המחקר הנרטיבי – שיקולים וצומתי הכרעה

Clandinin, D.K., Pushor, D. & Murray Orr, A. (2007). Navigating sites for narrative inquiry, Journal of Teacher Education, 58 (1), 21-35.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

מילות מפתח: צמתי הכרעה במחקר הנרטיבי, אתיקה, שיטות מחקר,

רקע - מחקר נרטיבי הוא מתודולוגיה המושכת מורים ומורי-מורים להשתמש בה בהציעו נוחות או הנאה מהקשבה ומניתוח של סיפורים, כמשתתף וכחוקר. יש המניחים כי מחקר נרטיבי הוא מחקר "קל" שיש בו "סיפור סיפורים" ומניחים שהקלות הזו תתבטא בתכנון, בביצוע ובהצגה והפרסום הסיפוריים. אולם מחקר נרטיבי הוא הרבה יותר מכך.

במאמר מתמקדים החוקרים באיכות ובהשפעה של מחקר נרטיבי המתמקד בפרקטיקות של מורים ומורי מורים ובממדים המורכבים המאפיינים אותו. ראשית ההמשגה של מחקר נרטיבי כפי שמשתמשים בו בחינוך (Connelly & Clandinin, 1990) התבססה על הגישה של דיואי (Dewey, 1938) ש"חיים הם חינוך". המחקר הנרטיבי הוא בהתנסויות חיות, כלומר, בחיים ובדרך שבה חיים אותם (Clandinin & Connelly, 2000).

 עוד בנו החוקרים את ההמשגה שלהם על חוקרים מוקדמים יותר שעסקו בנרטיביות (למשל, Polkinghorne, 1988, Cole,1989).

הגדרה – מחקר נרטיבי הוא חקר התנסויות כסיפור. זוהי דרך של חשיבה על התנסות. כמתודולוגיה יש בו התבוננות בתופעה. כדי להשתמש במתודולוגיה יש צריך לאמץ ראייה מיוחדת, נרטיבית, של התנסות כתופעה נחקרת (Connelly & Clandinin,2006 ). הכותבים מתמקדים במאמרם במחקר הנרטיבי בתחום החינוך.

כותבי המאמר מדגימים את תהליך המחקר הנרטיבי שהם מציעים תוך שילוב שתי דוגמאות מחקרים לאורך המאמר.

שלושה צמתי הכרעה במחקר הנרטיבי – צומתי הכרעה (מושג שהושאל מהדגם שפיתח שוואב לבחינת תוכניות לימודים-Schwab, 1978 ) הם ממדים היוצרים מסגרת התייחסות עיונית למחקר (Connelly & Clandinin,2006):

1) זמניות (temporality)- לאירועים ולאנשים יש תמיד עבר, הווה ועתיד. במחקר נרטיבי חשוב תמיד להבינם כמצויים בתהליך, במעבר.

2) חברתיות(sociality) - מחקר נרטיבי מעוניין בד בבד בתנאים האישיים ובתנאים החברתיים של החוקר ושל הנחקרים. בתנאים האישיים נכללים: רגשות, תקוות, רצונות תגובות אסתטיות ודיספוזיציות מוסריות) קיומיים; בתנאים החברתיים - של קיום, סביבתיים, כוחות חיצוניים וכדו' היוצרים את ההקשר (context)של כל פרט.

3) מקום(place) –הגבולות הממשיים והספציפיים, הפיסיים והטופוגרפיים של המקר או רצף המקומות שבהם המחקר והאירועים מתרחשים.

מרכיבים בשלבי התכנון, הביצוע וההצגה/הפרסום של מחקרים נרטיביים

מרכיב 1: הצדקות - מערכת של שאלות שחוקר צריך לשאול את עצמו בכל שלב של המחקר הנרטיבי לגבי הצדקות המחקר. הצדקה יכולה להיות : אישית הנובעת מחשיבות המיצוב של החוקר במחקר, מעשית השואלת מה תהיינה התרומות של תובנות המחקר לשינוי או לחשיבה אחרת על הפרקטיקות של החוקר ושל אחרים, חברתית המתייחסת לנושאי חברתה וחינוך רחבים יותר שהמחקר עשוי לטפל בהם.

מרכיב 2: שיום - הצורך לשיים תופעות, ה"מה" הנחקר. התופעה מתבררת ככל שמתפתחות שאלות החוקר וההצדקות שהוא נותן. על החוקר הנרטיבי לאמץ תמיד ראייה נרטיבית של התופעה. הראייה הנרטיבית מתרחבת לאורך זמן, מעוצבת ע"י תנאים אישיים וחברתיים וממוצבת, בהתאמה, במגוון של מקומות.

מרכיב 3: תכנון – יש צורך לשקול ולתאר את השיטוח הייחודיות בהן נעשה שימוש בחקר התופעה: "חשיבה מדמיינת" על התופעה הנחקרת כמתרחשת בחלל רב-ממדי המשתנה תדיר, ופיתוח מודעות לכל מה שקורה בה; חשיבה על השיטה , תיאור ותכנון של טקסטים מהשדה שצריך לאסוף ולחבר, תוך התייחסות לשלושה צומתי ההכרעה הנ"ל.

מרכיב 4: מעבר לסיכום - יש דרכים שונות לעבור מטקסטים מן השדה לטקסטים מחקריים(ספר, מאמר) אך תמיד צריך להדגיש את החשיבות של השיקולים ההקשריים והיחסיים שהנחו את החוקר. יש חשיבות ל"הגדרה ולאיזון של צמתי ההכרעה", ולדרך שבה החוקר בוחן, מתאר ומייחד אותם במחקרו.

מרכיב 5: קשר למחקרים אחרים - המיצוב שיוצרים החוקרים כשהם ממצבים את מחקריהם הנרטיביים צריך לכלול התייחסות למחקרים אחרים של אותה תופעה, לתוכניות מחקר ולמחקרים הנשענים על הנחות אחרות.

מרכיב 6: ייחודיות - הייחודיות של כל מחקר מאפשרת לחוקרים להצביע על מה שניתן ללמוד על התופעה, ואי אפשר לחשוף באמצעות תיאוריות, שיטות או דרכי עבודה אחרות.

מרכיב 7: אתיקה - שיקולים אתיים מרכזיים לחוקרים הנרטיביים הגם שהדבר נכון לגבי כל מחקר. שיקולים מוסריים חודרים למחקרים הנרטיביים החל משלב התכנון ועד שלב הסיום, ובכל תהליך ההתפתחות של יחסי חוקר - נחקר/משתתף ובשלב ייצוג המשתתפים בטקסטים המחקריים.

מרכיב 8: הצגת המחקר - תהליך ההצגה וסוגי הטקסטים המחקריים הנבחרים לצורך כך מהווה אף הוא מרכיב חשוב. חשוב לציין שטקסטים של מחקר נרטיבי מחייבים עדויות, פרשנות וחשיבה דיסציפלינרית. מחקר נרטיבי הוא הרבה יותר מההחלטה של הרגע האחרון באיזה טקסט לבחור כדי להציג את תהליך המחקר ואת תוצאותיו ותובנותיו, רצוי ומשכנע יותר טקסט שבו החוקר מספר סיפור, הופך את הממצאים לסיפור המשולב בטקסט המחקרי. החוקרים מביאים שש נקודות לשיקול דעת בעניין זה: כתיבה שיש בה חשיבה נרטיבית, ראיית הטקסט כמשקף את צורות החיים שנחקרו, ראיית הכתיבה כפעולה נרטיבית המשתנה לנוכח מטרות, זמנים או מקומות משתנים, ראיית קהל הקוראים – המשתתפים ואחרים – כשיקול לבחירת צורת הטקסט, חשיבה על קריטריונים השיפוטיים שיופעלו על הטקסט, והקשבה והתייחסות לגוף הידע הקיים שהעבודה מוסיפה עליו.

סיכום - הבקשה לספר סיפורים אינה מספיקה. יש צורך לחזור ולספר, לחיות מחדש את הסיפורים ולחקור אותם. מחקר נרטיבי צריך להתנהל תוך תשומת לב להמשגות הנרטיביות כתופעות ושיטות, ולהדדיות הקיימת בין שלושה צומתי ההכרעה בתהליך המחקר. יש צורך בערנות ובמודעות לשמונת המרכיבים המתוארים למורכבויות שהם מדגישים;

ביבליוגרפיה

Clandinin, J.D, & Connelly, F.M. (2000). Narrative inquiry: experiences and story in qualitative research, San Francisco, CA: Jossey-Bass
Cole, R. (1989). The call of stories: Teaching and the moral imagination, Boston: Houghton Mifflin.
Connelly, F.M., & Clandinin, J.D. (1990). Stories of experience and narrative inquiry, Educational Researcher, 19(5), 2-14.
Connelly, F.M., & Clandinin, J.D. (2006). Narrative inquiry, in: J.L. Green et al. (Eds.), Handbook of complementary methods in education research (3rd edition), Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum, 477-487.
Dewey, J. (1938). Experience and Education, New York: Collier Books.
Polkinghorne, D.E. (1988). Narrative knowing and the human sciences, Albany: State University of NY Press.
Schwab, J. (1978). The practical: Translation into curriculum, in: I. Westbury & N. Wilkof (Eds.), Science, curriculum and liberal education: Selected essays, Chicago: University of Chicago Press. 283-365-