המצוד אחר היסוד המארגן של שיעורי היסטוריה

ד"ר גדי ראונר מכשיר מורים להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה הפתוחה; ד"ר דורון מצא הוא תלמיד הוראה באוניברסיטת תל-אביב ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית

חינוך הוא הזדמנות לצמיחה, בכל הרמות ובכל הגילאים. שיעור בן 45 דקות הוא לא "עוד שיעור", אלא הזדמנות חד-פעמית שלא תחזור לעולם. גם שיחת המשוב אחרי השיעור בין המורה לבין הצופה היא קרקע פורייה לטיפוח החשיבה הרפלקטיבית אצל המורה. השיעור כמו-שוכב על שולחן הניתוחים והוא מהווה דוגמה והזדמנות להעלות למודעות המורה כיצד לחשוב עליו בצורה אחרת, מתחת או מעבר לרצף האירועים והמידע הכלולים בהם, להסתכל עליו דרך הפריזמה של יסודות שמארגנים את המידע.

האתגר הוא לארגן את החומר הלימודי מחדש ולהתייחס לספר הלימוד, למחברת או למחקר ההיסטורי בנימה ביקורתית, ספקנית. להתייחס אליהם כאל מזווה גדוש בחומרי גלם. על המורים להרכיב מהם את התבשיל הייחודי להם. עליהם להמריא אל-על מעבר לאירועים ולהתבונן עליהם מלמעלה תוך הפעלת ראיה כוללנית ותוך חיפוש תימה מרכזית להוראה. ארגון החומר הלימודי סביב מושגים היסטוריים או סוציולוגיים, סביב מודלים חברתיים וסביב סוגים שונים של חשיבה היסטורית או ערכית הוא אם כן ייעודו של המורה להיסטוריה וזהותו המקצועית.

למאמר המלא בבלוג של ד"ר גדי ראונר

ראו גם:

עולם ישן מופלא: הפדגוגיה הקונסטרוקטיביסטית כדרך התמודדות עם משבר הוראת ההיסטוריה