הקניית המיומנות לדיבור בציבור: מחקר אורך לבחינת יעילות השימוש בתכנית 'דקת הצגה'

ד”ר אורי שטרנברג מרצה בפקולטה לניהול של המרכז האקדמי לב ובמרכזים לפיתוח סגלי הוראה במשרד החינוך

מיומנות הדיבור בציבור הינה בעלת חשיבות רבה, עד כדי תפיסה כי היא זהה בחשיבותה למיומנויות יסוד אחרות כגון קריאה וכתיבה. המיומנות כוללת בתוכה מגוון מרכיבים הנוגעים: לארגון המסר המועבר, בדגש על שמירת רציפות התוכן, לרטוריקה ולשימוש מיטבי בשפת הגוף בעת העמידה מול קהל, וכן מרכיבים הנוגעים ליכולת להתאים את הדיבור להקשר, לזמן המוקצב ולקהל היעד. מיומנות זו, על שלל מרכיביה, ניתנת לרכישה, חיזוק ופיתוח על ידי תהליכי הקנייה ותרגול. עם זה, להבדיל ממיומנות אחרות, מיומנות הדיבור בציבור לרוב אינה מוקנית באופן מובנה, אם מתוך תפיסות מוטעות כאילו ומדובר במיומנות הנרכשת מעצמה או מתפתחת באופן טבעי ואם בעקבות קשיים בנראות ובמדידה של מיומנות זו במסגרת החינוך הפורמאלי.

במחקר זה ביקשנו לבחון את האפשרות להביא לשיפור ברמת מיומנות הדיבור בציבור וכן את מידת יציבותו של השיפור לאורך זמן, כל זאת תוך הקניית המיומנות ותרגולה במסגרת מערכת החינוך הפורמאלית הרגילה, ללא שימוש במשאבים מיוחדים ועל ידי מורה שאינו מומחה לתחום הדיבור בציבור.

מהלך המחקר החל בבניית תכנית הוראה להקניה ותרגול של מיומנות הדיבור בציבור, הכוללת 30 שיעורים (ממוצע של שיעור בשבוע). כמחצית מהשיעורים עושים שימוש בתכנים של תחומי דעת שונים הנלמדים בכל מקרה והשיעור מהווה תרגול נוסף לתכני אותו תחום דעת, כך שבפועל התכנית דורשת הקצאת שעות בהיקף ממוצע של שיעור בשבועיים. התכנית נשענה על עקרונות הבנייה (קונסטרוקטיביזם) מהתכנים הנלמדים במסגרת הוראת כתיבה בשיעורי שפה עברית לעבר מרכיבי ארגון המסר במיומנות הדיבור בציבור. יש לציין כי תכנית הלימודים בחינוך לשוני כוללת נושא זה כאחד מיעדיה (תשס"ג, יעד 1 – דיבור).

התכנית נבנתה כך שבכל פעם התלמידים נחשפו למרכיב בודד של המיומנות לדיבור בציבור, העמיקו בו ותרגלו אותו בנפרד, ולאחר מכן צירפו אותו ליתר המרכיבים שרכשו קודם לכן. כך, במהלך התכנית נבנתה והתפתחה המיומנות, תוך העלאה הדרגתית של מורכבות השימוש במיומנות הנדרשת מהתלמיד.

התכנית כללה תרגולים רבים של דיבור בציבור, מרביתם בהיקף דקה בודדת, אשר נעשו בפני קהלים בהיקפים שונים: מזוג ועד למליאת הכיתה. לאחר כל תרגול נדרש התלמיד שדיבר לבצע רפלקציה וכן קיבל משוב מהעמיתים ו/או המורה. התכנית הותאמה להעברה בכיתות ו' וזכתה לכינוי 'דקת הצגה', המציין את משך הדיבור המוקצב להצגת נושא.

התכנית הועברה פעמיים, בכל פעם בכיתה ו' אחת. בשנת הלימודים תשס"ט (2008-2009) התכנית הועברה לכיתה בת 31 תלמידים ובשנת הלימודים תשע"ד (2013-2014) הועברה לכיתה בת 32 תלמידים. במהלך העברת התכנית נעשה שימוש בסקרים וראיונות עומק לבחינת מידת הביטחון העצמי של התלמידים בדיבור בציבור ותחושותיהם לגבי המידה בה המסר הועבר בצורה אפקטיבית. כמו כן, נבחנו הערכות אובייקטיביות לקביעת מידת השיפור בשימוש במיומנות הדיבור בציבור. כיתות מקבילות שימשו כקבוצת ביקורת וכללו בהתאמה 30 ו-27 תלמידים.

עם סיום העברת התכנית בוצעו ראיונות עומק דו-שנתיים עם מדגם מקרי מהתלמידים שהשתתפו בתכנית. סה"כ התקיימו 29 ראיונות עומק חוזרים ב-4 מועדים שונים לאורך השנים וכן 28 ראיונות עומק לנדגמים ששימשו כקבוצת ביקורת. בנוסף, לאור ממצאי הביניים, נדרש גיבוש של קבוצת ביקורת נוספת לראיונות המבוצעים לבוגרי התכנית עם הגעתם לגיל תיכון, כדי לבדל תלמידים שעברו תהליכי הכשרה כמדריכים צעירים בתנועת נוער. קבוצת הביקורת של המדריכים הצעירים כללה 15 משתתפים, אשר נדגמו ב-2 מועדים שונים. כמו כן, בוצעו ב-2 מועדים ראיונות עומק עם 5 מורים, אשר מכירים תלמידים שהשתתפו בתכנית וכאלו שלא. כלל הנתונים שנאספו קוטלגו ונותחו באמצעים איכותניים וכמותיים.

הממצאים מצביעים על כך כי בוגרי התכנית הראו שיפור משמעותי ברמת המיומנות לדיבור בציבור החל משלבים מוקדמים של התכנית. השיפור נמשך בעקביות עד לסיום התכנית 'דקת הצגה' והביא לפער משמעותי ברמת המיומנות אל מול קבוצת הביקורת.

במעקב לאורך השנים נמצאה מידה רבה של יציבות ברמת מיומנות הדיבור בציבור הן אצל קבוצת המחקר והן בקרב קבוצת הביקורת, כך שהפער ברמת המיומנות נשמר גם הוא. בהשוואה לקבוצת הביקורת, נמצא רק משתנה אחד אשר מגשר על הפער במיומנות הדיבור בציבור והוא הכשרה כמדריכים צעירים במסגרת תנועת נוער. במקרה זה רמת המיומנות שנמצאה הייתה דומה לזו של בוגרי התכנית 'דקת הצגה'. משתנים אחרים, כגון: גיל, התנסויות בדיבור בציבור, פעילות חברתית ועוד, לא הראו שיפור משמעותי ברמת מיומנות הדיבור בציבור ולא גישרו על הפער במיומנות לעומת בוגרי התכנית. יש לציין כי במסגרת המחקר לא נכללו תלמידים המשתתפים בתכניות אחרות העוסקות בתחום הדיבור בציבור.

ממצא מעניין נוסף עסק במידת המודעות העצמית בתחום הדיבור בציבור, אשר נמצאה יציבה יחסית לאורך השנים בקרב בוגרי התכנית 'דקת הצגה'. נמצא כי בוגרי התכנית זכרו והראו יכולת לשלוף ולשיים את מרבית המרכיבים של מיומנות הדיבור בציבור גם לאחר 6 שנים, וסיפרו כי לאחר כל שימוש במיומנות הם עושים לעצמם 'באופן אוטומטי' רפלקציה וכך מזהים את איכות הביצוע של המרכיבים השונים. כידוע, ההנחה היא כי ביצוע רפלקציה מתוך התבוננות במרכיבים השונים של המיומנות מסייעת לשפר את רמת המיומנות.

יש צורך במחקר נוסף כדי לשפר את ההבנה בדבר המקבץ המיטבי של מרכיבי מיומנות הדיבור בציבור, כך שהמיומנות תגיע לרמה הגבוהה ביותר ותישמר לאורך זמן. בנוסף יש לבחון את היקף ודרך ההוראה היעילות ביותר. כמו כן, ברמה המעשית נדרש ביצוע נרחב של התכנית 'דקת הצגה', כדי לאפשר התייחסות לנושאים הקשורים בהכשרה ותמיכה לצוות המורים.

ממצאי המחקר מחזקים את הנחת היסוד כי מיומנות הדיבור בציבור ניתנת לרכישה, חיזוק ופיתוח על ידי תהליכי הקנייה ותרגול. זאת ועוד, הממצאים מעידים כי הקניית המיומנות באופן מובנה הינה בעלת תועלת רבה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

מקורות

תכנית הלימודים ב"חינוך לשוני: עברית- שפה, ספרות ותרבות" (תשס"ג), משרד החינוך.

המאמר המלא מופיע כקובץ PDF בטור המידע מצד שמאל ("חומרים נוספים").