית ואקדמית, מה היית בוחר ומדוע? (2) אילו היית צריך לבחור במטפורה (תופעת טבע, צבע, חפץ או כל דימוי אחר) לתאר את מי שאתה היום בהכשרת מורים, מה היית בוחר, ומדוע?

המחקר משלב ניתוח איכותני וכמותי, ומתמקד בזיהוי, בתיאור ובפירוש ההתמודדות של חברי הסגל, כפי שהיא באה לידי ביטוי במטלות הפקת המטפורות בהקשר של עבודתם במכללה. מבין 58 המגיבים שהשיבו על השאלונים, 42 (72%) הפיקו מטפורות ("מפיקי מטפורות") והשאר נמנעו מהפקת מטפורה ("הנמנעים"). מבין מפיקי המטפורות, 32 הפיקו מטפורה והסבירו אותה (76%) ("מפיקים מלאים"), ואילו 10 (24%) הפיקו מטפורות מבלי להסבירן ("מפיקים חלקיים").

כשבחנו את התשובות של המפיקים המלאים נוכחו החוקרות שאפשר למיין את חברי הסגל לקבוצות על פי ההמשגה של המכללה בחייהם המקצועיים (התשובות לשאלה הראשונה) ועל פי ההתמודדות שלהם בהקשר המכללתי (התשובות לשאלה השנייה). בתשובות לשאלה הראשונה נמצאו ארבע קבוצות:

1. מגיבים שהמשיגו את המכללה כמקום מאפשר בטוח וחדשני (24%), למשל, "עץ צומח. כלומר, יש כבר שורשים, אבל עדיין ממשיך לצמוח ולהראות את הפריחה היפה".

2. מגיבים שהמשיגו את המכללה כמקום מאפשר רק במידה מועטה (24%), למשל, "רעידת אדמה קלה. על פניו יש תהפוכות ושינויים, אולם אנשים נשארים ורק המרצים/מד"פים החדשים לא מקבלים את הזכויות האמיתיות המגיעות להם".

3. מגיבים שהמשיגו את המכללה כמקום שאינו מאפשר, לא בטוח, לא קוהרנטי ולא תומך (24%), למשל, "תנועת עננים בשמיים שמוקרנת בתנועה מהירה ובקצב מואץ (לא טבעי), כי זה תהליך של שינוי מהיר, דינמי, לא צפוי ולא ברור שיוצר תחושות של כאוס וכעס".

4. מגיבים שהמשיגו את המכללה כמקום שנהרס (28%), למשל, "קוביות זכוכית צבעונית המונחות על החול בתשומת לב בידי אנשים שונים במשך מאה שנה ויוצרות מבנה ייחודי, עדין ושביר בעל אופי משלו, שייעלם בקרוב תחת הדחפורים שיחפרו באופן חוקי עשרה טונות מהחול לצורכי בניית רבי-קומות נוצצים". וכן: "צונאמי מתמשך ועקבי בתחום הערכי".

המגיבים נחלקו, אם כן, לארבע קבוצות שוות מבחינת ההתייחסות למכללה. שתי הקבוצות הראשונות (48%) המשיגו את המכללה כהקשר המאפשר התפתחות מקצועית – במידה רבה (הקבוצה הראשונה) ובמידה מסוימת (הקבוצה השנייה); ואילו הקבוצות השלישית והרביעית (52%) ראו במכללה מקום שאינו בטוח (הקבוצה השלישית) ואפילו שמסוכן להיות בו (הקבוצה הרביעית). במילים אחרות, לא הייתה תמימות דעים בין הנשאלים בנוגע למכללה שהם עובדים בה.

גם ההמשגה של ההתמודדות של הנשאלים לא הייתה חד משמעית, ונשמעו שני קולות בתגובה לשאלה השנייה. בקבוצה הראשונה (51%) היו מגיבים שהמשיגו את ההתמודדות שלהם באופן חיובי כהתמודדות מבנה, המאפשרת למרואיין להיות פעיל. דוגמאות: "ארכיטקט. אני מתכננת [...] אולם לא תמיד הדברים המתוכננים יוצאים אל הפועל, ויש שינויים, וחשוב שגם תהיה גמישות כדי לאפשר שינויים. זה מצריך תכנון מחודש כל הזמן [...] ולכן זה מאתגר, מהנה, וגם מוסיף עניין לתחום"; "דג במים. מכירה היטב את התחום, שוחה בו, מרגישה בו נוח".

בקבוצה השנייה (49%) היו מגיבים שהרגישו שקשה להם להתמודד או שבחרו להעביר את האחריות להתמודדות שלהם למכללה, למשל, "הילד שמכניס אצבע למנוע את הצפת הסכר. אני מרגישה שהרמה האקדמית יורדת, עקב התחשבות יתר בנוחות הסטודנטים. זה מביא לזילות ברמת הדרישות מהם, וקשה לי להצטרף לכך"; " שיח המנסה לגדול ולהיות עץ, אבל אין השקיה, אין דישון ואין טיפוח".

המלצתן של החוקרות היא לחשוב כיצד ניתן להגיע אל כל אנשי הסגל כדי לעודד התפתחות מקצועית ולשפר את שביעות הרצון של כל חברי הסגל האקדמי. המחקר מעלה שאלות שמעצבי מדיניות המכללה יכולים לדון בהן: כיצד לזמן מרחב לקידום ולשיתוף ביזמות וליצור מעורבות גדולה יותר בתהליך השינוי? כיצד ליצור סביבה אקולוגית המבנה יחסים בין-אישיים? כיצד לעודד יותר התנסויות אקדמיות? כיצד ליצור קשר הדוק יותר בין הצוות המנהל לבין הצוות האקדמי?