המתווה החדש של הכשרת מורים בישראל: רציונל, תפיסות תיאורטיות ויישום
מקור:
The New Frameworks for Teacher Education in Israel: Rationale, Conceptual Perspectives and Implementation
סוכם ע"י דר' ניצה שוובסקי
במושב זה הציגו שני חברי ועדת אריאב (2006), פרופ' תמר אריאב ופרופ' שלמה בק את המתווה החדש של הכשרת מורים.
בחלק הראשון תוארו הרקע וההקשר מהם צמח המתווה להכשרת מורים עד לאישור המועצה להשכלה גבוהה. תוארו עקרונות מנחים ומטרות המתווה, והוסברה חשיבות ההמלצות והשלכותיהן.
בחלק השני של המושב הועלו שאלות תיאורטיות לגבי חדשנותו של המתווה: האם הינו 'עוד מאותו דבר' או האם הוא מייצג שינוי פרדיגמאטי. נטען כי ניתן לבחון את המתווה משתי נקודות ראות: הראשונה המעוגנת בשאלה 'האם והיש צורך שמורה ידע ויהיה מסוגל לעשות?' השניה, המתמקדת בשאלה "'מה צריך המורה להיות?'
פרופ' אריאב פתחה את המושב בסקירה של מערכת הכשרת המורים בישראל. אריאב השוותה בין האוניברסיטאות והמכללות להכשרה על-פי קריטריונים של מוסד ההכשרה, יעד התכניות (לדוגמא: הגיל הרך, יסודי או תיכון), סוג תעודת הסיום, תיקצוב התכניות ופיקוח. הוסבר כי משרד החינוך עובד על תקציב שנתי וכן, על התלות בין מערכת החינוך לבין ההכשרה להוראה: כלומר- בזמן קיצוץ תקציבי במערכת החינוך, מקוצץ גם מערך הכשרת המורים. כמו כן, הוסברו מגבלות הכפיפות למשרד החינוך, למשל, בצורך להגיש את תכניות כל המכללות במועד אחד.
מצב ומגבלות המכללות להכשרת מורים:
פיקוח: לעומת האוניברסיטאות בהן אין פיקוח של משרד החינוך, מקשה הפיקוח על פעילות המכללות, במיוחד בהתייחסנו להכשרה להוראה כפרופסיה.
דימוי: המכללות סובלות מדימוי נמוך שאינו עומד בהלימה עם העבודה הטובה שהן מספקות.
תקציב: המכללות סובלות מקיצוצים רבים, ובו בעת עומדות תחת ביקורת קשה ומואשמות ע"י הציבור, למשל, בשל ציונים נמוכים של תלמידי בתי הספר, בעוד תכניות להכשרה באוניברסיטאות אינן סופגות האשמות דומות.
ציפיות: מוטלות ציפיות לא מציאותיות על הכשרת מורים.
סטטוס: נמשך הפיחות בסטטוס של מקצוע ההוראה ומועמדים טובים עוברים למקצועות אחרים; אלה שנשארים, הינם לעתים בינוניים בלבד.
שימור: קשה להחזיק את המורים במערכת - בתי הספר הינם מקומות קשים וקיימת נטייה של מורים לעזוב למקצועות הרווחה.
התנגדויות: הרפורמה בהכשרת מורים ספגה ביקורת והתנגדות קשים.
תהליכים: תהליך אקדמיזציה לעומת ביזור, מאז ימי ועדת עציוני - מאמץ להפוך את המכללות למקצוע אקדמי.
ניגודים: משרד החינוך רוצה להפוך את הכשרת המורים לאקדמית אך בו בעת יוצא נגד הפיכתו לפרופסיה אקדמית.
"דואליות" מערכת הכשרת המורים סובלת מ"דואליות" מערכתית: של היררכיה של מוסדות להשכלה גבוהה ותכנית הלימודים.
סקטוריאליות: בהכשרת מורים מגוון מוסדות המייצגים את הסקטורים השונים בחברה.
ריבוי: יותר מדי תכניות להכשרת מורים.
מניפולציות: מניפולציות של הכשרת מורים (פוליטית-כלכלית), למשל, ע"י ועדת א.ל.ה, ועדת דוברת וקבוצות אחרות, המתערבות ומאיימות על הכשרת מורים.
מאסיביות: מספר גדול והולך של מכללות אזוריות ופרטיות המושכות מועמדים ללימודים.
ריבוי ועדות: בשנים האחרונות היו 12 ועדות בהכשרת מורים שזכו להשפעה מועטה בלבד, פרט לועדת עציוני (1979) אשר המליצה על האקדמיזציה בהכשרה להוראה.
"צונמי" בהכשרת מורים: בשנים 2000- 2005, ריבוי ועדות, ביניהן: ועדת בן-פרץ (2001), בה היו 35 המלצות קשות ליישום ובעלות השפעה מועטה. ועדת דוברת (2004) המליצה לסגור מכללות להכשרת מורים ולהתמקד באקדמיזציה.
"אינתיפאדה" בהכשרת מורים: הכשרת המורים סבלה מאינתיפדה של קיצוץ תקציבי וצמצום ב"קווטה" של מספרי הסטודנטים.
ירידה חדה במספר הלומדים להוראה בהשפעת התקשורת והפגיעה בהכשרה להוראה חלה ירידה במספר הפונים להכשרה להוראה.
קיפאון: הוקפאו פיתוחי תכניות בהכשרת מורים בשנים 2003 – 2005 ע"י המועצה להשכלה גבוהה
ועדות עם הפנים לעתיד: ועדה לאיחוד המכללות הוקמה ועדה לאיחוד המכללות להכשרת מורים (2004), שבעקבותיה הוחלט על האיחוד, ללא יישום; ועדה למתווה הכשרת מורים (מאי 2005); ועדה ליישום המתווה החדש (2007); ועדת אריאב משמשת לקשר בין שתי הועדות האחרונות.
אריאב המשיכה וסרקה את הסטטוס של לימודי הכשרת מורים, ומהי המגמה העתידית בהכשרת מורים?
תפיסת הכשרת מורים כתחום אקדמי - כל המכללות שאינן אקדמיות ייסגרו
ליבה של תכניות של התפתחות מקצועית מתמשכת life long learning
דגש על המורה הפרופסיונאלי (ידע נרחב, רפלקציה וכו')
צורך למשוך מועמדים איכותיים
קיום מתווה מאוחד לכל התכניות
חשיבות מגע ממסדי, תכניות לימודים בהכשרת מורים יתמקדו בין היתר, בידע בתחום הדעת וניסיון מעשי מהותי.
על-פי מתווה אריאב, יתקיימו מספר מסלולים:
תכניות לתואר ראשון: BA, BSc, BEd, בשילוב עם תעודת הוראה
תכניות המשך להכשרת מורים (Academic PGTC- academic post graduate teaching programs)
שילוב תכניות להוראה ולתואר שני (M. Teach)
תכניות מיוחדות
גמישות: כל מוסד יוכל לתכנן תכניות בתחום המתווה ועל-פי השעות המצופות
יתקיימו 6 תחומים שחייבים להיות מוצגים בכל תכנית
היישום:
תינתן תמיכה לאימוץ תכניות קיימות
תינתן תמיכה מוסדית בהגשת תכניות חדשות (למשל באמצעות "קו חם")
תינתן תמיכה בפתרון בעיות בוערות
פרופ' בק, נשיא מכללת קיי, המשיך בחלק השני של המושב והתמקד בנקודות ראות (פרספקטיבות) של הכשרת מורים, ופתח בשתי שאלות:
מה שגוי בהכשרת מורים?
באיזה תכניות יש צורך?
מה שגוי בהכשרת מורים? 'What's wrong with current TE programs?
מה ללמד? איך ללמד? מדוע? ומיהו מורה המורים?
פרופ' בק הציג מודל בן חמישה חלקים:
המודל מבוסס על מודל של שולמן שכתב מהי פרופסיה.
הראש- מסמל את הידע: השאלה היא כיצד להשיגו/להרוויח (gain)
היד- מסמלת את העשייה. השאלה היא כיצד לעבוד אחרת
הלב - מסמל את הרגשות: השאלה היא איך אני כמחנך וכיצד אני משפיע על תלמידיי?
הראש- מיוצג ע"י הרציונאליות הרפלקטיבית reflective rationality על-פי Schön. – והכוונה לגשר בין תיאוריה ויישום, ליצירת שילוב עם למידה מן השדה; למידת ידע לצורך עשייה
היד- מיוצגת ע"י הרציונאליות הרפלקטיבית (Refletive rationality), הקוראת לשימוש בפוזיטיביזם ובאמפיריציזם- גישות מדעיות ונסוייות
הלב- מיוצג ע"י נראטיב משמעותי, הרמנוטיקה ופנומנולוגיה.
הבעיה: הוראה אינה אומנות יישומית (applied art), ואינה יכולה להיות שלולת ערכים. כל החלטה הינה תלויית ערכים; ההוראה אינה רק העברת מסרים. לערכים חלק חשוב בדמוקרטיה.
בק המשיך ופירט לגבי בעיות העולות בכל אחד מהממדים והשלכותיו.
לדוגמא:
Reflective rationality: (מציאות רפלקטיבית)
דגש מועט על מפגשים עם האחר
ההוראה כפתרון בעיות
ההוראה כמשימה/מטלה (mission) לעומת ההוראה כמקצוע (profession)
ועוד...
ועולות מספר בעיות, ביניהן:
התאמת הכשרת מורים למערכת: האם אנו מכשירים את מורי העתיד למערכת הקיימת?
האם סוג מודל ההכשרה מתאים לכל סוגי התלמידים, ולסוגי הלמידה העצמית שלהם?
מסקנת ההרצאה שיש למצוא את המרכז ומהות הזהות האישית-מקצועית של הלומדים להוראה, ויש לשלב בין הממדים השונים ליצירת הוראה טובה.
ועדת אריאב משאירה את המינון פתוח לבחירת המכללות—שכן, אין ממד אחד טוב יותר מן האחר.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya