הפעם הבאה היא עכשיו! כיצד צריכים מומחים לתקשורת ילדים להגיב למלחמה של רוסיה באוקראינה

Lemish, D. & Götz, M. (2022). The next time is now! How children and media professionals must respond to Russia’s war in Ukraine, Journal of Children and Media

עיקרי הדברים:

• בשעת משבר הופכת התקשורת להיות חשובה מאוד ואף הכרחית עבור ילדים. היא יכולה לסייע במתן מענה לצורך שלהם במידע ובהתמודדות רגשית וחברתית
• עם זאת, דיווח על אלימות ופגיעה יכול לעורר פחדים ורגשות מאתגרים אצל ילדים, ולכן על התקשורת להיות רגישה בשימוש בטקסטים, תמונות וקולות
• יש לאפשר לילדים לבטא את הכעס והפחד שלהם ולהנחותם כיצד לנהל רגשותיהם
• חשוב לספק לילדים מידע המותאם לגילם ולאפשר להם להבין את הקונפליקט מנקודות מבט שונות
• יש לעזור לילדים להתחבר לדרכים שבהן הקונפליקט משפיע על חיי היומיום, הרגשות והחששות של ילדים באזור העימות
• חשוב שהם יראו וישמעו ילדים מאוקראינה, רוסיה ומדינות שכנות המשתפים בפחדים ובתקוות שלהם
• יש לספק להם מידע על הגיאוגרפיה והתרבויות של העמים המעורבים בסכסוך וכן להציג את הסיפור המלא של הסכסוך

למאמר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מלחמת רוסיה-אוקראינה

בעולם הגלובלי של התקשורת, מלחמה, פיגועים, אסונות טבע וקטסטרופות מעשה ידי אדם הפכו חלק מחיי היום-יום של ילדים. בין שילדים מושפעים ישירות מאירועים אלה ובין שלא, הם לא יכולים להימנע מחשיפה אליהם דרך התקשורת וכן דרך ההשפעות שלה על סביבתם - מהמעגלים הקרובים של משפחה וחברים ועד ההקשרים החברתיים, התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים הרחבים יותר. בשעת משבר הופכת התקשורת להיות חשובה מאוד ואף הכרחית עבור ילדים (Lemish & Götz, 2007). היא יכולה לסייע במתן מענה לצורך שלהם במידע ובהתמודדות רגשית וחברתית. לשם כך, נחוצה גישה מקיפה ומבוססת להבנת תפקיד התקשורת בחיי ילדים בתקופות של משבר.

המתקפה הרוסית באוקראינה הראתה עד כמה ילדים תלויים בתקשורת כדי להבין את העולם הסובב אותם. מחקר גישוש שנערך בקרב 181 בני נוער גרמנים (בני 13 עד 17) מיד עם הפלישה של רוסיה לאוקראינה מצא שלרובם הייתה הבנה בסיסית של הסיטואציה. את המידע הראשוני הם קיבלו בעיקר מהטלוויזיה והרדיו, אך גם האינטרנט, הרשת החברתית, עיתונים ואפליקציות שימשו להם מקורות מידע (Götz, 2022).

מחקר רחב היקף שנערך שבוע לאחר מכן, בתחילת מרץ, מצא שההורים היו למקור מידע יותר דומיננטי עבור 106 בני נוער (בני 13 עד 17) שהשתתפו במחקר. כמו כן, הם הסתמכו על הטלוויזיה והאינטרנט לקבלת מידע. בנוסף, הם קיבלו מידע אודות אירועים מהרשת החברתית, אך הרבה פחות מן המצופה (Götz, 2022).

נראה שכאשר מדובר במשברים אמיתיים, צעירים בגרמניה סומכים על מקורות המדיה המסורתיים במידה רבה יותר מהאינטרנט. רוב משתתפים (89%) אמרו שהם מפוחדים ומודאגים מהמצב. הם הביעו חשש שרוסיה תתקוף מדינות אחרות, תציב פצצות גרעיניות ובכך תוביל למלחמת עולם שלישית.

עם זאת, הסיקור של המדינות הרבות שהתאחדו כדי לתמוך באוקראינה, תמונות של הפגנות נגד המלחמה ברחבי העולם וסיפורי העזרה שהוצעה לפליטים נטעו במתבגרים תקווה. כאשר הם נשאלו מה הם מצפים מדיווח חדשותי, הם הביעו רצון לקבל דיווח מהימן ממספר נקודות מבט. הם ביקשו להבין את עובדות הרקע שהובילו לפלישה של רוסיה וכן ללמוד על ההשפעה של המצב באוקראינה על המדינה שלהם, גרמניה. בנוסף, הם הביעו רצון לדעת מתי המלחמה תסתיים, כיצד ניתן לעצור את פוטין, והאם מלחמת עולם שלישית המשתמשת בנשק גרעיני עומדת להתרחש בקרוב (Götz, 2022).

האתגרים של התקשורת

ארבעה אתגרים עיקריים עומדים בפני התקשורת בעת משבר:

1. מתן מידע מותאם. ילדים זקוקים לתוכן מדיה המותאם לגילם, רגיש להקשר שבתוכו הם חיים, לנסיבות חייהם, לשפתם, כמו גם לערכי התרבות שלהם. על המידע לעזור לילדים להבין את אירועי החדשות מבלי לחשוף אותם לתמונות קשות, כמו מקרי מוות אלימים ופציעות אכזריות. יש להציג את העובדות בפני ילדים ולסייע להם להתמודד עם הפחדים שלהם (למשל, הצבעה על היבטים בחייהם בהם הם יכולים לשלוט). בנוסף לחדשות אודות התפתחויות עכשוויות, ילדים יכולים להפיק תועלת מתוכניות המעשירות ומרחיבות את הבנת המשבר במונחים היסטוריים וגיאופוליטיים. דבר זה עשוי בתמוך בפיתוח מיומנויות ניתוח והערכת מידע המוצג בפניהם.
2. מתן אפשרות ביטוי לילדים. רק לעתים נדירות מספקת התקשורת לילדים אפשרות להביע את נקודות המבט שלהם. לרוב לא ניתנת להם האפשרות להביע את עצמם. הדבר בולט במיוחד בזמני משבר, כאשר צופים צעירים אינם נחשפים לנקודות המבט של ילדים אחרים על חוויות חייהם. לדוגמה, חשוב שילדים יראו וישמעו ילדים מאוקראינה, רוסיה ומדינות שכנות המשתפים בפחדים ובתקוות שלהם. עבור צופים צעירים החיים במקומות אחרים, הדבר עשוי להקל על הזדהותם עם אותם ילדים וכן לתמוך בחוסנם. פיתוח סביבות מקוונות המאפשרות לילדים לשאול שאלות ולקבל תגובות מותאמות עשוי לתמוך בתחושת השליטה בזמן של אי ודאות גדולה.
3. מתן מענה לצרכים ייחודיים. רוב המחקר בתחום תקשורת ילדים מתמקד במדינות מערביות, משכילות, עשירות ומתועשות, ובתוך החברות הללו, הוא לעיתים קרובות מוגבל לילדים מהמעמד הבינוני (Lemish & Jordan, 2022). כך, נותרים ילדים רבים בלתי נראים במחקר בתחום כמו גם בתעשיות המדיה. הנסיבות הייחודיות של ילדים החיים באזור מלחמה וכן אתגרים יוצאי דופן של ילדים פליטים, דורשים תשומת לב תקשורתית מיוחדת. התייחסות לחוויותיהם לא צריכה להתמקד רק בפגיעות שלהם אלא גם בחוסנם ובחוזקותיהם. יש לתת מענה לצרכים של ילדים אלו בצורה הוליסטית (קוגניטיבית, רגשית וחברתית). חשוב להציג בפניהם ייצוגים של מודלים חיוביים לחיקוי, כמו ילדים אחרים, מבוגרים המטפלים בילדים ויחסים תומכים. יש לשים את הדגש על בניית הביטחון העצמי והיכולת של הילדים הללו, אפילו בנסיבות הקשות ביותר (Kolucki & Lemish, 2011; Lemish, 2014).
4. שיתוף פעולה בין המחקר והתעשייה. משברים משמשים תזכורת לצורך הדחוף לבנות גשרים בין מה שאנו לומדים מן המחקר ומעולם התקשורת המכוונת לילדים. שני עולמות אלו יכולים להשלים זה את זה כמו גם לשתף פעולה כדי למקסם את הערך שהתקשורת יכולה להביא לחיי הילדים, להתפתחותם ולרווחתם (Lemish, 2021). דוגמה אחת לדיאלוג פורה בין חוקרים לבין יוצרי תוכן לילדים היא היוזמה החדשה של 'חוקרים ומספרי סיפורים' (Scholars and Storytellers) אשר הגיבה למשבר הקורונה עם הנחיות ליוצרי תוכן לילדים וכן משאבים מקוונים הקשורים למגפה, בריאות הנפש ונכויות.

לספר את סיפור המלחמה

הניסיון להגיב לאתגרים הללו עשוי להסתייע בהמלצות שנכתבו בעקבות המלחמה בעירק בשנת 2003 (Götz & Lemish, 2004). המלצות אלה רלוונטיות גם כיום בעת שאנשים בעולם חשופים לתמונות הקשות של המלחמה באוקראינה. ההנחיות מבוססות על ההנחה שילדים מודעים לאירועים אקטואליים, כנראה יותר ממה שמבוגרים חושבים, והם זקוקים לתקשורת כדי לקבל מענה לשאלות ולדאגות שלהם.

חשוב שתוכניות חדשות לילדים, במיוחד בעת משבר, יסייעו לקהל שלהם:

1. להבין את האירועים תוך כדי התרחשותם,
2. לבטא את הרגשות, החרדות, הפחדים והתקוות שלהם,
3. לראות איך אנשים בחברה שלהם, ובחברות אחרות, מרגישים לגבי הקונפליקט,
4. להבין את האפשרויות לפתרון הסכסוך,
5. ולדעת מה הם יכולים לעשות כדי לעזור לעצמם ולאחרים.

על ידי הצגת מידע בדרכים שאינן טראומטיות מצד אחד, ומצד שני לא פשטניות, יוצרי תקשורת יכולים לספר את סיפור המלחמה בדרכים שעוזרות לילדים להתמודד עם הידע שהם סופגים ממקורות אחרים.

להלן סיכום הנחיות המכוונות לאנשי תקשורת ילדים:

1. ליידע: לספק מידע לשאלות עיתונאיות מרכזיות.
2. לשים בתוך הקשר: לספק מידע על הגיאוגרפיה והתרבויות של העמים המעורבים בסכסוך.
3. לגוון: להציג לילדים נקודות מבט שונות לקונפליקט.
4. להתייחס: להציג דרכים שבהן הקונפליקט משפיע על חיי היומיום, הרגשות והחששות של ילדים באזור העימות.
5. להציג בשלמות: לספר את הסיפור המלא של הסכסוך (להתייחס לא רק לתקופה הנוכחית של הלחימה). להסביר את ההיסטוריה שלפני המלחמה ואת המאמצים להימנע ממנה, לנהל משא ומתן על הפסקת אש, ליישם הסכמים ולבנות מחדש את החברה ואת החיים.

ההנחיות מפנות תשומת לב מיוחדת גם לעובדה שדיווח על אלימות ופגיעה עלול לעורר פחדים ורגשות מאתגרים אצל ילדים, ולכן חשוב שאנשי מקצוע ישתמשו ברגישות בטקסטים, בתמונות ובקולות. כמו כן, ההנחיות מציעות לאפשר לילדים לבטא את הכעס והפחד שלהם ולספק להם כלים לנהל את הרגשות שלהם. לבסוף, ההנחיות מכירות בכך שתוכניות לילדים בתקופות של משבר עשויות לספק הזדמנויות חשובות מאוד לפיתוח חינוך אזרחי הכולל הבנה מציאותית יותר של המשמעות של שלום, לא כעולם חלומות אופורי דמיוני, אלא כפשרה המתחשבת בצרכים הבסיסיים של כל הצדדים.

סיכום

כמו מגפת הקורונה והמשברים הרבים שהיו בעבר, המלחמה הנוכחית המתחוללת באוקראינה היא טרגדיה אנושית הרסנית. הילדים שלנו מנסים להבין את העולם, בדיוק כפי שאנחנו המבוגרים מנסים להבינו. כמונו, הם מרגישים פגיעים ולא בטוחים. התקשורת שאנו מציעים להם היא מקום אחד שבו נוכל להבין דברים בצורה בונה ביחד.

במקום להגן על ילדים מפני דיווחי חדשות על מלחמה, יש להציג את הדיווחים בדרכים שילדים יכולים להבין תוך מתן מקום להבעת רגשות וחשיבה על פעולות שהם יכולים לעשות כדי לסייע להם לפתח תחושה של שליטה בחייהם.

ביבליוגרפיה

Götz, M. (2022). German youth and the war in Ukraine. Prepublication research reports

Götz, M., & Lemish, P. (2004). Institute for Youth and Educational Television: Children watching war: A few reminders about potential contributions of the media to children in times of conflict & war. Munich, Germany: IZI – International Central

Kolucki, B., & Lemish, D. (2011). Communicating with children: Principles and practices to nurture, inspire, excite, educate and heal. New York, NY: UNICEF. https://sites.unicef.org/cwc

Lemish, D. (2014). Using media to aid children in war, crisis, and vulnerable circumstances. In D. Romer & A. Jordan (Eds.), Media and the wellbeing of children and adolescents (pp. 162–171). Oxford, UK: Oxford University Press

Lemish, D. (2021). Like post-cataract surgery: What came into focus about children and media research during the Pandemic. Journal of Children and Media, 15(1), 148–151

Lemish, D., & Götz, M. (Eds.). (2007). Children and media in times of war and conflict. Cresskill, NJ: Hampton Press

Lemish, D., & Jordan, A. B. (2022). Afterword: The invisible children, adolescents, and media and the future of our research. In D. Lemish (Ed.), The Routledge international handbook of children, adolescents and media (2nd ed., pp. 514–516). New York, NY: Routledge